הורים רבים טרודים בקריירה תובענית הגוזלת מהם ומבני המשפחה שעות רבות. הילדים לא תמיד מתלוננים ולא תמיד משתפים ונושאים בלבם את כאב הריחוק.
הורים שאינם שומעים ילדיהם את התלונה והגעגוע לזמן איכות משותף ממשיכים "במרוץ" עד לרגע שמשהו מסב את תשומת ליבם והם נדרשים לעצור, להקשיב, להבין ולשנות
"הילדה שרצתה להיות חתול" מספר את סיפורן של רוני ואמה. אמא של רוני היא רופאה שכמעט לא נמצאת בבית. את הזמן המועט שיש לה היא משקיעה בחתול הצמוד אליה כל הזמן ולא ברוני בתה. אותו היא מלטפת בצאתה לעבודה כל בוקר, אליו היא נגשת כשהיא חוזרת בלילה הביתה, והוא זה שמתכרבל בחיקה כשהיא ישנה. היא מתעלמת מרוני, לא מתעניינת בשלומה ובמעשיה וגם לא דואגת לרווחתה. רוני עצובה וכועסת ומקנאה בחתול על כל תשומת הלב והאהבה שאימה מרעיפה עליו.
במהלך טיול כיתתי לכותל המערבי, המורה מציעה לילדים לכתוב פתק עם משאלה ולהטמינו בין אבני הכותל. כל ילד והמשאלה שלו. נחשו מה ביקשה רוני?
מנחם הכהן שופט מוערך ופורץ דרך בבית המשפט לענייני משפחה, בעל חשיבה מקורית ויצירתית ומחדש הלכות, היה תמיד ער למצוקתם ומקומם של הילדים בהליך המשפטי. הוא הקפיד לכבד את זכותו של הילד להישמע ישירות בפני שופט, עוד לפני שהנושא עוגן בחוק. בימים אלה רואה אור ספר ילדים פרי עטו, שנולד ממפגשים עם מאות ילדים לאורך 19 שנות עבודתו השיפוטית, שסיפרו לו על כאבי לבם, תסכוליהם, משאלותיהם וחלומותיהם
בסיפור של רוני נשלח מסר חשוב אל הילדים אבל ממש לא פחות אל ההורים...
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה