מדובר בסך-הכל בשישים וחמישה ילדים חסרים היא נובלה מתוך הספר "קריאת הדולפינים" מאת: עמלה עינת.
ב-1996, לפני כעשרים
שנה, פרסמה הסופרת והחוקרת עמלה עינת נובלה שעוסקת בילדי תימן שנעלמו, נובלה,
שלמרבה הצער, אקטואלית עד היום ומלמדת שבעצם דבר לא השתנה.
שמו הציני והמזעזע של
הסיפור מצוטט, מילה במילה, מתוך מסקנות ועדת שלגי (דצמבר 1994) ותחושת הזוועה
שעורר בעינת, היתה הטריגר המרכזי לכתיבתו. הוא שדחף אותה לחקור, לחפש, להפגש
ולכתוב.
הסיפור מסתיים בשורות
הבאות:
"לדעת ההסטוריונים הבקיאים בנושא,
גם הוועדה הממלכתית שעל הקמתה הוחלט תגרור את חקירותיה ומסקנותיה לאורך שנים עד
אשר יסוף הדור. רק אז ניתן יהיה להתמודד בגילוי פנים עם הממצאים הריאליים – יהיו
אשר יהיו."
הנובלה היא פרי תחקיר
שערכה הסופרת למעלה משנה: בדיקה של כל הדוחו"ת שניתנו אז לקריאה, שיחות עם
בני המשפחות שהצליחה לאתר, עם הסטוריונים, ואנשי ציבור שעסקו בנושא, ואפילו עם
קבליסט מפורסם אליו פנו רבות מהמשפחות האומללות.
חשוב לציין, לפיכך,
שמעבר להתרחשויות הבדיוניות של גיבורות העלילה – ציונה ושלומית והוריהן, כל הפרטים
האינפורמטיבים המופיעים בסיפור, הן מתוך הדוחו"ת הפורמאליים, הן מתוך השיחות
עם ההורים והן מתוך תיאור דרכי החיפוש לסוגיהן, מושתתים על עובדות מדוייקות.
בימים אלה מלווה עינת
את קבוצות העולים האחרונות שהגיעו מתימן כתחקיר לכתיבת ספר לנוער ("הבריחה
לשומקום" – שם זמני), ולתדהמתה, דבר לא השתנה ולא נלמד דבר מטעויות העבר.
מעבר לצילומים
הרומנטיים-פוליטיים המצולמים ומתומללים, עם הגיעם של העולים לשדה התעופה, הרי
שיחסו של המימסד אליהם מאופיין באותו זלזול ואי הבנה כפי שהיה אז. רובם נמצאים
במצב של חוסר אונים, אבודים, חסרי יכולת
התמצאות והשתלבות כלשהי במרכזי קליטה, חולמים, באופן אבסורדי, על חזרה לתימן,
שממנה כלל לא רצו לצאת ויתכן שללא החרדה מהח'ותים, לא היו יוצאים.
כיום, בארץ, הם יושבים
ומחכים, מבלי לדעת למה לצפות, ולאן יגיעו, ללא כל תמיכה מלווה של
עובדים סוציאליים, אנשי משרד העבודה, וכיוצ"ב. חלק מהילדים מועברים
לישיבות פנימייתיות רחוקות, ורואים את הוריהם רק פעם בשבועיים. (התירוץ לכך הוא לשמור
עליהם מפני "פריצות" בה הם עשויים להיתקל בדרך מהישיבה לבית ההורים, אם
יתגוררו איתם), עפ"י עדותם, הם בוכים בלילות, וחשים רעב תמידי משום שאינם
מסוגלים לגעת באוכל ה"אשכנזי" שמגישים להם. גם הם חולמים, למרבה הפלא,
על הבית בתימן.
ויש גם הסאגה המקבילה
של חסידות סאטמר: העברת ילדים מתימן לארה"ב בהבטחה לדאוג לרווחתם, תמורת
תשלום דל להורים, הסבל (כולל סבל פיזי) העובר עליהם שם, נסיונות הבריחה שלהם, ועוד
ועוד.
עמלה עינת :
סופרת, חוקרת ומומחית
בכירה בתחום לקויות הלמידה. זוכת פרס ראש הממשלה לספרות ופרס הדסה לספרות ילדים. בוגרת
אונ' תל אביב בספרות עברית, מוסמכת בייעוץ פסיכולוגי-חינוכי ובעלת תואר דוקטור
בחינוך מטעם אונ' ליברפול.
כתבה למעלה מ-40 ספרים
למבוגרים, לילדים ולבני נוער, וכן ספרי עיון ומחקר. חלקם תורגמו למספר שפות וחלקם
הומחזו והועלו על במות שונות. בחלק מהספרים הונגשו סיפורים מההיסטוריה היהודית
ומתולדות ארץ ישראל לילדים ובני נוער. ביניהם
- "הסוד הכמוס של חואן", "רוחות רפאים
במכבסה", "המשימה האבודה" ועוד....
בין ספריה למבוגרים: "דיבה
שאין בה קלון" – על פרשת המרד שלא היה בגיטו וילנה, "המעגל נסגר" –
קובץ סיפורים, "קריאת הדולפינים" - קובץ נובלות בו מופיעה הנובלה בשם
"מדובר בסה"כ ב-65 ילדים חסרים" ועוד.
בתחום העיוני-מחקרי,
פרסמה עינת את הסידרה "מפתח לדלת נעולה" הכוללת שישה ספרים
המקיפים את נושא לקויות הלמידה מזוויות שונות.
עמלה עינת, ילידת כפר סבא, 1939. בגיל 9 עברה עם משפחתה לחולון. כיום מתגוררת בתל
אביב. אם לשלושה וסבתא לנכדים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה