יש תקופות שאני לא מתחברת לספרי מתח. כל אירוע אפל או מסתורין שמצטרף לעלילה מותיר אותי חסרת מנוחה וגורם לי להתייאש מהספר ולהניח לו.
כך גם קרה לי בתחילתו של הספר הונאה. המאבק בין להמשיך או להפסיק הביא אותי לעוד דף ועוד דף ועוד דף עד ששקעתי מבולבלת בין רצף של שקרים ואמיתות מצפה לסוף הטוב/הרע.
"... "בואו אחרינו " אחד מהם אומר
קאי ובובי נלקחים לדלת אחרת בתוך התחנה-אל מה שהיתה פעם סוכנות ידיעות - ושם נאמר להם שעליהם להיכנס לחדר סגור, ואם יהיו עדיין בחיים כעבור עשרים וארבע שעות, הם יוכלו להשתחרר החוצה.
ברגע שהדלת נפתחת ילד וילדה רצים לעברה, אבל השומרים הודפים אותם לאחור. אחת מהם היא הילדה שנבדקה לפני קאי, בובי והאיש שנגרר החוצה.
הדלת נסגרה בתנופה, וננעלת בנקישה רמה..." (עמ' 55)
כאן כבר לא יכולתי להבין בכלל להיכן נושבת הרוח והרגשתי איך העלילה הולכת ומסתבכת .
"... אני מביטה בה באימה. היא היתה חייבת לומר את זה? הילדים מייללים עכשיו ממש. ואני רוצה להצטרף אליהם. אימם כבר מתה, עכשיו אביהם... האם זה היה באמת באשמתי? ..."
זהו סיפור על מגיפה עלומה. מגיפה שמדבקת אנשים באופן לא ברור ומפילה רבים מהם. יש מי ששורד, יש מי שהולך.
שאי, ניצולה, מאמינה שהיא אשמה בהתפשטותה של מגיפה. היא מערימה סיפורים על קאי, נוטשת אותו ומסגירה את עצמה לשלטונות. אלא שקאי לא יכול להניח לה ללכת והוא יוצא לחפש אותה.
העלילה כתובה בצורה קולחת ומצליחה להחזיק את הקורא במתח על העמוד האחרון.
הונאה - חומר אפל 2
הוצאת ספר לכל
להשיג ברשתות הספרים ובחנויות הספרים הנבחרות ובאתר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה