עוד לפני שקראתי את התקציר בכריכה האחורית של הספר "עלים ברוח" משהו וסיקרן אותי מבלי שידעתי על מה ולמה. כרוניקה של ארבעה דורות המתבססת על סיפורם שך זוג יהודים צעיר הבורח מדמשק חוצה את תלאות הדרך הקשה ומקים משפחה בארץ ישראל. סיפורם הוא סיפורה הלא מסופר של החברה הישראלית. סיפור חייהם של בני משפחת שאמי (שאם=דמשק) מגולל בתוכו טרגדיות רבות ונשזר באירועי המפתח של תולדות מדינת ישראל, חיי הקיבוץ, המחתרות, מלחמת השחרור, מלחמת ששת הימים, ובמקביל קשיי ההשתלבות של בני עדות המזרח, הזמר המזרחי, עולם הפשע וכור ההיתוך.
"... סימאן ובאשיר התיישבו בקאבינה, הם נסעו כמה שעות עד שהטנדר עצר בקרבת המקום שיתחילו ללכת ממנו ברגל אל ארץ ישראל. אסירי תודה נפרדו אליקו ומזל מסימאן - שנשאר בטנדר כדי להמתין לשובו של מבריח הגבול - והלכו בעקבות מורה הדרך השתקן שלהם. מפאת הקור רכסה מזל את המעיל שעל גופה, אחזה בידו של בעלה והשתדלה לעמוד בקצב ההליכה שקבע באשיר. לאחר צעידה לא ארוכה החלו לכאוב שרירי רגליהם של הצעירים העירונים, שלא היו מורגלים בהליכה בשטח פראי. ריאותיהם המעונות נשפו כמפוח, ונעליהם התמלאו מים כשחצו פלג מים קטן. בדיוק כשמזל חשה כי היא עומדת לקרוס באפיסת כוחות על האדמה, התיר להם באשיר לעצור למנוחה קצרה. לאחר שהמנוחה הסתיימה, חזרו לצעוד בעקבות באשיר. האיש דילג במהירות ובקלילות בין הסלעים ובין השיחים כאילו היה עז הרים, ושני הצעירים נזקקו לכל כוחותיהם הפיזיים והנפשיים כדי להתמיד ולצעוד אחריו...באשמורת הלילה האחרונה הצביע באשיר על אורות שנצצו במרחק. ''יהוד,'' אמר. "זה בטח אחד הקיבוצים ששמענו עליהם," אמר אליקו למזל, "ברוך השם, הגענו לארץ ישראל." (מתוך פרק ראשון בספר)
בשנת 1944 כמו גיבורי הספר ברחה אמי (90) מדמשק והיא בת 11 בלבד. ביום בהיא אחד צררה אמה מספר בגדים בשקית ובהסוואה של טיול בית ספרי יצאו קבוצת הצעירים מדמשק לעבר בירות כשהיעד ארץ ישראל. כשהורדו בגבול בירות מהאוטובוס החלו בצעידת לילה מפרכת בשדות קוצים, רעבים ומבוהלים עד שהגיעו לקיבוץ כפר גלעדי. עם הנץ החמה הוסתרו בלול התרנגולות מעיני החייליים הבריטים ורק כשחלפה הסכנה הוצאו מהמחבוא והועברו לחדר האוכל לקבל את הארוחה הראשונה ולעבור תהליך קליטה ומיון בדרכם לחיים חדשים בארץ ישראל. כמו ברומן "עלים ברוח בו מככבים ארגוני האצ"ל הלח"י ה"הגנה" והשלטון הבריטי בארץ, כך גם הורי לחמו במסגרת חטיבת יפתח של הפלמ"ח. לאחר הכרזת המדינה היו הורי ממקימי קיבוץ בית גוברין ולזכותם עומדים אנחנו-שבט של ארבעה דורות שגם תולדותיו מקבילים אחד לאחד לאירועי המפתח של תולדות מדינת ישראל.
שקעתי בספר מהופנטת לחוות שוב את תולדות המדינה כפי שאני זוכרת מסיפורים של אבא ואמא ומאלו שחוויתי על בשרי בשנות ילדותי - ימי מלחמת ששת הימים ובנעורי - מלחמת יום כיפור עד הגיוס לצה"ל והשרות בסיני. יש משהו בספר הזה שהדורות אחד לאחד מקבילים לסיפור המשפחתי שלי מאז עלו הורי ארצה לחמו בפלמ"ח הקימו מדינה שהפכה עם השנים למה שהיא היום, לטוב ולפחות טוב.
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה