"המביא לבית הדפוס" מאת דבורי יעקבי, רומן ביוגרפי / חייו של זאב-וולף יוסקוביץ-יוסיפון
"המביא לבית הדפוס" הרואה אור בימים אלו הוא רומן ביוגרפי, מרגש ונוגע ללב שמבוסס על פרשת חייו של זאב-וולף יוסקוביץ-יוסיפון, אביה של הכותבת - אדם שנטל חלק משמעותי בעיצוב חיי התרבות במדינת ישראל בשלושת העשורים הראשונים לקיומה.
זאב-וולף יוסקוביץ-יוסיפון עלה לארץ לפני קום המדינה, הוא היה בין מייסדי קיבוץ אשדות יעקב, עבד כעיתונאי ואיש תרבות והשפיע לאורך 30 שנה על עיצוב חיי התרבות במדינת ישראל. בין השאר היה עורך כתב העת של הקיבוץ המאוחד "מבפנים", קצין העיתונות של שר החינוך דוד רמז ומייסד תיאטרון למעברות שהפך לימים לאמנות לעם.
"לא עוד, לא עוד ישיבה, לא עוד גורא. הם מכריחים אותי להתחתן עם אסתר, הבת הבכורה של פרץ נחום. לא רק שהיא מכוערת, גם אין לי על מה לדבר איתה. אני רוצה לעשות דברים אחרים. נמאס לי מהספרים שיש כאן, שצריך להגיד מה אמר זה ומה ענה לו ההוא. אני רוצה לכתוב ספרים אחרים כמו מאפו, או שירים כמו י. ל. פרץ. אני רוצה אוויר. אני לא יכול לחיות כאן. אני רוצה מרחבים, שדות, עצים" (מתוך הספר).
ד"ר דבורה (דבורי) יעקבי (77) פרסמה בעבר שני ספרי לימוד בכימיה: ״בסביבת הכימיה״ ו"ועכשיו כימיה״ שנלמדים בבתי ספר רבים בארץ. "המביא לבית הדפוס"
זהו ספרה השלישי של ד"ר דבורי יעקבי המספרת על שם הספר: "אבא היה חבר קרוב של נתן אלתרמן ובזכות חברותו הוא דאג לתרגום הספר 'פתחו את השער' שכתבה המשוררת קדיה מולודבסקי מיידיש לעברית. שנים רבות היה כתוב על הספר 'הביא לדפוס ז. יוסקוביץ', ומכאן שם הספר 'המביא לבית הדפוס'".
"אני מכריז בזאת על פתיחתה של שנת יוסיפון. לידידי היקר יוסקוביץ ימלאו בסוף השנה הזאת ששים שנים טבין ותקילין. השנה תתחיל היום לפנות ערב כאשר נצא כולנו וניטע כאן, בעין הוד, את כרם יוסיפון, שפירותיו יוקדשו ליצירת יין הראוי לשמו של ידידי יוסקוביץ הקרוי גם יוסיפון. בינתיים, עד שינטעו הגפנים, ייבצרו הענבים וייאצר היין בחביות" - איצ'ה ממבוש (מתוך הספר)
"המביא לבית הדפוס - רומן ביוגרפי: חייו של זאב-וולף יוסקוביץ-יוסיפון" מאת דבורי יעקבי, הוצאת "ספרי ניב", 146 עמודים. מחיר לצרכן 78 ₪. להשיג בחנויות הספרים המקוונות או באתר ההוצאה.
"השמאל כפי שהסברתי לנכדתי" מאת אורי וובר
קהל היעד לספר כולל את המתבגרים, את המבוגרים וותיקי הארץ, והוא נותן מבט מקיף ומעמיק על מושגי שמאל וימין בעולם המערבי בכלל ובישראל בפרט.
אורי וובר, חבר קיבוץ יחיעם, עלה לארץ מצרפת בשנת 1966 עם גרעין "השומר הצעיר". הוא בעל דוקטורט בסוציולוגיה ועבד כיועץ אסטרטגי במועצה האזורית מטה אשר. אורי הוא אבא לשלושה ילדים וסבא לשמונה נכדים, שהגדולה היא שי. לספר "השמאל כפי שהסברתי לנכדתי" קדמו שני ספרים: "להתחדש, הקיבוץ מול עתידו" על משבר התנועה הקיבוצית (הקיבוץ המאוחד, 1992) והשני "פשיטת רגל בקיבוץ, מצובה כמשל" (הוצאת קיבוץ דליה, 2006).
אורי וובר מספר: "אני מטייל עם נכדתי הגדולה, שי, ילדה סקרנית ופיקחית בת 14, השואלת אין-ספור שאלות על כל מה שלא ברור ומובן לה. בחוצות מסביב כרזות גדולות מזהירות את המצביעים מפני הסכנה של "ניצחון השמאל בבחירות" – "אסון לישראל", כך מכנים זאת. המושג "שמאל" הפך למילת גנאי, מילה נרדפת ל"בגידה", ל"אסון". פתאום שואלת אותי שי, נכדתי המוכשרת: 'אתם אומרים שאתם שמאל, אבל בכל מקום אומרים שאנשי השמאל הם בוגדים, שהם האויבים של ישראל. ומה אתה אומר?'.
"השמאל כפי שהסברתי לנכדתי" מאת אורי וובר. הוצאת "ספרי ניב", 99 עמודים. מחיר לצרכן 65 ש"ח, להשיג בחנויות הספרים הדיגיטליות ברשת או באתר ההוצאה.
*****
להסתכל לקרנף בעיניים מאת עוז שלו
קובץ סיפורים חדש מקסים ומרגש רואה אור בימים אלו - הספר "להסתכל לקרנף בעיניים" ספר שני מאת עוז שלו. מאירלנד ועד הודו, מאוסטרליה ועד זנזיבר, נפרשים הסיפורים הקצרים, שמתארים בשפה פשוטה וקולחת חוויות אמיתיות ודמיוניות שפקדו את הכותב, במהלך טיוליו בעולם.
הסיפור
"מרגריטה קפואה" מספר על ג'ואנה שבאה לנפוש בתאילנד ופוגשת את הנס
הגרמני. מה יעלה בגורלם תדע רק אחרי שתקרא את הסיפור;
הסיפור "חיית הקור" הוא סיפור
אמיתי המספר על פרידת הכותב מחבר בטיול
שלא צלח בהרי ההימליה של נפאל; הסיפור "מזרקת המשאלות" מספר על המקום
הקסום הזה ברומא, איטליה, שם כמעט כול אחד מאיתנו כבר ביקר. הוויה תיירותית משולבת עם פגישה של ישראלית מן העבר, יוצרת
סיפור קצר ומעניין שרובו דמיוני וחלקו מבוסס על מקרה אמיתי; הסיפור "מי כאן
המלך" הוא סיפורו של המהגר המצוי בחיפושיו אחר עבודה בארץ זרה. עבודת כפיים
שם וכאן - מצא את ההבדלים.
עוז שלו, בן 56, נשוי
ואב ל- 2, תושב מודיעין. בוגר תואר ראשון בהנדסה אזרחית ותואר שני במנהל עסקים. מהנדס
אזרחי מזה 25 שנה (מנהל פרויקטים גדולים של כבישים, רכבות ועבודות תשתית ופיתוח).
עוז שלו מספר: "בזמני הפנוי אני כותב, מצייר עושה עבודות נגרות ומנגן על תופים, גיטרה וגיטרה חשמלית וגם שר. אוהב לטייל בארץ ובעולם ולחוות מקומות ואנשים מיוחדים.
" פקחתי את עיניי בקרון רכבת שין, שנסע לאיטו בין תחנה שכוחת אל אל אחת אחרת. כרטיסן נמוך קומה, לבוש מקטורן כחול ומוכתם ובעל עיניים אדומות מחוסר שינה, ביקש את כרטיס הרכבת שלי באנגלית מהולה במבטא הודי כבד. הוצאתי את הכרטיס מכיס חולצתי והושטתי לו. הכרטיסן חורר את הכרטיס ועבר בזריזות לשכני בקרון. ברקע נשמע קולו החדגוני של מוכר התה: "צ'איה צ'איה". עורו השחור בלט על רקע חולצתו האדומה המוכתמת. בידו האחת אחז בדלי מלא מים ובתוכו כוסות זכוכית קטנות, ובאחרת אחז בקומקום מתכת ענק" מתוך "בדרך לשום מקום עמוד 22 בספר)
עוז שלו מוסיף: "הסיפורים שאתם עומדים לקרוא הם פרי כתיבה ממושכת שלי בזמן טיוליי הרבים בעולמנו הקטן. רוב הסיפורים מתארים בצורה זו או אחרת חוויות טובות וחוויות פחות טובות שהיו לי במסעותיי הרבים בחו"ל. חלק מהסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, וחלקם הם פרי דמיוני הקודח. ישנו קסם רב בטיול בארץ חדשה – הכול הופך כל כך שונה ומרגש. על אף שרוב המקומות שבהם ביקרתי הם אתרי תיירות ידועים במידה זו או אחרת, תמיד חוויתי סקרנות וראשוניות בכל מקום שהגעתי אליו: כל תצפית גבוהה, כל חוף לבן, כל מסעדת דרכים וכל חיוך של תושב מקומי העניקו לי תחושה שאני מרקו פולו – מגלה הארצות. אותה תחושה של סקרנות ועניין שעטפה אותי בכל מקום שאליו הגעתי הייתה בדרך כלל ממכרת. איש אינו יודע עליך דבר, אתה חופשי להישאר בכל מקום ככל שתחפוץ ולעשות ככל העולה על רוחך. כל יום הוא הרפתקה חדשה. בכל מקום אתה יכול לפגוש אנשים חדשים שאולי ישנו את חייך לתמיד, ובכל רגע נתון אתה יכול ללמוד משהו חדש על החיים בכלל ועל עצמך בפרט.
"ברוח זו
ניסיתי לטייל ברוב המקומות שבהם ביקרתי. זיכרונות נעימים יש לי כמעט מכל מקום שבו
שהיתי. חלקם בוודאי השתנו במרוצת השנים, וחלקם בוודאי נחוו בצורה אחרת על ידי
אנשים אחרים. אצלי המקומות הללו חקוקים בזיכרון ובאלבומי התמונות.
"לפעמים
התמונות הקפואות באלבום מקבלות חיים משל עצמן ולרגעים קצרים מתחילות לנוע. את אותן
תמונות קצרות וחיות, אני מביא בפניכם בסיפורי המסע שלי.
כולי תקווה שתוך
כדי קריאה תחושו, ולו במעט, את אותן חוויות שחוויתי באותה עוצמה ולהט, ושהמסע שלי
יהפוך להיות גם המסע הנפלא שלכם".
"להסתכל לקרנף בעיניים" מאת עוז שלו. הוצאת "ספרי ניב", 158 עמודים. מחיר לצרכן 78 ₪. ניתן להשיגו בחנויות הספרים הדיגיטליות ברשת, או באתר ההוצאה.
*****
הפרה של שטיינברג ושור הבר מאת צביקה רוזנברג
"אל תדאג, ההתייעצות אורכת פחות מדקה ואם אין הסכמה, מתקשרים לאלוהים והוא מיד חותך". כך מתחיל משפטו של אריה דגן בבית הדין של מעלה. במהלך המשפט, מספר אריה על המצוות שעשה והקטגור מתאר את החטאים. הדיין מתאים משקולת לכל מצווה או חטא. בסופו של דבר, הפלס של המאזניים קובע לאן יופנה הבר מינן, לגיהינום או לגן עדן.
הפרה של שטיינברג ושור הבר" הוא רומן מרתק, שופע הומור שמתובל בציטוטים ממקורות יהודיים.
הספר מספר על תהליך המעבר של אריה דגן לעולם הבא מנקודת ראותו ומנקודת ראות המלאך שמעביר אותו לשם. אריה רואה את המלווים אותו בדרכו האחרונה, שומע הספדים ומקווה להתאחד שוב עם אשתו שנפטרה כמה שנים קודם לכן. המלאך מספר על אופי עבודת המלאכים, הקשיים בביצוע משימות ויחסי הגומלין עם אלוהים.
לפני המשפט מאפשרים לאריה לטייל בגן עדן ובגיהינום. בגיהינום, הוא נתקל בפרה עליה סיפר אליעזר שטיינברג את המשל: "לפני בית דין של מעלה". אריה מכיר אותו היטב. המשל עובר כחוט השני לכל אורכו של הספר. הפרה מבקשת להתחשבן עם הרפתן על כך שחלב אותה וגם שלח את עגליה לשוחט. אב בית הדין מאשים את הפרה על שלא הציבה לו גבולות. הספר דן בשאלת תרומת הקורבן לעוול שנעשה לו. בגלל שהיה אריה בן של ניצולי שואה, הוא מוטרד מהשאלה למה הוריו לא התקוממו כפי שהתקוממו המורדים בגטאות והפרטיזנים ביערות.
רגע לפני המשפט, רואה אריה מצגת שמתארת את מהלך חייו. הוא חווה מחדש את האירועים שעיצבו את אופיו וקבעו את דעותיו בנושאים כמו: התלבטות בחינוך הילדים, התייחסות להורים, הרצון להיות נאהב ואיך לגרום לכך, הצבת גבולות והשפעת טרגדיות על בני אדם. דיון נרחב יש בשאלת הצבת גבולות ואחריות הורים על חטאיהם של הצאצאים.
אותם אירועים שאריה חווה מחדש, יקבעו בסופו של דבר את תוצאות משפטו. האם יגיע לגן עדן או שימצא את דרכו לגיהינום?
צביקה רוזנברג, יליד 1951 במושב בית זית בהרי ירושלים, בן לניצולי שואה, בעל תואר שלישי בפיזיקה מהאוניברסיטה העברית. עבד בתעשייה בפיתוח מכשירי לייזר לצרכים רפואיים ומכונות בדיקה לתעשיית המיקרואלקטרוניקה. נשוי לסריל, אומנית שעוסקת בעיצוב, צורפות וציור, אב לשלושה ילדים וסב לתשעה נכדים.
"הפרה של שטיינברג ושור הבר" הוא ספרו השני של צביקה רוזנברג. קדם לו הספר "שיהיה כך", קובץ סיפורים (הוצאת גוונים)
"הפרה של שטיינברג ושור הבר" מאת צביקה רוזנברג. הוצאת הספרים "אוריון", 188 עמודים. מחיר לצרכן 68 ₪. להשיג בחנויות הספרים המקוונות וכן בחנות ההוצאה בקניון ערי החוף, רחוב סחרוב 19, ראשון לציון ובחנות המקוונת של ההוצאה.
*****
ישראל – יומן מסע מאת מיכאל באואר
איך הפכה מצדה לאתר עלייה לרגל? למה לא נקבעו גבולות ישראל? למה לובשים החרדים שחור? למה לא הפציצו את אושוויץ? האם היהודים אשמים בצליבתו של ישו? מה מרגיש ישראלי המוצא עצמו במחנה פליטים פלשתיני? אלה רק קצתן של השאלות שבהן עוסק הספר "ישראל – יומן מסע" הרואה אור בימים אלו.
ישראל-יומן מסע הוא ספר מרתק המביא שילוב של סיפור מסע, מדריך טיולים וספר עיון המספק לקורא הישראלי הזדמנות לבחון את האתרים המדוברים, את תפיסות העולם המצויות ואת הסיפורים שהם סלע קיומו מנקודת מבט מקורית.
תוכלו לראות בספר את יומן המסע של המחבר מיכאל באואר, כמדריך קבוצה הטרוגנית של תשעה אנשי תקשורת צעירים הבאים מרקע דתי, אתני ופוליטי מגוון. הדמויות מבוססות על מטיילים שבהם פגש לאורך השנים, וכל שאלה או אינטראקציה בין-אישית מבוססות על מקרים אמתיים. סיפורי האתרים השונים, ההיסטוריה שלהם, האגדות והאנקדוטות מאומתים. הספר מלווה את המסע בין אתרים נבחרים ברחבי הארץ לאורך גבולות המדינה ומעבר להם ומאפשר שיח בנושאים רבים שיש לישראל להציע: דת, היסטוריה, גיאופוליטיקה, גיאוגרפיה, כלכלה, תרבות והוויה קיומית.
כמו כן מביא הספר את אותו תהליך הרגשי שאותו עוברים המטיילים ואת הדינמיקה שנוצרת ביניהם לאור חוויותיהם. המפגש בין המבנה המגוון של הקבוצה לבין מורכבותה של מדינת ישראל, ממחיש את סיפור הארץ בעבר ובהווה. הקבוצה עוסקת בשיח הפוליטי כשהיא בין היתר, מבקרת בשטחי הרשות הפלסטינית ועוסקת במציאות גם מנקודת מבטה של האוכלוסייה הערבית הפלסטינית.
מיכאל באואר, מרצה ומורה דרך מתמחה בסיורים גיאופוליטיים ומנחה סמינרים העוסקים בישראל ובמזרח התיכון. מיכאל מלמד ומדריך סיורי עומק בנושאי יהדות אירופה והשואה.
ריקי ברוך
ריקי ברוך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה