רומניה של אוכל ונופים - הבטחתי לי שאחזור.

למעלה מעשור חלף מאז פרשתי מהוראה. מאותו הרגע שלא הייתי נכונה עוד ל"חסדי" המערכת, הפך החופש הפיזי והרגשי לערך מרכזי בחיי. הקפדתי ועדיין להיות היחידה שבוחרת בכל רגע נתון את מה שנכון לי, טוב ומתאים. עמידה בלוח זמנים מלחיץ ומחוייבות למה ולמי שאינם חלק ממני, צנחו במדרון התעדוף.

סיגישוארה מתעוררת לבקר גשום 12.7.17

מבצר רופאה 12.7.17

"אני מצטרפת לטיול אוכל בנופי רומניה" הכרזתי על שולחן הסעודה המשפחתית באמצע יוני השנה.
אמא! אמר יניב, את רוצה להגיד שהבנתי נכון שאת מצטרפת לקבוצה?
כן, עניתי. טסה עם "קא לה מאמא".
ואבא? שאלה יערה.
הפעם אטוס לבד... עניתי ולא השארתי פתח לשאלות או השגות.

פאפנאש מטוגן- הסדנה אצל לוקרצ'יה

כשבחרתי נכון או במילים אחרות כשגמלה בליבי ההחלטה, הסתכם כל מה שחוויתי בהקשר לרומניה בהוצאתם להורג של הזוג צ'אוציסקו, בעובדה שגיסי ורופא השיניים שלי הם רומנים, ושהממליגה היא אוכל צהוב שלא דומה לשום דבר שאני מכירה.


   

פסל רבין

מרק הגולש המושלם-המסעדה בבורזון

מוזיאון פופה - ילדים מקומיים במופע פולקלור

מוזיאון פופה

קוזונאק - עוגת השמרים הרומנית

כשנחתנו ברומניה, קבוצה אינטמית של 6 תיירים והאמא של קא-לה מאמא, לאה גונן, "הפכתי תקליט", והחלפתי סים בנייד (יותר נכון אובידיו המדריך המושלם שלנו החליף עבורי), התחיל המוח לחשוב רומניה ואני נסקתי איתו במעלה ההר ומורדות הנחל לאורך תשעה ימים של נופים מרהיבים, מפגש עם אנשים מרתקים, סדנאות אוכל, אוכל שלא הכרתי ומקומות שעוררו בי געגועים לילדותי בכפר.

הסבתא שקדמה את פנינו בצאתינו ממוזיאון הביצים המצויירות במולדביצ'ה

חלת השבת שהכנו בסדנת האוכל של וואנה בפנסיון

מוזיאון הביצים המצוירות

ערב פולקלור בפנסיון -casa elvira

מיכה מקדש בליל שבת

לאורך כל הטיול היה מזג האוויר (למעט יום עצבני במיוחד בסיגישוארה) לצידינו. החום המעיק של הארץ נשאר מאחור ואני הייתי פנויה להכיל את החדש, גומעת בשקיקה את כל שחוו עיני. 
לא התעכבנו בבוקרשט, הנתיב המעגלי של הטיול חג עד צפון מזרח רומניה ובחזרה.

מסלול טבע ירוק ומגוון, עשיר בשכיות חמדה שתורגמו בי לרוגע, הנאה ולמידה.  

הפנסיונים בהם התארחנו בכפרים, כבשו את ליבי. בערבים ובבקרים נהננו מהרבה צ'וייקה, יין ומטעמים טריים משהורכבו מחומרי גלם אורגניים שנאספו בחצר הבית שעות בודדות קודם לכן ולעתים גם דקות ספורות לפני שעלו למחבת. 

המנזר האדום

מוזיאון העץ

מבצר רופה

קיני חסידות בראש הגג

למרות שיש לי עדיין "חשבון פתוח" עם העיר סיגישוארה שקדמה את פנינו בחום תל אביבי מובהק, הצלחתי לאהוב את העיר העתיקה את רופאה(Rupea)- המבצר מימי הביניים, בדרך לסיגישוארה ואת הכנסייה המבוצרת פרז'מר(Prejmer).

העיר העתיקה-סיגישוארה

ספא בסבטה

בסבטה צפינו מתחם הספא ונטשנו לעבר בתי הקפה והקירטוש. 
לאורך תשעת ימי המסלול גם התרשמנו מבתי הכנסת העתיקים, בבוקובינה שמנו קצת עשן ופיח לאורך המסלול המיגע שעשתה הרכבת המזדחלת לאיטה במעלה ההר בכפר מולבוביצ'ה והס מלהזכיר את הצפירה שקרעה את האויר ואת אזנינו כל אימת שנהג הקטר חש מושעמם מהדרך... 

קטר הרכבת המזדחלת בכפר מולדוביצ'ה, בוקובינה

שבת בבקר-הכרזתי על שביתה

casa elvira

המזקקה בפנסיון casa elvira

המפגשים הקולינאריים המקומיים, סדנאות האוכל של לוקרצ'ה ושל וואנה-שתי נשים מרשימות בדמותן. הכנת הבולז - bols בכפר אצל הצ'ובאן רועה הצאן. הקרמיקה השחורה, מכרה המלח - חוויה ייחודית מרתקת, סכר ומיצרי ביקאז, טורגו מארש העיר ההונגרית, מעבר ההרים בחלביצ'ה, המנזרים האדום והכחול, האגם האדום, הגולש ההונגרי בבורזון, פוייאנה ברשוב, בושטיין וסיניה, כל אלו ועוד הם שהפכו למסע חובק חוויות, במסגרת אינטימית (קאלא-מאמא) והדרכה מושלמת של אובידיו. 

לאה הקלאמאמא ולוקריצ'יה האדונית  של סדנת האוכל

סדנה להכנת פאפנאש

סדנת האוכל ב casa elvira

מכינים חלה-לחם רומני

המופלאים של לאה ואובידיו

קפה של בקר


טיילתי למרגלות פנסיון bella vista הגברת סדרה את שערה חייכה ועמדה מוכנה למולי. 

בית הכנסת בוקובינה

לאה ואני פותחות את הבקר ביין- bella vista

מבחר מוזיאונים קטנים וייחודיים חשפו אותנו למראות מעוררי השראה ועניין. מוזיאון העץ, מוזיאון כובעי הקש, המוזיאון הימי, מוזיאון הצייד, מוזיאון הביצים המצויירות ומוזיאון פופה שם גם סעדנו ארוחת צהרים ייחודית. 

במוזיאון כובעי הקש בעיר ההונגרית korispatak

מוזיאון כובעי הקש-korispatak

תפסתי גובה

מעבר ביקאז

האגם הקטן בדרך לביקאז

מוזיאון הקרמיקה השחורה- 800 מעלות חום בתנור ללא חמצן

אובדיו וחברים

 עז is

הbolls שהכין לנו רועה הצאן- הצ'ובאן

קפה ראשון ברומניה-ממתינים לבואו של הצ'ובאן

מכרה המלח-בפראיד(Praid)  חיים מתחת לאדמה

ביציאה מהמנזר האדום

תובנות:

רומניה מדינה יפה ומרשימה. תושביה בכפרים ובערים בהם בקרנו, מתנהלים באורח חיים צנוע. השימוש בכלי העבודה הזכורים לי משחר ימי ילדותי ונעלמו עם השנים: החרמש, המגל, הקילשון, המעדר והעגלות הרתומות לסוסים הם ההוכחה לכך שהחקלאות כאן אינה ממוכנת.

יצאתי ל"מסע" הזה בלב מלא תקווה ולא בלי חששות. בערב שקדם לטיסה, צררתי מזוודה כחולה ו"טמנתי לצידה" עוד כמה יעדים "על הדרך". מתוך כל מה שיצק תוכן ממשי לתשעה ימי החוויה האלו, אני רואה את עצמי בעלת זכות או אולי בעצם חובה להמליץ לכם לטייל ברומניה כל דרך והרכב שתבחרו.

הלבד הפיזי שבחרתי בו היה רחוק מלהיות הלבד הרגשי. 

זכיתי שהכרתי את לאה גונן והאמא האמיתית של קא לה מאמא.

זכיתי בשנית כשהיה זה אובידיו שאין שני לו (דובר עברית ורומנית) שהדריך וליווה אותנו לאורך הטיול כולו.

לא היה לי רגע דל, לא חסרתי את מבוקשי ונהנתי עד לפעם הבאה.

La revedere România
אנו עוד ניפגש 

ריקי ברוך