מאז ומתמיד נרתעתי מלבקר בבתי חולים. משהו ב"מקום" הזה מעורר בי אמוציות גם כשהן אינן תולדה של טראומה ספציפית.
שני "חדרים" מאוד ממודרים-לידה וניתוח, סקרנו אותי מתמיד ולא רק לנוכח העובדה שעליהם מתנוסס השלט: הכניסה אסורה!
את סוגיית "חדר הלידה" פתרתי בפעמים שהייתי במעמד היולדת ומצד שני כשניצבתי לצד בתי בלידת נכדי הראשון לפני מספר חודשים. מודה, המראות לא הפכו את המקום לידידותי יותר. בכל שקשור ל"חדר ניתוח" הוא נותר עלום ומפחיד למרות שגם שם בקרתי בעבר לצורך פרוצדורה כירורגית.
כמו במשפחות רבות אחרות כאן יצא גם לי לעמוד לא אחת מאחרי דלת חדר הניתוח בציפייה מותחת לצאת המנתח שיסביר איך עבר הניתוח ומה צפוי בהמשך. הדאגה לקרוב משפחה מהצד החיצוני של החדר הותירה אותי סקרנית ומלאת שאלות על - מה בעצם קורה שם?
בימים אלו הגיע לידי ספרו השני של ד"ר איתן קייזמן, "לב עמיד". מרתק, מרגש ומספק תשובות ככל שיהיה, עדיין נותר חדר הניתוח מקום שלא הייתי רוצה להגיע אליו או ללוות לשם את מי מיקיריי.
"...לבסוף קמתי מכסאי והתקרבתי לשולחן הניתוחים.
על התינוק בן תשעת החודשים כבר לא היו מדבקות על העיניים ועל המצח. בפעם הראשונה מתחילתו של היום הזה, לפני שבע שעות, פגשתי בו באמת.
וואו!
היו לו פנים עגולות מושלמות, פה משורטט, אף קטן עגול, לחיים אדמדמות ושיער חלק באורך בינוני... על בטנו התחתונה היו קצת סימני דם שהספיק להיקרש. ספגתי פד עם קצת אלכוהול וניקיתי את כתמי הדם האלו. לא רציתי שאמו תראה אותו מלוכלך בדם. שמתי לב שעל הזרוע יש לו שאריות דם קרוש והזזתי את ידו לנקות את חלקה הפנימי. תוך כדי שאני מזיז אותה נגלה לעיני חלק מצמיד הזיהוי עם שמו.
הרגשתי כאילו משהו נתן לי אגרוף בבטן שלא הייתי מוכן אליו. עצמתי עיניים חזק חזק כי הרגשתי שתכף אתחיל לדמוע.
"איתן"
יותר משבע שעות אצבעותיי היו בבית החזה הקטן שלו ולא טרחתי בכלל לשאול לשמו..." (עמ' 23 בספר)
חודשיים בלבד אחרי שקבל את תואר הדוקטור באיטליה, חזר ד"ר איתן קייזמן לביקור מולדת בישראל לפני שובו לסטאז' האיטלקי. חלק מזמנו עשה אז במחלקת טיפול נמרץ לב ילדים ובחדר הניתוח בבית חולים "ספרא". כבשגרה של סטודנט במחלקה התרכז איתן בניתוחים עצמם. נלהב מהאפשרות להיות שותף פעיל בלמידה ובהתנסות כשאת המנותחים עצמם הכיר רק לפי הבעיה הלבבית שלהם. כל זה היה נכון, עד שפגש על שולחן הניתוחים את איתן.
מתוחה, נרגשת ומתקשה להסיר את הספר מידיי, נסחפתי ונחשפתי לכאבם של תינוקות רכים וילדים חולי לב שבהם טיפל ד"ר קייזמן. באמפתיה אימהית התחברתי למסעם של אותם הורים שילדם החולה מופקד בידי רופאיו. יאמר בשבחו של הכותב כי לב עמיד הוא רומן מרגש, מעורר השראה, המביא סיפור אמיתי הבנוי מאוסף של מקרים רפואיים מציאותיים. רומן מטלטל הפותח דלת, תרתי משמע, אל אותן דקות ארוכות של מתח וצפייה בעודנו ממתינים למוצא פיהם של המנתחים מעבר לדלת עליה מוטבעות המילים "הכניסה אסורה". באמצעותו הספר מגייס ד״ר איתן קייזמן תרומות למען ילדים חולי לב.
"בשבע וחצי השנים האחרונות - מיום שנכנסתי לראשונה לחדר ניתוח - עם כל סיבוך, עם כל דימום בלתי פוסק, בכל מכת חשמל ובכל תפר על עורק בכל אמבטיית דם שלא רואים בה כלום, הכתה בי שוב ושוב ההכרה: החדר הזה הוא אכן היכל התהילה של המין האנושי. מנתחים כמו שטייסים בקוקפיט, נמדדים בשעה שהכל קורס, כשמנוע כנף ימין נדפק, כשלחץ הדם לא מחזיק. כשכל מה שנשאר הוא לקרוא פרק בתהלים"
רוצו לקרוא את הספר!
ברכישת הספר תתרמו לטובת ילדים ותינוקות חולי לב כי כל ההכנסות מועברות לטובת מטרה זו.
"לב עמיד" ד"ר איתן קייזמן. הוצאת מדיה 10
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה