יש משהו בסיפורי האהבה שממלאים פרקים ארוכים בדפי הרומנים הישראלים שאינו מסתיים לעולם.
כל סיפור מפגיש אותך עם עלילה חדשה כמו מבקש ממך להביט על חייך ממקום אחר,
ואז בנוסף לקריאה המסקרנת אתה מוצא את עצמך מתבונן פנימה לתוך ההוויה שלך ומחפש את התשובה המשכנעת למה הגיע הספר הזה לידיך.
כזו אני וכך אני קוראת את הספרים שאני בוחרת
מחפשת אותי בתוכם ושואלת את השאלות.
אסתי ואריק גיבורי הספר ראבי ג'אם הצליחו ללמד אותי כמה רחוק זרמו חייהם ואני אפילו לא נגעתי.
"... הייתי חייב לשתף, להתייעץ, אז השארתי את אסתי בבית וישבתי עם ריקו לבירה, יותר נכון לבירות, באחד הברים שמקבלים צמיד צבעוני מפלסטיק כמו בלונה פארק
והבירה ללא תחתית... "מבולבלת תחת, נו, מסכנה" ריקו סיכם כששיתפתי אותו בתלאות היחסים שלנו.
"מההיא רוצה ממני ריקו? אתה מומחה לנשים נו, " אמרתי.
"אף אחד לא מומחה לנשים," הוא הכריז, אין דבר כזה!"
לגמתי מהבירה והיא שוב נגמרה, הכוסות פה קטנות מדי חשבתי, ניפנפתי למלצרית החמודה שמיד הגיעה לשרת את הכבד שלנו. "
יש משהו בראבי ג'אם שמאתגר את הגיבור שלנו בלקיחת החלטות תוך ידיעה ברורה שכל החלטה שנלקחת יכולה היתה להיות גם אחרת, כזו שתוביל את הדרך למקום,
לסיטואציה ולתוצאה שונה. הרבה דילמות היו שם בספר עד לרגע ההתפכחות.
"להתעורר איתה בבקר זה כמו להירדם במקום אחר. לפעמים אני צובט את עצמי שאני לידה וזה מצחיק אותה, רק מוודא שזה אמיתי"
המסע שעוברים השניים לוקח את הקורא אל תוך נבכי תודעתו של אריק מהרגע שהוא מתאהב ,שוקע בשכרון חושים, מסתבך ומתפקח.
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה