גם הילד שלכם עלה לכיתה א' והתגעגע לגן? "הילדה שהלכה אחורה" קסם של סיפור מאת רינת גור

מאז ומתמיד אהבתי להקריא סיפורי ילדים. לשחק בקולות משתנים ולשלב בהקראה שירים. בימים אלו כשאני חוצה את שנת הסבתאות הראשונה שלי, אני מרבה לספר לתומס מתוך ספרי פעוטות המשולבים בשירים. 
השבוע הגיע לידי ספר מקסים על "הילדה שהלכה אחורה". גיבורת הספר בת השש היא רומי הקטנה שעולה לכיתה א' אבל את הלב שלה פנימה, כמעט כמו אצל כל ילד שנפרד מגן הילדים, מציפים לפתע געגועים גדולים אל הימים עם מירי הגננת והילדים בגן.
הספר העצוב-שמח פרי עטה של רינת גור משלב בין דפיו את שיריהם הנפלאים של אלישבע וקובי אושרת ומעביר את הילדים וההורים חגיגה אינטראקטיבית מלמדת. 

 רוֹמִי הִיא בְּדֶרֶךְ כְּלָל יַלְדָּה שְׂמֵחָה וְעוֹלֶצֶת, אֲבָל הָעֶרֶב דְּמָעוֹת זוֹלְגוֹת מֵעֵינֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת וְהַחֲכָמוֹת. לְאַחַר חִידוֹן נִחוּשִׁים מִשְׁפַּחְתִּי מִתְגַּלָּה הַסִּבָּה: הִיא מִתְגַּעְגַּעַת לְגַן הַיְּלָדִים וְאֵינָהּ רוֹצָה לָשׁוּב לְכִתָּה א'.

הַיּוֹם יוֹם הַצְּחוֹק, הַיּוֹם יוֹם מָתוֹק
רוֹמִי לַגַּן שֶׁל מִיְּרִי חוֹזֶרֶת
"אֵין דְּמָעוֹת יוֹתֵר"
הִיא צוֹחֶקֶת וְאוֹמֶרֶת

ילדים רבים העולים בכל שנה לכיתה א', חווים תהליך וקושי בדרגות שונות לנוכח המעבר. אוירת גן הילדים, המסגרת המחבקת, צורת הלמידה והמעגל החברתי שונים מהנדרש מהם בבית הספר היסודי. יש בסיפור של רומי הצבת מראה אמיתית להורים למורים ולילדים. הגעגועים, הילדות התמימה והקושי האמיתי להסתגל למקום חדש, מקום אחר ואולי גם בקושי להיפרד מהילדותיות, (לא מהילדות) ולהתנהל במסגרת החדשה.

"הילדה שהלכה אחורה" כתוב בהומור, אמפתיה והבנה את מה שחווה הנפש הקטנטנה של רומי בדרכה להשלמה. הספר המקסים מלווה בשירים שהלחין קובי אושרת וניתן לסרוק אותם ולהאזין.

רינת גור היא סופרת, עתונאית וקופריטרית. ספרה הראשון למבוגרים "בייבי דול" יצא לאור בשנת 2007. "הילדה שהלכה אחורה" הוא ספרה הראשון המיועד לילדים והוא מבוסס על זיכרונותיה מהקשיים אותם חוותה בתה הצעירה. רומי, במעבר מ"גן מירי", הגן בו שיחקה, דמיינה, למדה ויצרה, לכיתה א'.

מתוודה קשה לי עם פרידות קשה לי במעברים. 
כן, גם כיום כשאני אמא לשני בוגרים בזכות עצמם וסבתא של תומס הקטן, עדיין קשה לי להיפרד. רבות הפעמים שהמקום החדש מעורר בי את הגעגועים למה שהיה ונגמר עד שאני מאחרת לראות את החדש ואת הטוב. (מקום לצורך העניין אינו רק מקום פיזי. הוא בהחלט מקום רגשי ותודעתי).
בעוד שבועות אחדים יעברו בני ואשתו להתגורר בבית חדש. היום הם מתגוררים במרחק רחוב מאיתנו, ולאחר המעבר יתארך המרחק לעשר דקות ואולי קצת יותר. עניין של מה בכך יגידו כולם. ואני למרות הכל.... מתקשה להיפרד. ואם אני, שחציתי מעברים רבים, גידלתי ילדים וגם הפכתי לסבתא מתקשה "להיפרד", מה אוכל לומר על רומי הקטנה? 

"הילדה שהלכה אחורה" כתבה רינת גור 

שירים: אלישבע אשרת/ מוסיקה: קובי אשרת/ איורים: קסאניה לוגובסקי
צמרת הוצאה לאור. מחיר: 58 ש"ח. 

להזמנות הספר בחתימה אישית של הסופרת במחיר 58 שקלים בטלפון: 050-5115118
ובחנויות הספרים המובחרות. 

ריקי ברוך