"אין גלים בים של סלוניקי"- סיפורים, שירים ותצלומים מאת שרה שלום

בשנת 2019 טסתי לסלוניקי. המקומות המרגשים שבהם ביקרתי החזירו אותי לבית ילדותי. הם העלו בפניי, באופן חי ביותר, את הסיפורים שלהם הקשבתי כילדה המאזינה למבוגרים ברוב קשב, ומפנימה את סיפוריהם עמוק-עמוק בנשמה.
בתום הביקור, חזרתי הביתה חדורת רצון להעלות על הכתב את יומן המסע שלי כשהוא משולב בטקסטים שכתבתי ובמיצגים שיצרתי.
אני מזמינה אתכם להצטרף אליי ומקווה שתלכו עימי את כברת הדרך שפרשתי בפניכם, תפסעו ותיפעמו יחד איתי בנתיב הזיכרון והחיים." 

במילים אלו פותחת שרה שלום את הספר "אין גלים בים של סלוניקי" ספר המביא את סיפורה של מי שגדלה כילדה בתל-אביב של שנות החמישים והשישים בבית של ניצולי שואה, בסביבה דוברת לאדינו, ובאמצעותו מעלה את ריחות התקופה וטעמיה. 

איך הגיעה שרה שכתבה שנים רבות בעברה לילדים ולא רק, לכתיבת הספר שכל כך מבטא את ילדותה, חייה ומי שהיא עבור בני משפחת ילדיה ונכדיה? 
טיול שורשים לסלוניקי שביוון בשנת 2019 יצר בה את החיבור בין עבר להווה. וכך היא כותבת:

"בשנים האחרונות כשהחל מסעי הנוסטלגי, ידעתי שהגיע  הזמן לחזור לסלוניקי למסע שורשים. נכון, ידעתי שהעיר שהייתה לפני המלחמה נהרסה, שהבתים שבהם גדלו אביו וחבריו אינם, לא קיימים עוד, אבל הרגשתי צורך לעמוד על ההריסות שהיו שורשיי. חשתי רצון עז להתוודע אל התחושות שיעלו בי. תיארתי לעצמי שהרגשות יציפו אותי, אך לא תיארתי בעיני רוחי עד כמה יהיו הנימים המוליכים דקים, וחודרים אל עמקי הנפש". (עמו 16 בספר)

אבא, האם זה שוק ילדות ימיך?
האם לאורכו דרכת את צעדיך?
האם גלגלת ברחוב כדור עם הילדים?
האם עזרת לאמך לשאת סלים כבדים?
באיזו חנות, אבא, ביקשת מאמך סוכריה על מקל?
באיזו מהחנויות עמדת כילד, סתם להסתכל.
האם בימי החום הסתתרת בצל הסוככים?
עם חבריך טיפסת מעלה אל הרעפים,
עד כי מוכר כועס גרש בגערה צעקנית?
מאיזה גיל ידעת לקרוא כתובת יוונית?
מה היה בשוק, אבא, אילו תבלינים?
אילו ריחות עלו בך לפני הרבה שנים?
מה טעמת? מה חווית? מה ספגת כילד קטן?
כשהיית מתרוצץ בבאשסטי – השוק הישן? (עמ 166)

 

אני, כבת לאבא (ז"ל) ציוני, לוחם פלמ"ח ואיש אדמה שעלה מתורכיה בשנת 1945 בעקבות רדיפות ואנטישמיות, זכיתי לחיבור רגשי, מהיר וכמעט אישי לסיפורה של הכותבת. האנשים, ההוויה, השמות, המנהגים, המאכלים והזיכרונות השיבו אותי לתמונות ולזיכרונות שספרו אבא, דודה שמחה, דודה אלגרה וכמובן סבא וסבתא.

 

כשלקחתי את הספר לידי, העמקתי בציור הכריכה והסתקרנתי להבין את משמעותו של שם הספר. התשובה לא אחרה להגיע. בפרק בעמודים 46-47 כבר קבלתי את התשובה אלא שאני מצטערת... ולא יהיה כאן ספוילר. תאלצו לקרא בעצמכם וליהנות לא פחות ממני. 

לנוכח העובדה שאני צעירה בפחות מעשור מהכותבת, יכולתי לחוות חלק משמעותי מסיפורי ילדותה. הזיכרונות מהחיים בעיר תל אביב שם נפגשו בני העדות כולן, נישואיה ובגרותה, חשתי כמו חייתי את תולדותיי במקביל. השמות, המקומות, שפת הלאדינו הנפלאה (פרק מעורר השראה בעמ' 130 בספר שטרחתי לקרא שוב ושוב ולתרגל מול עצמי) ששמעתי בבית וכל המונחים שהתערבבו לי באמפטיה גדולה וריתקו אותי לספר עד שלא אפשרו לי להניח אותו מידי. 

באמצעות סיפורים, שירים, תצלומים, סרטונים ועבודות מעשה ידיה להתפאר, (למשל מהותו של הציור המופיע על כריכת הספר ומסופר בעמוד 163) מציגה שרה שלום את התקופה מנקודת מבטה המיוחדת ברגישות, בחמלה ובהומור, ומזמינה אותנו הקוראים למסע אינטראקטיבי. 

הספר, מרגש, מקרב, מעורר השראה והמון מחשבה. ממליצה בכל פה. 

שרה שלום ילידת 1950 היא סופרת לילדים, לנוער ולמבוגרים, תסריטאית, מפתחת תכניות לימודים ומנחת קבוצות. אין גלים בים סלוניקי הוא ספרה השמיני.

אין גלים בים של סלוניקי כתבה שרה שלום הוצאת ניב. 179 עמודים. 

לרכישה ישירה עותר מודפס/דיגיטלי היכנסו מכאן.