ביום אחד סיפר לי שהפעם "הם" טסים לבאקו הנהנתי מחייכת ושמחתי שלא אני אמורה להיות בת הזוג המחויבת לטיול הזה, אלא חברו הטוב שזה יהיה מסעם החמישי יחד לעוד אחת מהארצות שהיו פעם תחת הכותרת :" ברית המועצות".
לפני חודשיים חזר בעלי מבאקו עמוס סיפורים והתלהבות מהמקום שבו הרוחות מכות. לא מאמינה ולו לרגע שבאחד הטיולים המודרכים שלקחו בעיר ("באב וקוב" בפרסית שפרושו khazri) נאמר להם כי התרגום לשמה הכל כך קסום של העיר באקו הוא: מקום בו הרוחות מכות.
למדתי עוד משהו.
"שאלה אחרונה, אפשר?" פנה לאון לקורן רגע לפני שפסע החוצה.
"ודאי, יקירי, " השיב קורן בחיוך סובלני.
"סורחי," אמר לאון.
"מה לגבי סורחי?" השיב קורן.
"יש לך יד בקשר להיעלמותו, או שזו מקריות מוחלטת?" עמד על דעתו לאון.
"מקריות היא הדרך של אלוהים להישאר אנונימי..." לחש קורן בחיוך קל, ובכל מקרה, זה שייך לסיפור אחר, ואם לא תשאל לא אצטרך לשקר."
קורן טרק את דלת חדרו של לאון אחריו, הוא הרגיש שאותות החוויה שעבר עכשיו באים לידי ביטוי ברעידות ברגליו שאינן מסוגלות לשאת את משקל גופו... הוא עשה מספר צעדים עד לכורסת ההסבה שמוקמה בפרוזדור וקרס פנימה." (עמוד 112 בספר)
מה עשה קורן לביא בבאקו, לאיזו מטרה נשלח אל העיר? מה היה כה מבעית באותה השיחה וכיצד כל אלו מתחברים למצבנו הרגיש מאז וכיום במזרח התיכון כולו?
את כל התשובות לשאלות ולרבות נוספות תוכלו לקרוא ברומן "מקום בו רוחות מכות" רומן השוזר פיסות מחייו של הסופר עופר מרגליות לוי.
"...יורם צעד כמה צעדים, התיישב ליד קורן והניח יד חמימה על כתפו של קורן, " אני ער לזה שהתחלת עם קריירה חדשה ושמת מאחור את עולם המודיעין והריגול, אבל אתה נתבך קריטי בפאזל האנושי שהרכבנו כדי לעמוד במשימה, ואין צורך להכביר במילים על חשיבותה. וחוץ מזה, "יורם קרץ לקורן, "אתה יודע שהארגון הוא משפחה סגורה, ומשפחה לא עוזבים" בטח לא כשהיא זקוקה לך!" (עמוד 16 בספר)
בלב העלילה נמצא קורן לביא, סוכן מוסד שפתח בחיים חדשים כאדריכל המקדם פרוייקטים ישראלים בארצות מזרח אירופה עד שנקרא למשימת חייו בעיר ובמקום בו הרוחות מכות היא העיר באקו במדינת אזרביג'אן. פוליטיקאים ממוחים מניפולטיביים ותאבי נקם, סוכני חרש והיידר-בן אחד חכם של נשיא המדינה השיעית מוסלמית, פותחים לקורא צוהר לעלילה מרתקית הסוחפת ומטלטלת את כל המעורבים בה שוב ושוב עד שהם ניצבים מול המציאות האחרת... ולא יהיה כאן ספויילר!!!
עופר מרגליות לוי נולד בירושלים, שרת ביחידה ללוחמה בטרור, הוא בעל חגורה שחורה בקרטה, בוגר תואר באדריכלות בפקולטה לארכיטקטורה בצלאל. אדריכל ומהנדס עיר מאחריו שנים של עבודה במזרח ארופה ובאזרבייג'אן. זה ספרו הראשון.
"כשהרשע בא כמו גשם נופל, איש אינו קורא עוד עצור"!
כמה שאהבתי את המשפט הזה בפתיחה לספר.
"מקום בו רוחות מכות" מאת עופר מרגליות לוי
הוצאת מדיה 10
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה