השבוע כשהגיע אלי הספר החדש קוביות משחק הייתי בתהליך קריאה של ספר נפלא אחר שליווה אותי כבר יומיים קודם לכן. התבוננתי בו ותהיתי אם נכון לי להפר את נאמנותי ו"רק להציץ" בספר החדש שחיצוניותו הרשימה אותי בכל קנה מידה שספר יכול להרשים. אהבתי את הפורמט, את הכריכה, את גופני האותיות, העיצוב והגרפיקה ולא יכולתי להניח אותו מידיי. ואז זה קרה. ברגע שהתחלתי לקרוא והבנתי להיכן מובילות אותי המילים שהיו הרבה מעבר למילים כתובות, היה כבר מאוחר לעצור. התכרבלתי פנימה, גומעת את פרקי הספר הנוגע, זונחת מאחור את מטלות היום שעוד תכננתי לסיים. יממה בלבד חלפה מאז התחלתי ועד שסיימתי לקרא את יצירת חייה של ליבנת ניזרי.
"יובל שלי, אני מתגעגעת להיות אמא שלך, זו שמצליחה לכעוס עליך, לראות את הפגמים שבך ולא להתרגש, ושהלב שלי לא ידפוק כל כך חזק עד שהוא מאיים להפסיק לתמיד בכל פעם שאני נזכרת בך., או בכל רגע שמשהו אומר "יובל" ואת שם מיד, בעיני רוחי. אז כן, הגעגוע הזה, הרגשת הפספוס הזאת, כשאני רואה איך החברים שלך צמחו וגדלו והתפתחו והפכו מילדים לאנשים בוגרים, שוברים לי את הלב ומאיימים בכל פעם מחדש לשבור את כולי, את מי שאני, את מי שהייתי. אין לי שליטה על הגעגוע שמתגנב ותופס אותי לא מוכנה, שמבליח בלי קשר לכלום, שכל טריגר הכי קטן גורם לי לחשוב עליך...אבל יובל, יש לי שליטה על האופן שבו אני משלבת את הגעגוע הזה בחיים. בחיים שהמשיכו למרות עזיבתך אותם, למרות עזיבתך אותי. אז אני לא אותה אחת וכלום לא אותו דבר, אבל עדיין יש לי אותי ויש לי אותך. רק אחרת." (עמ' 54-55 בספר).
דומה כי אין אומדן רגשי שיוכל לכמת את עוצמתה של הטרגדיה הכרוכה באיבוד ילדה ובפציעתה הקשה של ילדה קטנה נוספת. מה שהתחיל כערב שגרתי והסתיים בתאונה קטלנית, הכניס את חייה של ליבנת ניזרי לכאוס שרק בחלוף השנים הולך ומתפזר בזכות כל אותן בחירות ופעולות שנקטה באומץ ובמאמץ רב ומתוך הבנה שהכוח לעשות את השינוי נמצא אך ורק בידיים שלה.
ביום 31.12.2013 נפרדה ליבנת ניזרי מבתה יובל והיא בת פחות מ12 שנה. הבחירה ליצוק אור לתוך החושך הייתה הראשונה מתוך הקוביות במשחק החיים שהפעילה, כשבחרה עם בן זוגה אמנון, לתרום את איבריה של יובל הכישרונית והנהדרת לטובת חיים חדשים. את הבחירה להתמקד במה שיש ולא באין, דאגה ליישם באמצעות מילים מעוררות עשייה ובחירה באהבה עצמית, מה שלא היה פשוט כלל ועיקר. היא לרגע לא עצרה. לא ברגעי הכאב הגדולים וגם לא בהתקפי הגעגועים שהיו מציפים גאות של דמעות וזיכרונות. ליבנת בחרה בחיים תוך שהיא מלמדת את עצמה להיעזר באנשים שעוטפים אותם, יודעת לקבל ולתת, מחזקת את הזוגיות, בוחרת להתחיל מחדש, להתגמש ולהשתנות כשהיא מרשה לעצמה להתאבל אך גם לצמוח.
"אני בוחרת לקחת את ההשראה של יובל לחשיבותו של הרגע, לחשיבות מיצוי החיים במלואם, לחשיבותם של החיים, מודל יובל מלמד אותי לחיות כל יום במלואו, למצות, להגשים ולהשאיר חותם. את המודל הזה אני בוחרת לשתף כדי להעצים אחרים. מודל יובל הוא ההשראה של חיי". (עמו' 2112 בספר)
קוביות משחק הוא סיפור חייה של הכותבת. ספר השראה המבוסס על החיים של כולנו. חיים בהם אנו מקבלים קוביות משחק איתן אנו מייחלים לנצח במהלך הבא. הספר מעניק כלים להתמודדות במצבי משבר ומתווה את הדרך לצמיחה. בסוף כל פרק מופיעות נקודות למחשבה ושאלות שהמענה להם הכניס אותי לא אחת לעבודה עצמית והתמודדות עם קוביות המשחק שלי, אני. התחברתי לליבנת מהשנייה הראשונה. השפה הקולחת, המילים שנכנסו לי אל הלב, היכולת שלה להתבונן על עצמה כמו מהצד, ובעצם להיות עמוק בתוך כל הכאוס הזה, ריתקו אותי אל הספר עד שלא יכולתי להפסיק ולקרא. לא המתח וגם לא הסקרנות היו מי שחיברו אותי אל רצף הפרקים. היו אלו המשפטים העמוקים, המודלים, הדוגמאות, האירועים, האמפטיה והעוצמות שזכיתי להן בזמן הקריאה ועוד ילוו אותי שעות רבות אחרי.
"שווה לשחק את משחק החיים", מסכמת ניזרי, "כייף להשפיע על החיים שלנו ועל חיי אחרים ולמצות את החיים בתשוקה".
קוביות משחק - לנצח במשחק החיים, מאת ליבנת ניזרי הוצאת מדיה 10
לרכישה ישירה היכנסו מכאן
ריקי ברוך בלוג "בחירות נכונות"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה