חמישה ספרים חדשים בהוצאת צמרת מובאים בסקירה שלפניכם: מסע אישי מרתק, ספור משפחתי בצל שואת יהודי אירופה, ספר מדע בדיוני, סיפורם של שני צעירים לאחר השחרור מצה"ל וסאטירת מתח פוליטית. כל אחד מכם ימצא את הספר שהכי נכון לו בימים אלו.
צופן משיח כתבה גלית אביה בן טובאל
איך זה היה קורה?
אני זוכרת שהיה בוקע ממני איזה קול שהיה חבוי באחד האיברים שלי בגוף, שהיה מגיח פתאום כאילו העירו אותו משנתו והיה מראה לי דברים שאני לא רואה. הוא היה אומר לי, שימי לב לפרט הזה ושימי לב לפרט הזה, ואחרי שאספתי את כל הפרטים, הוא היה שואל אותי מה יוצא. ואז זה היה מגיע, הסיפור האישי של כל מי שהייתי פוגשת." (עמוד 12 בספר)
חקירת סיפור יציאת מצרים של גלית בן טובאל, לא רק שמובילה לתובנות חדשות ולמהפכות ביחס לסיפור המקראי המוכר לכאורה, אלא גם הופכת לסיפור רלוונטי מאין כמותו להבנת המציאות של ימינו, על הכוחות הפועלים בה, ומנגד, להבנת העצמי וגילוי כוח האהבה הפנימי ככוח מניע, משנה מציאות.
"צופן משיח", ספר ראשון בסדרה, הוא ספרה הראשון של גלית בן טובאל, דוקטור לאגיפטולוגיה מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים, חוקרת התרבות המצרית הקדומה ושפתה, יועצת ארגונית בחברות הייטק, ומרצה למנהיגות והתנהגות ארגונית במרכז הבינתחומי בהרצליה.
במחברתה כותבת הנרייטה: ''היינו בבית שלוש בנות, לין, יט ורוז והייתה לנו ילדות שמחה עם חברות טובות וכמעט ללא תופעות אנטישמיות''. לאחר נישואיה שררו אהבה והבנה בינה לבין יעקב בעלה, יהודי מכובד בעירו, שהעניק למשפחה הצעירה שהקימו תשתית כלכלית איתנה. כל אלו נטמעו בהנרייטה הצעירה והכשירו אותה לקראת מצבים הרי גורל, מולם עתידים היא ובעלה להתייצב בתקופה המאיימת והמטלטלת ביותר בהיסטוריה המודרנית. איתם התמודדה הנרייטה באומץ לב, בתבונה, באמונה ובאהבה." (עמוד 21 בספר)
מנחם פיליפסון-ערמון, יליד הולנד, 1942, פורש סיפור משפחתי מרתק ומסמר שיער בצל שואת יהודי אירופה, ובמרכז הסיפור – אם אחת אמיצה ונועזת, שעשתה כל שביכולתה למען חמשת ילדיה, גם כשהדבר נראה בלתי אפשרי.
כשהיה בן חמישה חודשים נלקח עם כל ארבעת אחיו על ידי המחתרת המקומית למקומות מסתור שונים ברחבי הולנד. הוא עצמו הוברח על ידי הנדריקה וינקל, שמאוחר יותר קיבלה את אות חסידי אומות עולם, והוסתר אצל משפחה בזהות בדויה. בעקבות מעצרו של אבי המשפחה המאמצת, הוברח שוב, הפעם לחדר מסתור בתוך אסם, שם חי בבידוד מוחלט במשך שישה חודשים. בתום המלחמה הוחזר לביתה של המשפחה שאימצה אותו. במשך כל הזמן הזה לא ידעה אימו היכן הוא. אביו נתפס על ידי הגרמנים ונרצח, ואימו נותרה במסתור בחוסר ודאות. כשהגיעו חיילים גרמנים למקום שבו הסתתרה, היא נמלטה ומצאה מחסה בביתו של רופא, שבו עשתה עבודות בית תמורת מזון. כשהסתיימה המלחמה שבה אימו לביתם בליידן. התברר שהולנדי ששיתף פעולה עם הגרמנים רכש את הבית ורשם אותו על שמו. למזלה, כיוון שהיה פושע מלחמה, נמלט מיד בתום השחרור, ואימו שבה לביתה. כעת היה עליה לחפש את חמשת ילדיה, בתקווה שעודם בחיים. במעשה של נס, כל חמשת הילדים שרדו את המלחמה; לכל אחד סיפור בלתי נתפס על חוויית המסתור. כשהתאחדה המשפחה, החל מסע חדש, המסע לארץ ישראל וההתאקלמות בה, על רקע מצב בריאותי רופף, בעיות ביטחוניות ועוני. פיליפסון-ערמון כתב את הספר בעקבות מחקר מקיף שערך על אודות משפחתו ושורשיו, שמתוכו עולה יותר מכול עוצמתה וכוחה של משפחתו.
ולא נבואה אפוקליפטית.
זו המציאות."
התנערתי מההלם בעקבות מה שראו עיניי, ושאלתי את הישות את השאלה הראשונה שעלתה בראשי.
"אתה אלוהים?"
"אני הישות שבראה אותך," הוא ענה לי בשפתי.
התשובה סחטה ממני נחרת צחוק, כאילו נזכרתי באותו רגע שאני ציני למדי כלפי הנושא.
"אני לא מאמין בך. אני מדמיין את כל זה. אני כנראה בבית החולים עכשיו, מחוסר הכרה והוזה," אמרתי.
הושטתי את ידיי קדימה. היו לי ידיים, וצורה וגוף. עוד הייתי אני. צבטתי את עצמי ולא הרגשתי הרבה. הנחתי שאני תחת השפעת אִלחוש". (עמוד 5 בספר)
בכתיבה סוחפת ומסמרת שיער, נקשרים שני קווי עלילה מסתוריים אלה בדרך שלא תיאמן.
קשה לי להגיד כתב יותם סולימאן
בימים אלו רואה אור ספרו של יותם סולימן. הספר קשה לי להגיד העוסק בדילמות שלאחר השחרור, החיפוש העצמי, על בחינת האפשרויות דרך סיטואציות חברתיות שונות. שני צעירים, איתי ואביה, מגוללים זוויות שונות, שמציפות את הרגשות, את העבר, את השאיפות ואת החלומות באופן אותנטי וחי.
"כשנכנסתי חזרה להוסטל, ראיתי בלובי שתי קבוצות של חברים יושבות ומדברות, אחרי בחינה קצרה של האנשים שמה טיפסתי לחדר שלי.
הוא נשאר בדיוק כמו שעזבתי אותו: חשוך וריק. מלבד סארי, האדם בדלפק והאישה שהייתה אמונה על דוכן האוכל לא החלפתי מילה עם אף אדם.
המיטה התחתונה הייתה מוצעת ומזמינה, התגלגלתי לתוך חומה, שלחתי הודעה מרגיעה להורים ונרדמתי.
קרני שמש ראשונות חדרו את הווילונות הדקים, ציירו צורות על רצפת החדר, ברגע הראשון הייתי בטוח שאני קם בבית, במיטה הזוגית שלי עם המצעים של הכדורגל, עברו כמה שניות עד שנזכרתי איפה נרדמתי. אפילו הקדמתי את השעון המעורר שכיוונתי לשמונה בבוקר." (עמוד 10 בספר)
סיפורם של שני הצעירים מציג את השקפות העולם שלהם, ותחושות שכל קורא יכול להתחבר אליהן, בין אם הוא לאחר שחרור, בין אם זה הורה, קרוב משפחה או חבר.
איתי ואביה נמשכים אל המסגרות החברתיות המקובלות בתקופה הזאת, טיול למזרח ועבודה מועדפת אל מול הבדידות שמאתגרת אותם שוב ושוב. הם שוקעים למסע רגשי-חברתי.
קשה לי להגיד כתב יותם סולימאן, הוצאת צמרת, לרכישה היכנסו מכאן
חזירים מאת רונן הורוביץ
"...דפיקה בדלת.
"כן", נאנח ראש הממשלה והוריד במהירות את הרגליים מהשולחן.
ממלא מקום מזכיר הממשלה שִרבב את ראשו.
"כן", חזר ואמר ראש הממשלה, הפעם בקולו הסמכותי, וחשב שאם ממלא המקום ימשיך בהססנות שלו יהיה עליו להחליפו. אין לי כוח לזה. כל כך קשה למצוא אנשים טובים, כאלה שניתן לסמוך עליהם וגם שיעברו את כל ועדות האיתור, האישורים והחטטנים למיניהם.
"אדוני, יש אירוע שאני חושב שידרוש את תשומת ליבך".
"פיגוע?"
"לא פיגוע אדוני, אההם, זה אההה..."
"מה?"
"אההם... חזיר אדוני".
"חזיר?!"
"כן, חזיר, בנס ציונה".
חזירים מאת רונן הורוביץ, הוצאת צמרת, לרכישה היכנסו מכאן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה