גם אם זה לא קורה לי לעיתים מזומנות, אני עדיין חוזרת לעיתים לסיטואציה המאתגרת.
באותו הרגע אני רוצה להעביר את חיי ל- hold, לעזוב את הכל לשקוע בין דפיו של הספר ש"עושה לי את זה" בבטן.
יש ספרים שהמניע המרכזי בעלילה משתק לי את אורח החיים ומשדל אותי ל"דבר עברה".
שאני אומרת "דבר עברה" אני מרמזת שכל חטאי הוא שאני חורגת ממטלות הלו"ז והתעדוף היומי,
ושוקעת בקריאה "על חשבון" כל מה שמחכה לי ולא יתבצע מעצמו...
השבוע זה קרה לי דקות קצרות אחרי שהתיישבתי ובידי הספר שלוש פרידות.
"...רחש הגלים לא הצליח להשקיט את שאון המחשבות, והוא נכנע לגל שהטביע כל חלקה טובה בראשו. מצד אחד הרגיש שהוא מתאהב, נמשך, נסער,
מבולבל, לא שולט, ומצד שני ידע שזה לא נכון, שעל הרגעים הקסומים ישלם ברגעים קשים מנשוא.
הכל בעולם זורם קדימה, הכל מתקדם וכל התנגדות כואבת..." (עמ' 46-47).
מהר מאוד נטרפה בו העלילה. קצב חייו של אודי, גיבור הסיפור, איש עסקים מצליח המתחזק משפחה מחבקת, נשוי לאישה המאבדת בו עניין ושלושה ילדים צעירים,
היו עבורו סוג של "משענת קנה רצוץ" כשהאמין שהיא אכן זו ששומרת ומעניקה לו את הביטחון
גם כשהלך אחרי הרגש והלב בידיעה ברורה שאת התא המשפחתי שלו, לא יפרק לעולם.
אני שונאת פרידות. מאז ומתמיד הייתי קשה בהן. משהו טראומתי בצעירותי הפך את רגעי הפרידה בחיי לסיטואציה פיזית ורגשית
שההתמודדות מולה גובלת לעיתים בסממנים של אבל.
מסכת של רגעים קשים ודרך מטלטלת, רווית שמחה, פחד, תשוקה, דחף בלתי נשלט להיות בפנטזיה,
להנות מהצוף ולחזור הביתה בשלום עשו בו כבשלהם.
במציאות, כמו במציאות חוברים לחיינו פרמטרים נוספים שאנו נוטים או בוחרים שלא לראות אותם
ברגעים שהראש והרגש טבועים במערבולת. כל אלו ואחרים נזדמנו לו, לאודי וגבו שלוש פרידות.
ישבתי מרותקת גם כשהמתח לא מהווה כאן את תכלית הסיפור.
ההזדהות עם לבטיו, פחדיו ותחושותיו של הגיבור, גם ולמרות שהוא גבר ואני אישה,
שמרו אותי "על אש קטנה" ולא נתנו לי לעזוב.
אמפטיה מוחלטת מלאה אותי בכל בחירה על אף שההגיון והמצפון הנשי שלי
היו אמורים להוביל אותו "להרחיק ידיו מן האש".
משהו באודי הרגיש לי קצת ממני.
"תתחיל במה שמסתיר לך כרגע את השמש, במה שהכי גדול עכשיו..." אמר לו אסף, הפסיכולוג הפרטי שלו ואני אהבתי עד מאוד. (והיו רבים שכאלו לאורך הספר כולו).
שלש פרידות הוא ספר רווי ריגושים, קולח המשלב חיבורי לשון מתוחכמים שאהבתי כל כך...
מה שברור הוא שאני לא מבטיחה לכם מבקשי האיזון ומחפשי ההרפתקאות
שתקבלו את "התשובה הנכונה", אם יש כזו, לשאלה: האם ללכת אחר הפנטזיה ולשלם בסופה את המחיר?
שלוש פרידות מאת ישראל שור בהוצאת סטימצקי.
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה