במידה שכבר שכחתם את ימי הקיץ החמים של המחאה החברתית שהיו כאן ביולי 2011 , הרי שתמונת הפתיחה להצגה הקומה השלישית של תאטרון בית לסין תשיב אתכם באחת למקום ולאוירה, למשמע שירתם ושוועתם של חבורת הצעירים האידיאליסטים הממלאים את רחובות תל אביב ואת האוהלים בשדרות רוטשילד.
המחזה "הקומה
השלישית" על פי
ספרו של אשכול
נבו "שלש
קומות", מתחיל כדרמה חברתית המקבלת תפנית הדרגתית והופכת לדרמה אנושית במרכזה
ניצבת השופטת
בדימוס דבורה (יונה אליאן-קשת המופלאה) שמנוחתה ושגרת חייה מופקעים ממנה באחת מעצם
מגוריה בבנין הסמוך לאוהלי המחאה.
מהר מאוד לומדת השופטת בדימוס על בשרה כמאמר הפתגם:
If you can not beat them, join
them שמוטב לה להיות חלק מהם ומצטרפת לחבורת הצעירים.
תוך פרק זמן קצר היא
מתוודעת לאדם מסתורי שמשנה את חייה ומתמודדת עם מפגש מחודש עם בנה
שהסתבך באירוע
פלילי ונעלם מחייה בעקבות קרע מתמשך עם אביו מיכאל, השופט הבלתי מתפשר (אילן דר הותיק
והנהדר).
לאורך ההצגה כולה מופיע בעלה המנוח בדמיונה ומלווה אותה (שלא לומר
מנהל אותה) עד לנקודת השיא.
יורם טולדנו הזר המיוחד מצליח לשנות את חייה של דבורה בחן גדול ובמשחק
מהפנט מלא רגש.
חבורת הצעירים התוססים נכנסת פנימה לליבה של דבורה האישה הקרה והכואבת ומשתתפת בעקיפין ובמיישרין בהבאת פתרון הבעיה האנושית לסופה.
המחזה מביא לבמה שעה וחצי של משחק תוסס עם חבורת צעירים מוכשרים בבימויו של גלעד קמחי הכשרוני כשלצידו שתי הבימאיות הצעירות אלה ניקולייבסקי ומאיה ניצן, שתיהן דור המשך במשפחת התיאטרון. שי אהרון יוצר התפאורה החכמה של כמה ספסלים הלובשים ופושטים צורה בהתאם לתמונה בה נעים השחקנים. המוסיקה לצלילי העיצוב של רועי ירקוני והתנועה פרי יצירתו של עמית זמיר.
רגעים של פרחים ותודות
לכו לראות את ההצגה שתשאר אתכם לעוד שעות של מחשבה.
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה