"שיק פריז" ו"אבני ארז" ספרים חדשים בהמלצה.

אני זוכרת היטיב את משימת הקורס השנתי שעסק בשואה בשנת הלימודים הראשונה שלי בסמינר הקיבוצים לפני ארבעה עשורים. נמלחתי לקור ולתעד אחד מתחומי החיים הקשורים לגטו היהודי. שעות רבות בספריה של אז מיקדו אותי בסופו שח דבר עם נושא שהיה עבורי סוג של הפוך על הפוך וכתבתי על "תאטרון ובידור בגטו ורשה" עבודה בכתב ידי הנמצאת עד היום ברשותי.

לכאורה מתוך שפע העדויות על סבל מתמשך בגטאות נחפזתי להסיק שחיי תרבות וחברה אינם מנת חלקים של היהודים הנרדפים, אלא שלחיים יש כח וכמו שנולדו ילדים בגטאות היו איים של שפיות שהעידו על הרצון העז להאחז בחיים ולא לוותר. 

הספר שיק פריז הרואה אור בימים אלו,

 החזיר אותי לאותן שנים ועשה את החיבור המתבקש עם כותבת הספר מאת עיינה פרידמן  אומנית רב תחומית רגישה אך סוערת, הנאבקת להגשים את עצמה הן כאישה עצמאית והן כיוצרת, לצד התמודדויותיה עם משברי הגיל ועם חותמות השואה שהטביעה בה אימה שניצלה מן התופת – עומדת במרכז "שיק פריז", הרומן החדש מאת עיינה פרידמן, הרואה אור בימים אלו. 

"שיק פריז" מגולל את סיפורה המרגש של דניאלה, אומנית ואוצרת תערוכות, הנשואה לרופא בכיר ואם לשתי בנות. הספר עשוי כשמיכת טלאים שבה, כפיסות בד, חוברים אירועים מן העבר ומן ההווה לאריג המתאר את החיים בארץ על פני שבעה עשורים, כמניין שנותיה של המחברת. ברגישות ובגילוי לב פורסת פרידמן בסגנונה הייחודי אירועים מתקופת הצנע בחיפה, דרך שנים של פיגועים מדממים בירושלים ועד לימינו אלה בתל אביב הנהנתנית, כשברקע שזורים סיפורי הזיכרונות מהשואה של בני משפחתה והיחסים המורכבים ביניהם. בספר מתועדות דמויות ססגוניות ומרתקות מחיי המחברת, שסיפור חייהן נחרת בזיכרונה, והיא חשה תחושת שליחות כבת דור שני לשואה לחזור ולהזכיר אותם.



שמו של הספר, "שיק פריז", לקוח מאחד הפרקים היותר מצמררים בו. אחת מחברותיה של אימה של עיינה פרידמן, מרגיט לוי, נלקחה למחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ. כשהגיעה למחנה בלוויית נשים נוספות, הן הורדו מקרון הרכבת, הופשטו מבגדיהן, ונזרקו לעברן בגדי אסירות, ללא קשר למידות גופן: בגד קטן מידות לאישה גבוהה, ובגד גדול מידות לאישה קטנה וצנומה. לאחר שהנשים לבשו את בגדי האסירות ונראו בהן מגוחכות, לגלגו עליהן הנאציות ואחת מהן אמרה בסרקזם "שיק פריז", דהיינו אופנת עילית. מרגיט סיפרה מאוחר יותר כי אחת הנשים סברה שהגרמנייה מתכוונת שהן יישלחו לפאריז, מאחר שבשפה הגרמנית, "שיקן" פירושו לשלוח.

בפעם השנייה בחייה, נאמר הביטוי "שיק פאריז" כשמרגיט עברה לגור בבית אבות, שם נהגו לאסוף את כל בגדי הנשים, לכבסם יחד ולהחזיר לכל דיירת בגד באופן אקראי. וכך, כשהגיעה אימה של עיינה לבקר את חברת הנפש שלה, חייכה מרגיט חיוך עצוב ומריר, הצביעה על בגדה הגדול ממידותיה ואמרה: "שיק פריז".
"הסיפור המצמרר הזה נראה לי כציר שעליו סובבים חייה של גיבורת הספר, החיה את חייה כבת דור שני לשואה, על הפחדים ועל החרדות שהוטמעו בה בילדותה," אומרת עיינה פרידמן.


ד"ר עיינה פרידמן, ילידת חיפה, היא אומנית רב תחומית (וידאו, פיסול ומיצב) ואוצרת תערוכות אומנות המתמקדות בעיקר בנושאים חברתיים. היא פרסמה עד כה 12 ספרי ילדים, העוסקים במצבים מורכבים בחייהם של ילדים, ובפרקים מתולדות העם היהודי. שיק פריז הוא הרומן הראשון שלה.
כריכת הספר מהווה ממשק נוסף בין פעילותה האמנותית של עיינה פרידמן לבין כתיבתה. הכריכה היא פרי עיצובה של המחברת, והדמות המופיעה עליה לקוחה מיצירת אומנות שיצרה בעקבות האפיזודה שסופרה על ידי מרגיט.


"שיק פריז" מאת עיינה פרידמן. הוצאת הספרים "אוריון", 179 עמודים. מחיר לצרכן 60 ש"ח. ליצירת קשר עם הסופרת: 054-4682108 . להשיג בחנויות הספרים המקוונות וכן בחנות ההוצאה בקניון ערי החוף, רחוב סחרוב 19, ראשון לציון ובאתר

אבני ארז מאת רינה טביבי

"הזמן חלף ועדיין לא קבלתי אותך להנקה. שעות ריחפתי מדממת באין-אדמה. לבסוף, לבושה בגדי בית חולים, החלטתי לנסוע לביתנו הסמוך לבית החולים, נחושה למצוא לעצמי פיסת אדמה. מיהרתי לפתוח את האנציקלופדיה בערך "תסמונת דאון", אך גם שם רב היה הנסתר על הגלוי. התקשרתי לרופא המטפל והזעקתי אותו לבית החולים. ...שאלתי המון שאלות ושכנעתי אותו לערוך בדיקה חוזרת. ולבסוף הוא הסכים ואמר "רק בשבילך" אך הוסיף, "לצערי אני לא טועה. הלוואי והייתי טועה. הייתי שמח יותר. :באותם זמנים ננטשו בארץ ילדים רבים עם תסמונת דאון".  עמוד 16 בספר. 

בימים אלו רואה אור ספר אישי, מרגש נוגע עד דמעות אבני ארז", ספרה של רינה טביבי המגוללת את מסע חייה שבמהלכו היא חוזרת בזמן אל הילדות. רינה משרטטת את הכלים שרכשה במהלך השנים ואת בחירות העבר שאתם השלימה. הספר מספר את חוויית החיים במשפחה שבה ילד עם תסמונת דאון, ספר המתווה שביל בטוח עבור משפחות רבות שהקרקע נשמטת מתחת לרגליהן, מסיבה כזו או אחרת. ולבסוף זהו מסע אל העתיד של ארז ואל עתידם של עוד אלפי ילדים מיוחדים, המייפים את העולם בשלל גוונים.

"יום אחרי שנולדת, תהיתי מדוע לא קיבלתי אותך עדיין להנקה? המיילדת שאת שירותיה שכרתי, הגיעה לבקר אותי לפני נסיעתה לחו"ל. במהלך ביקורה הקצר, השליכה לעברי אבן סתומה "מה שאלוהים נתן נקבל", ולא הוסיפה... במעמד שבו הרופא המבשר השליך לעברי את אבן תסמונת הדאון, והוסיף עליה אבני לא, לביסוס התחזית המוטלת בספק שלו, נגרעה פיסה אחר פיסה מתחת לרגלי האובדות, ולא עמדה לי עוד אמונתי. מוכה וחבולה הטחתי צרור אבני שאלה כלפי בורא עולם..." (מתוך הספר)

רינה טביבי פורשת בספרה את האבנים שליקטה כל חייה, בעזרתן היא מנסה להבין את הדרך שעברה מילדותה, דרך הקמת המשפחה ולידת ארז, ועד היום. "מאז שארז הגיח לעולם, ילד מיוחד במינו, בלתי רגיל שלי, עם תסמונת דאון, חיפשתי אבנים שיעזרו לנו לפסוע בדרך משותפת. אבני תשתית אלה שעליהן קם ועומד בית אוהב וחם עבור המשפחה, שצרכיה השתנו מיום לידתו של ארז. אבנים אלה סייעו בידי לסלול דרך עבור משפחות נוספות שתרות אחר דרך בטוחה לצעוד עם ילדים מיוחדים כמו ארז. במהלך הדרך נשמטו חלק מהאבנים מידיי, חלקן נותרו מאחור, וחלק נמצאות עד היום. לכל אחת מהאבנים הללו תפקיד משמעותי בסיפור חיינו עם ארז."

"אבני ארז" מאת רינה טביבי. הוצאת "ספרי ניב", 231 עמודים. מחיר לצרכן 82 ש"ח, להשיג בחנויות הספרים הדיגיטליות ברשת או באתר ההוצאה 

ריקי ברוך