אולי לא כולם מודעים לכך, אבל שנים רבות חלפו מאז החלו למכור כאן תפוחי עץ אגסים ופירות אחרים תוצרת חוץ, שלטעמי הם חסרי טעם וריח. שנים אחר כך נכנסה לכאן העגבנייה התורכית וגם אותה אני החרמתי ועדיין. כששאלו אותי תמיד למה? מהרתי להשיב: בגלל היותה לא ישראלית, בגלל מוצאה הספציפי ובגלל טעמה הגרוע. מאז פרצה אצלנו המלחמה קרה כאן דבר חשוב, תהליך בתקשורת הביא למודעות הציבור הרחב, שאין כמו חקלאות ישראלית ואין כמו תוצרת ישראלית בחקלאות ובכל תחום שאנו צורכים ביום יום. (גם היום מביאים מירדן עגבניות, קישואים ופלפלים והישראלים לא תמיד יודעים להבחין לצערי).
בתוך כך מדווחת החברה, כי הדרישה המוגברת של מערכת הביטחון למזון מזין, בעל ערך תזונתית רב והמספק אנרגיה זמינה, הביאה לצריכה מוגברת למוצרי "אחוה". מאז פרוץ המלחמה פועל המפעל, המתמחה בייצור מוצרי טחינה, חלוה ודברי מאפה, סביב השעון, וזאת במטרה לעמוד בביקושים העצומים של כלל מערכות הביטחון והבריאות. המוצר הבולט הוא החלוה במנות הקרב, הנארזת בקופסת שימורים וחטיף החלוה הקלאסי של המפעל. עוד בולטת היא הטחינה המעודנת המשווקת בבקבוק לחיץ, המתאימה לצריכה ישירות מאריזתה ומומלצת ע"י דיאטנים ותזונאים רבים. לדברי יובל מלאך, סמנכ"ל השיווק והמכירות של אחוה, "אנו גאים לייצר טחינה שורשית ארץ ישראלית ולהיות מפעל שמלווה את צה"ל ומערכת הביטחון בכל מלחמות ישראל, מתקופת הפלמ"ח, הלח"י והאצ"ל, מלחמת העצמאות ועד היום".













