משהו תמיד מסקרן אותי בשורותיו של כל רומן חדש שאני לוקחת לידי. אני בוחנת את השורות הראשונות ומעלעלת באופן בלתי מסודר בין הפרקים השונים כדי להירגע את יצר הסקרנות בחיפוש אחר כיוון העלילה.
בספר אלף שנים מאת אילנה פריד, חפשתי שוב ושוב את התשובה לשאלה למה נכתב הפרולוג בלשון זכר וכותבת הספר היא נקבה. את התשובה לסוגיה קבלתי באחרית הדברים.
"לא יודע מתי נולדתי, זה היה בשפיירא, שהיום נקראת שפייר. אחד הזיכרונות החרותים היטב בנשמתי הוא הפרעות. אחר כך התברר לי שההמון ההוא היה בדרכו לכבוש את ארץ הקודש, מה שנקרא "מסעי הצלב". הייתי נער אז, זקני טרם צמח. יום אחד פשטו שמועות על פורעים המתקרבים לעיר, אימי החליטה לברוח.... כשחזרנו הביתה מצאנו אותו הרוס. כל החפצים נלקחו ממנו. הקירות היו הרוסים, הגג נפל... זאת הייתה הבריחה הראשונה" מתוך פרולוג לספר.
בתחילת המאה ה-21 מתחיל משה בן ישראל לכתוב את זיכרונותיו. עדויות מאירופה בשלהי ימי הביניים, דרך תקופת הרנסס, עידן ההארה, העת החדשה ועד לציונות וישראל של ימנו.
ברומן הבדיוני-מיסטי "אלף שנים" מגוללת אילנה פריד את סיפורו של משה ומשלבת בדרך מתוחכמת ורהוטה בין המדע לספרות מה שהופך לרומן בנגיעות היסטוריה ישנה וחדשה.
"... לא הכרתי אותה ולא ראיתי את פניה שהיו מכוסות בצעיף, עד שהרשו לי להרים את הצעיף ולגלותן. כשהרמתי את הצעיף, אני זוכר זאת כאילו זה היה היום, לבי החסיר פעימה. זו הייתה הפעם הראשונה שהישרתי מבט אל פניה של אישה צעירה, אישה זרה צעירה שעכשיו היא אשתי. היא הושיטה לי את ידה ואני הרגשתי חשמל זורם בכפות ידי. הוליכו אותנו לחדר וסגרו אחרינו את הדלת. ישבנו זה מול זה ושתקנו. לא ידעתי מה אני אמור לעשות."
"אלף שנים" / כתבה דר' אילנה פריד
הוצאת מדיה 10
ריקי ברוך
תודה ריקי על הבלוג היפה
השבמחקהאם שאלתם את עצמכם מדוע התרכזו כל כך הרבה יהודים בפולין, ליא, אוקראינה, בילורוסיה? מדוע לא בצרפת, אנגליה ואיטליה? התשובה בספר "אלף שנים": אלף שנות היסטוריה כפי שהן משתקפות דרך עיניו של אדם אחד
השבמחק