האם שאלתם את עצמכם פעם מה אתם יודעים על גבינות כחולות? ולמה הן נקראות כך?
את האגדה המיתולוגית על גילוי הגבינה הכחולה, שתקראו כאן סוף המתכון, קראתי באתר של רן בוק מומחה לגבינות בעל שם עולמי,
בעל "27.6 מרתף הגבינות של רן בוק" ברמת השרון מרחק של מספר רחובות מביתי.
הגבינות הכחולות הן גבינות חצי קשות עד קשות שמייצרים על ידי החדרת נבגי גבינות כחולות. בשלב המחמצת או בשלבים מאוחרים יותר. בראש הסולם עומדות הרוקפור הצרפתית, הגורגונזולה האיטלקית והסטילטון האנגלית.
כל הגבינות האלה מוגנות על ידי שמות "פטנט" (AOC) ומותר לייצרן תחת שמות אלה רק באזוריהן. ההבדלים במרקמים (מרכות למחצה וחמאתיות ועד קשות ומתפוררות) נובע מהבדלים בשיטת הייצור, עונת החליבה ושיטת ההכנה. הרוקפור היא היחידה שמיוצרת מחלב כבשים, בעוד השאר – מחלב בקר.
הגבינות הכחולות משדרגות טעמן של מנות שונות בשילובים שונים. אני בחרתי לשתף כאן את מנת המשמשים הזו כפתיח מעורר תאבון שפגשתי במטבח של אחותי. עוד ניתן למרוח אותן על לחמים, לאכול אותן עם סלטים, לפורר מעל מאכלים אחרים ולהשתמש בהן
במתכונים.
המרכיבים
חצאי משמשים בשלים
גבינת רוקפור-הגבינה הכחולה
סוכר חום
ההכנה
חוצים את המשמשים ומגלענים
מניחים על תבנית רחבה עם ניר אפיה
מכניסים לתוך כל חצי משמש קוביה קטנה של גבינה כחולה
זורים מעל מעט מאוד סוכר חום
מכניסים את המגש למספר דקות לתנור
חשוב- בחום 180 מעלות עד לרגע בו ניכר כי הסוכר נמס והפך לקרמל, זהירות מחימום יתר
ניתן להגיש מיד.
האגדה מספרת על רועה כבשים צרפתי שמשום
מה נאלץ להשאיר את ארוחת הגבינה והלחם שלו במערה הררית בחבל רוקפור בה ישב ולחזור לעדר לפני הזמן. את הלחם
וחריץ הגבינה הוא נאלץ להשאיר מאחור, וחזר אליהן רק כמה ימים מאוחר יותר. כשחזר, הלחם כבר התעפש, וכך גם הגבינה. הבחור היה רעב, והחליט לנסות
את הגבינה, שחורים כחולים הופיעו בה. הטעם המתקתק, חריף, מעט מלוח כנראה לו לא
רע. הוא הביא את הגבינה לשועי הכפר,
והשאר היסטוריה. רוקפור אמיתית מייצרים מאז ועד היום רק ברוקפור, מחלב כבשים
(מסוימות), שנחלבו עד 20 יום אחרי ההמלטה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה