זיכרונות מחיים שלא חייתי ספר חדש לקראת יום השואה

 

זיכרונות מחיים שלא חייתי ספר ממואר מאת עירית קינן
פנקס קטן ודהוי מיוֹשן, ובו כתב יד צפוף בשפה זרה, סוחף את עירית קינן למסע חוצה יבשות, שנע בזמן ובמרחב, בחיפוש אחר חייו הלא מסופרים של אביה ואחר זיכרונות שהיא מקווה שיהפכו לשלה.

הקריאה בספר זה כמוה כהזמנה לטיסה ברכבת הרים של תקוות ואכזבות, בשעה שהמחברת משוחחת עם אביה המת ומוצאת את עצמה חוקרת ונחקרת כאחת. כבלשית מיומנת מאתרת עירית קינן עקבות בנתיב אישי ומשפחתי רווי טרגדיות ואובדן, לצד אהבה ויופי, שנע בין ספרד לאימפריה העות'ומנית, בין מקומות שאינם מוכרים לקורא הישראלי – אראגון ומונסטיר, ובין גרמניה הנאצית למקדוניה, סרביה, איטליה וישראל. 

עם התקדמות המסע אוזרת עירית אומץ וצוללת בעקבות הרמזים ביומן אל עומק מאבק ההישרדות של אביה במחוזות האופל הגרמניים. תוך כדי מחקר היסטורי מקיף, ובשפה עכשווית השזורה ברובד פיוטי עדין ומכמיר לב, היא בוראת פרשיית חיים מסעירה, המקפלת בתוכה סיפור מופלא על כוחה של האהבה כמקור חיים. המפגש עם תלאותיו של אביה מאפשר לה לפענח את הכורח שבשתיקתו בחייו ובחייה ומסייע לה לפצח גם את סוד שתיקתם של ניצולים אחרים.

עירית קינן נולדה ב-1955 במושב מגשימים לאם ילידת הארץ ולאב שהיה שורד יחיד במשפחתו אחרי השואה. בחייה המקצועיים היא היסטוריונית, פרופסור למדעי הרוח ודיקנית בית הספר לחינוך במכללה למנהל, ובחיי הרוח עוסקת בשירה ובכתיבה ספרותית ומחקרית. עד כה פרסמה שבעה ספרים (חמישה מחקריים ושניים לילדים). ספרה "לא נרגע הרעב – ניצולי השואה ושליחי ארץ ישראל, גרמניה 1948-1945" בהוצאת עם עובד, זכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית, וספרה "כאילו היא פצע נסתר – טראומת מלחמה בחברה הישראלית" גם הוא בהוצאת עם עובד, זכה בפרס שפירא לספר הטוב ביותר בלימודי ישראל וראה אור גם באנגלית. פרסמה למעלה מ-40 מאמרים בתחומי השואה, זיכרון קולקטיבי, טראומת מלחמה, הישחקות הדמוקרטיה ורב תרבותיות. פרסמה מאמרי דעה רבים בעיתונות המודפסת והדיגיטלית ומשתתפת באופן תדיר בראיונות, ובפאנלים שונים בתקשורת. "זיכרונות מחיים שלא חייתי" הוא ספרה הראשון בסוגת ממואר בלשי-היסטורי.

 "ספרה של עירית קינן: ‘זיכרונות מחיים שלא חייתי’ שרף לי את היד, מפני שכל משפט, ציטוט או איזכור בו מעורר את הדמיון לכמה כיוונים. בעידן שבו ניתן למחוק זיכרונות ולהשתיל זיכרונות, כשהיסטוריונית מתארת זיכרונות מחיים שלא היא חיה - מתקבלת תוצאה מפעימה."  דורית זילברמן, סופרת, מ"מ יו"ר אגודת הסופרים העבריים.

 "...ספר זה שבה את ליבי...הכתיבה הנהדרת של עירית קינן, שבכישרון נדיר מוציאה מתוך העברית את פניני יופייה, דבר שהופך את מסעה בעקבות האב גם למסע בתוך אוצרות השפה העברית." צביקה ניר, סופר ומשורר, יו"ר אגודת הסופרים העבריים.

"ככה בדיוק צריך לכתוב סיפור משפחה ... יש כאן שילוב נהדר של חקר עובדות וחקירה נפשית, פנימית... שם הספר - גאוני." גיל הראבן, סופרת
"קראתי בנשימה עצורה. ספר חובה." רמה כהן מרינוב, סופרת
"ספר חובה. קראתי בנשימה אחת.” שלמה אברמוביץ', סופר, ביוגרף, משורר.


"זיכרונות מחיים שלא חייתי" ממואר מאת: עירית קינן עורכת: ורד זינגר'', הוצאת פרדס' 318 עמודים, 96 ש"ח.

ריקי ברוך

"גורלות" - רומן ייחודי ושני ספרי שירה בהמלצה

יש משהו מאוד אישי בספרי שירה שיוצר את המפגש הבלתי מוסבר בין הכותב לקורא. פרשנותו של הקורא הופכת את השיר לאישי ומקרבת אותו אל עצמו באופן שרק הוא יודע וחש.
שני ספרי שירה ייחודים רואים אור בימים אלו ואני מצאתי את עצמי מתחברת לכל אחד מהם באופן אחר,עד שחשתי שנכתבו אלי ולמעני.

שִׂיחָה עֲדִינָה

לִפְעָמִים תְּלוּיָה שִׂיחָתֵנוּ

עַל וָו חִבּוּר אַחַת דְּקִיקָה.

כָּל כָּךְ שְׁבִירָה,

שֶׁאִישׁ מֵאִתָּנוּ לֹא מֵעֵז

לְהָזִיזָהּ.

 ספר שיריו החדש של דני נגר "וו חיבור" ממשיך במסעותיו למיפוי מחוזות האהבה והתשוקה. לפעמים הוא מחפש את האהבה בכרם גפנים,  כמיטב מסורת השירה הארוטית, ולפעמים הוא מתאר את מעשה האהבה במרחב הביתי – במיטה או בשעת ארוחה, כשהאוהבים "מאבדים את כל נימוסי השולחן / וקורעים את הלחם/ בידיים".

הווייתו של הדובר בשירים שופעת סערות רגשיות וגופניות שבהן נוטלים חלק שלל דימויים כגון סוס טרויאני, אריה רועד מקור, פרפרים לבנים וגרגרי חול שנסחפים אחרי האהובה במחזורי גאות ושפל. השירים אינם מאבדים תקווה. הם מפללים ומייחלים, מתפללים בדבקות ובלהט ומחפשים בהתמדה "את המפתח / בכניסה // מתחת לעציץ". רפי וייכרט

בעת נעילה

פְּתַח לָנוּ שַׁעַר

לָבוֹא וְלָצֵאת בְּאַהֲבָה,

שֶׁנֵּדַע בְּשֻובַנוּ

שֶׁלֹּא הָלַכְתָּ לִישׁוֹן

עַד שֶׁחָזַרְנוּ.

שַׁעַר לְלֹא מַנְעוּל,

לְלֹא חֲרִיקַת מִלִּים,

לְלֹא נְקִישׁוֹת

וּטְרִיקוֹת.

וְאִם בְּמִקְרֶה נְאַבֵּד אֶת הַתְּפִלּוֹת:

תָּמִיד נִמְצַא אֶת הַמַּפְתֵּחַ

בַּכְּנִיסָה 

מִתַּחַת לָעֲצִיץ.

"אל תאמיני", כותב דני נגר, "לשקט הזה/ בטני מלאה סוסים טרויאניים." המשפט הזה דומה בעיני להצלפת שוט. רגלי הסוסים מתחילות לבעור, בטנם הטרויאנית מלאה בחיילי מילים, הדהרה מתחרזת בתשוקה, התשוקה  היא בת הדודה של השירה והשירה היא הרגע בו מופר השקט.

שירי הספר היפה הזה הם לא פחות מצהלת הסוסים אחרי שנפרצו שערי האורווה, והכול, כן הכול, באהבה גדולה. רוני סומק

אַל תַּאֲמִינִי לַשֶּׁקֶט שֶׁלִּי,

בִּטְנִי מְלֵאָה סוּסִים טְרוֹיָאנִיִּים.

בְּהִנָּתֵן סִימָן

יָנִיפוּ עֵינַיִם בּוֹעֲרוֹת

וְיִסְתַּעֲרוּ לִכְבֹּשׁ כָּל סמטה

בְּגוּפֵךְ.

דני נגר הוא יליד ירושלים 1954 ותושב שכניה שבלב הגליל כיום. עד לאחרונה כיהן כמנכ"ל סוכנות הביטוח משקי הקיבוצים -טנא. בוגר סדנת השירה של יהודה עמיחי בשנות ה-70 בבית הסופר בירושלים. יחד איתו היו גם רוני סומק, מאיה בז'רנו, אביעד קוסמן ועוד. טבח מקצועי ועוסק בצילום וברישום. אב לבת ובן וסבא לארבעה נכדים. "וו החיבור" הוא ספרו השני. קדם לו הספר "בשביל תנועת מותנייך"

וו חיבור-שירים מאת: דני נגר, עורך: יקיר בן משה, הוצאת אבן חושן

מס' עמודים: 90, מחיר: 48 ₪

***

עד הקיץ הבא מאת סמדר שרת

בימים אלה רואה אור ספר שירים שביעי פרי עטה של המשוררת סמדר שרת, "עד הקיץ הבא". 
בד בבד רואה אור אלבום משיריה הנושא את אותו שם, בהפקה מוזיקלית, הלחנה וביצוע של יניב נחמני.
היכנסו לקישור לאלבום

עד הקיץ הבא 

הַקַּיִץ הַבָּא 

יִפְתַּח אֶת לִבְּךָ 

יַרְעִיד אֶת גּוּפְךָ 

יַצִּית אֶת כֻּלְּךָ 

תִּשְׁלַח לִי חִיּוּךְ 

תִּתֵּן לִי חִבּוּק 

תֹּאמַר שֶׁאֲנִי 

מַתְאִימָה בְּדִיּוּק 

מַתָּנָה מֻפְלָאָה 

לָהּ חִכִּיתָ שָׁנִים 

מְלֵאַת הַשְׁרָאָה 

עֲשִׁירָה מִבִּפְנִים 

עוֹד תֵּשֵׁב לְיָדִי 

עַל סַפְסָל מוּל הַיָּם 

נִתְבּוֹנֵן בַּזּוּגוֹת 

נְתַרְגֵּל זוּג מֻשְׁלָם 

עַד הַקַּיִץ הַבָּא 

תְּדַמְיֵן אֶת דְּמוּתִי 

הִנֵּה אַתָּה בָּא 

וְהוֹלֵךְ לִקְרָאתִי. 

"שירי הספר הזה בשלים. זו בשלות נעימה, שמקבלת בהשלמה גם את מה שאינו בהכרח טוב ורצוי וגם את מה שעדיין כואב. זו בשלות שמשרה על השירים אווירה של רוגע וחסד אך לא מניחה לשכוח שמתחת לרוגע הזה סערו פעם סערות גדולות, שאולי הן עדיין סוערות אך ניתן לשלוט בהן . סערות שפעם טלטלו את הנפש וכעת אפשר לנוח מהן קצת, ואולי, עם קצת יותר מקמצוץ של רצון טוב, אפשר אפילו להתיידד איתן. "מה שצריך לקרות קורה" כותבת סמדר, ובאותו שיר היא ממשיכה: "סוף סוף הרצון שלי כסמדר לא חשוב".

ברור לחלוטין לכל מי שקורא את שירי "עד הקיץ הבא", שהספר הזה הוא גם - ואולי בעיקר - הצהרה אישית חד-משמעית על כך שסמדר וכתיבת שירים הם מהות קיומית אחת בלתי נפרדת. על כך שפשר הקיום של סמדר הוא השירה וללא שירה אין לה חיים. "זה הזמן לכתוב שירים/זה הזמן להיות", היא כותבת, ובשיר הפותח את הספר היא מוסיפה:

ַאֲנִי מִתְפַּלֶּלֶת
לְבוֹאָן הַמָּתוֹק שֶׁל הַמִּלִּים
כְּדַרְכָּן וּכְסִדְרָן
יוֹם יוֹם
לַיְלָה לַיְלָה
כָּל עוֹד נַפְשִׁי.

אווירה של חסד – חסד עם בני האדם ועם העולם - יש גם בשירי הנוף האורבני והמדברי שבספר. בליריקה אישית עדינה סמדר מביאה בסדרת שירים מקסימה תמונות שיריות על ערבי שבת מול הים באשדוד, ובסדרת שירים אחרת על חוויות אישיות מול הנופים הפראיים של ים המלח.

הספר של סמדר שרת הוא עדין, רגיש ולירי, אבל בנוסף להיותו ספר שירה הוא גם מלמד משהו על התמודדות רבת תהפוכות שהגיעה לשלב החסד. חסד על מה שהיה בחיים האלה ומה שלא היה ועל מה שיש בהם עכשיו ומה שאין".  פרופ' יצחק בן מרדכי

סמדר שרת, משוררת ועורכת. בעלת תואר ראשון בתאטרון, האוניברסיטה העברית; תואר שני בספרות עברית במסלול כתיבה יצירתית, אוניברסיטת בן גוריון. מנחת קבוצות, במכון להנחיית קבוצות בשילוב אמנויות, אוניברסיטת בר-אילן. מנחה תהליכי כתיבה בביתה באשדוד. החלה לפרסם שירה משנות השמונים. שיריה פורסמו בכתבי עת ומוספים נחשבים, ותורגמו לאנגלית ולאיטלקית.

עד הקיץ הבא - שירים, מאת: סמדר שרת, הוצאה עצמית, מס' עמודים: 87, מחיר: 50 ש"ח

***

גורלות מאת גבי זיו

מיגל ודסטניה, שתי נשמות אבודות, נפגשו במבט עיניים. מכורח המבט הזה נולד מסע הדדי, רגיש ומכמיר לב למציאתו של המבט מחדש. בעולם של גבי זיו מבט כזה הוא משנה חיים, משנה גורלות, פוער לתמיד את רעבונה המודחק של האהבה.

 בלילות אני חולם על דסטניה. אני רואה אותה בספינה עם נער הזהב ומרגיש כאב חד בלב. בחלומות היא מסתכלת עליי בעיניים הגדולות ומושיטה לי ידיים. אני מלטף את התלתלים הרכים שלה ומחבק אותה חזק. כל האיברים שלי זזים בתשוקה ואז אני מתעורר.

בימים אלו רואה אור ספרה החדש של גבי זיו הספר -גורלות 

מיגל ודסטניה מחפשים זה את זה במסורג. מתוך קולותיהם השונים, המשיקים לא אחת על אף שונותם, נולדת התשוקה. מסעם המייסר הוא מסע טרנספורמטיבי; מסע זאבי שהופך ממטפורה לממשות. בעיניים פקוחות לרווחה ומתוך סקרנות גדולה למסורת הספרות האקספרסיבית-פנטסטית והאקזיסטנציאליסטית ממשיכה זיו לבחון גם כאן את מחירי האהבה והחריגות. הפעם מתוך התבוננות בתמת האדם-זאב כמקור של אנושיות, על אזורי הדמיון הפראיים והמסעירים שבין האדם לחיה. התום, שהיא בוראת בכתיבתה כסוד החיים, מוליד גם הפעם רגעים יפים להכאיב, ההופכים את כוחה של האהבה ליסוד קיומי שאין בלתו.

גורלות הוא ספרה הרביעי של גבי זיו.  ב2011 יצא לאור ספרה הראשון "מ. וילדת הירח" (הוצאת "גוונים") ולאחר מכן "יורי" ו"צללים", שניהם בהוצאת "פרדס".  את כל ספריה ערכה עינת יקיר.

"הארץ ספרים", עלית קרפ על "צללים":

"צללים הוא יצירה יוצאת דופן בנוף הספרותי העברי... נושאו החריג וכתיבתה יוצאת הדופן של גבי זיו, הופכים אותו ליצירה ספרותית מרעננת... חשוב לקרוא אותו."

"מקור ראשון", רבקה שאול בן-צבי, על "צללים":

"ספריה של זיו ממקמים אותה כסופרת בלתי שגרתית, עמוקה, פיוטית ומרתקת. ספריה של זיו שונים מאד ממה שאנו רגילים להגדיר כ"רומן" ויש בהם מיימד של כתיבה ניסויים וחתרנית. אווירה חלומית נסוכה על כל הרומנים של זיו וסגנונה הרגיש עשיר בתמונות חזקות. זהו סגנון פשוט ומורכב, פיוטי וסוריאליסטי, ובעיקר ססגוני ורב הבעה".

"הומניות עמוקה שורה על "צללים" ועל ספריה האחרים של הסופרת. נראה שהמחברת המודעת לזדון ולהרס, מעדיפה להעצים את כוחות האהבה, החסד, ההתגברות..."

"דרך הגיבורים בעלי הרגישות מכמירת הלב, נבחנים מופעים אנושיים מגוונים שנעים על הרצף שבין החסד לרוע..."

גבי זיו בוגרת האוניברסיטה העברית  בירושלים  בסוציולוגיה, חינוך ועבודה סוציאלית.

בתחילת דרכה עסקה בהוראה (זכתה בפרס חינוך על יצירת משחקים לימודיים לגיל הרך) והתמחתה בטיפול בילדים חריגים , הנחיית קבוצות ועוד.

פעלה בתחומים שונים של עבודה סוציאלית (ביניהם בבית חולים במחלקה פסיכו-אונקולוגית) והתמחתה בבריאות הנפש (ביניהם טיפול במשברי חיים של העלייה הרוסית).

בד בבד הייתה מעורבת בתחומים מיסטיים רבים  ועסקה ביעוץ  וטיפול אישי. ביעוץ שילבה ידע טיפולי עם כירולוגיה ( קריאה בכף היד)   וקריאת מפה אסטרולוגית.  הייעוץ  התמקד בטפול קצר טווח והתערבות במשבר.

ילידת חיפה. בת יחידה להורים יוצאי רוסיה. עד גיל חמש לא דיברה עברית, רק רוסית. בילדותה הייתה מוקפת בסיפורים מיסטיים,  אומנות וספרות.

מזה כעשרים שנה מתגוררת בתל אביב אחרי שהתגוררה שנים רבות בירושלים.

אם לשלושה ילדים בוגרים, בעלת אוסף של בובות עתיקות , המבטא את התעניינותה באומנות ותאטרון.

גורלות מאת: גבי זיו, עורכת: עינת יקיר, הוצאת פרדס, 95 עמודים, 79 ₪














ריקי ברוך

"ניצנה" - רומן מתח מרתק מאת אביחי אורן.

1948, מדבר סיני. חיילים מוצאים בחולות תינוקת בדואית נטושה ומביאים אותה לישראל. הם קוראים לה ניצנה. כארבעים שנה אחר כך, משמשת ניצנה כעוזרת במוסד למפגרים שנפתח סמוך לביתו של ויקטור. ויקטור, גבר ממוצא יווני בן 59, שכל משפחתו נספתה בשואה למעט אחותו, שאף במשך כל חייו להתערות בחברה הישראלית ולזכות ליציבות בה. הוא הפך לקצין בצה"ל, הקים משפחה והתקדם בעבודתו. אולם לאחר יותר משלושים שנות נישואים, אשתו מודיעה לו כי היא נוטשת אותו כדי לבלות את שארית חייה עם אחותה הגדולה, שלא נישאה מעולם.

ברגע שהתחלתי לקרא את סיפורה של ניצנה נזכרתי בסיפורה של סינייה. לצד גופת אמה ההרוגה מצאו החיילים את סינייה התינוקת בחולות סיני בתקופת "מבצע קדש" (1957) עשור לאחר שנמצאה התינוקת הבדואית הראשונה, ניצנה. סיפורה של סינייה הפך לסרט כבר בשנת 1962 ואילו סיפורה של ניצנה רואה אור בימים אלו בספר חדש מאת אביחי אורן. 

ויקטור אינו מוצא נחמה למצוקתו , לא בידידו הטוב, לא בילדיו שהתרחקו ממנו במהלך השנים, ולא בבקבוק הראקי החביב עליו. רק המפגש עם ניצנה מטלטל את עולמו הסדור והמוגדר ומכניס לחייו תשוקה וציפייה, אך גם סכנה גדולה ולבסוף, אישום ברצח ומשפט מתוקשר.

"ההזמנה למשטרה לא נשמעה לי מדאיגה במיוחד, וגם לאחר שעיינתי בה בלבי, עדיין לא חששתי מדבר, אולי כי השוטרים שהתקשרו אלי נאותו לספר לי על מטרתה של הפגישה הזו.  הם בקשו מידע נוסף שיעזור להם למצא את ניצנה. שכן ימים מספר קודם לכן הודיעו להם מהמוסד על היעלמותה.  הרושם הנינוח הזה התחזק בי כאשר הם לא התעקשו על מועד הפגישה, ואפשרו לי לבוא כשנוח לי. " גם בתחילת השבוע הבא זה יהיה בסדר" נאמר לי. זה באמת נשמע לי כמו מדובר בעניין של מה בכך" (עמוד 32 בספר) 

ניצנה הוא רומן מרתק ומותח, הכתוב ביד אמן ופורש יריעתו מימי מלחמת העולם השנייה ביוון ועד שנות התשעים של המאה העשרים בישראל. במרכזו עומדת ההתנגשות בין הסדר הפטריארכלי הישן, שעל פיו חונך וגדל ויקטור, לבין ערכים פמיניסטיים הפולשים אל חייו מכל כיוון וסוגרים עליו. חסר אונים צופה גיבור הסיפור בקריסת אידיאל הגבר הלאומי שבו דבק מאז הגיעוֹ ארצה, אך גם מצפה לתפנית שתטעין את חייו במשמעות חדשה.

אביחי אורן, אב לשניים ומתגורר בהרצליה. מלמד היסטוריה יהודית באוניברסיטה הפתוחה ומרכז את התכנית להכשרת מורים להיסטוריה ולמדעי היהדות. בשנת 2013 פרסם בהוצאת "גוונים" את הרומן "שלישית בית הכרם".

ניצנה,  כתב: אביחי אורן, הוצאת פרדס, 336 עמודים, 88 ש"ח

ריקי ברוך

ההר הלבן ספר חדש כתב שאול בן אמיתי

התחלתי לאגור רוח כשאימא שלי מתה ואבא ואני נותרנו לבד באילת. הייתי בן חמש-עשרה. אחי דניאל חזר לתל אביב ללמוד באוניברסיטה. שלוש שנים, כמעט כל יום, הייתי חוזר מבית הספר, משליך את התיק על המיטה, נעמד מול חלון החלומות ואוגר רוח. עד הלילה. ואז הולך לישון. הייתי עומד כעשרים סנטימטר מחלון החלומות, ברגליים פשוקות, לבוש מכנסיים קצרים, נועץ את כפות הרגליים היחפות ברצפה לייצוב העמידה ומנפנף בכנפיה של חולצת הכפתורים הפתוחה − פנימה והחוצה, פנימה והחוצה, בקצב אחיד. מונוטוני. לא מהר מדי ולא לאט מדי. אורב למשבי הרוח האקראיים העולים מהים ועושים דרכם צפונה, לוכד אותם באמצעות כנפי החולצה בעלת האיכויות המפרשיות − ואוגר אותם בין החולצה לגוף.

כך נפתח "ההר הלבן", רומן חניכה קולח ועז, נבון ושובה לב, המתרחש באילת בסוף שנות החמישים ובתחילת שנות השישים של המאה הקודמת. דרך עיניו של עדי נויפלד, בנם של ניצולי שואה, צפים ועולים סודות ושקרים, ההולכים ומתבהרים ביום שבו מגיעה לשכונה אישה יפה, הנראית תלושה, זרה למקום. ביום הזה חדל עדי לאגור רוח, ונדמה שהקורא מתחיל לאגור אותם במקומו – זוהי הרוח האצורה בתובנותיו ובתיאוריו, הנלכדים דרך מערכות היחסים שהוא מנהל עם סובביו – גלריה המעניקה תמונה נדירה של ישראל בימים ההם, בעיר דרומית שפסגתו של ההר הלבן משמשת לה רקע.

שאול בן אמיתי, יליד 1950, הוא מוזיקאי ומלחין (הלחין בין השאר שירים לגלי עטרי, ירדנה ארזי ולאריק סיני). מורה לגיטרה ולפסנתר. יליד רמת גן. בין 1960 ל-1968 התגורר עם הוריו באילת, ושם נהג לטייל בגפו בין ההרים, עד להר הלבן. זהו ספרו הראשון.
הספר ראה אור בסיוע מרכז הספר והספריות ובתמיכת משרד התרבות ובספורט

ההר הלבן מאת: שאול בן אמיתי, עריכה: ורד זינגר
הוצאת פרדס 253 עמודים, 88 ש"ח























ריקי ברוך

"ולא היה בה מום" - חגית ורדי קוראת שירים נבחרים מתוך ספרה

ולא היה בה מום- פואמה לקריינית ולמקהלה מדברת
המשוררת חגית ורדי קוראת שירים נבחרים מתוך ספרה
"ורדי מעמידה פואטיקה רבת פנים ומאתגרת ... היא מעמידה מקהלת קולות – מעין קפלה של אשמה, וידוי ומוסר עצמי – ומזמינה את הקורא להתוודע לקול מרתק ומרגש ...לא לכל משוררת יש את האומץ ובוודאי שלא את הכשרון הספרותי, להכנס פנימה לתוך המקום הכואב, הדחוס והסמיך של התודעה, של הגוף הדואב ושל החווייה. חגית ורדי עושה זאת בהצלחה רבה. כל שיר הוא כמו יהלום קריסטלי ... קשה לדמיין קורא שיוותר אדיש לשיריה ..."  יקיר בן-משה עורך הספר

השירים ביצירה נכתבו כיומן אישי בתקופה בה עברה חגית ורדי טיפול בשיטת Internal Family System . בשיטה טיפולית זו נפגש המטופל עם חלקים מתוכו אשר עוצבו בתקופות שונות בחייו ומשפיעים על אישיותו והתנהגותו בהווה. הפואמה פותחת צוהר לתהליך שעברה המשוררת לאחר פגישתה עם חלקים שלא הייתה מודעת להם קודם, ואשר הכריחו אותה לעסוק בצדדים אפלים של עברה. בכתיבה כנה ואותנטית חושפת חגית את מנעד התחושות, מכאוס ועד תקווה, שהציפו אותה כשהבינה שהייתה קורבן גילוי עריות בילדותה. 

"השירים של חגית ורדי עושים את הבלתי אפשרי. היא רוקחת מילים בתמציתיות, כמעט ביובש, מילים אשר מעירות לחיים רגעים אפלים. הניסוח המיוחד שלה מתעתע, כאשר רק בסיום כל שיר מגיעה ההכרה במלוא עוצמתה, אז מתברר שהצליחה ללכוד בשיר לא רק את הרגע אלא גם את הקורא." ד"ר שמואל הירשמן, מנהל המרכז לבריאות הנפש לב השרון

חגית ורדי גדלה בקיבוץ אלונים שבעמק יזרעאל ומתגוררת קרוב לשלושים שנה במדיסון וויסקונסין. חגית, חלילנית לשעבר, מטפלת כיום בשיטת פלדנקרייז במסגרת התוכנית לרפואה אינטגרטיבית בבית החולים של אוניברסיטת וויסקונסין במדיסון. במקביל, מקדישה זמן לעבודה עם מוזיקאים הסובלים מפגיעות כתוצאה מנגינה ומנחה סדנאות וקורסים של פלדנקרייז למוזיקאים יחד עם בן זוגה, אורי ורדי.

החיבור לגוף, שהחל עם לימודי שיטת פלדנקרייז הוביל אותה להשתתף, בשנת 2012, בסדנת תנועה, אשר בעקבותיה החלה לבטא במילים תחושות שבעבר נגעה בהם באמצעות הנגינה בחליל.

עד כה פרסמה ארבעה ספרי שירה בעברית – "ילדת הזכוכית" (2013), "במקום לבלוע מים" (2015), "ולא היה בה מום" (2015), "וכל הים שומעים" (2016). קובץ שיריה "ולא היה בה מום", נכתב כפואמה לקריינית ולמקהלה מדברת והוצג בין היתר בפסטיבל "האזרח כאן" בתל-אביב, בשנת 2015.

שיריה התפרסמו והוקראו בבמות חשובות בתקשורת הישראלית ומעוררים עניין ככלי טיפולי בקרב אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש ובמרכזי הסיוע לנפגעות פגיעה מינית בישראל.
חגית נשואה לאורי ורדי, פרופסור לצ'לו באוניברסיטת וויסקונסין-מדיסון, ולהם בן, שתי בנות ושלושה נכדים.


"בשפה עשירה, לעיתים מרומזת לעתים בוטה, אבל תמיד מדוייקת, מעניקה חגית קול רהוט לילדה שהייתה ולכאב הפגיעה המינית שספגה. קריאת השירים מבהירה לקורא את עוצמת הנזק שניצול מיני של ילדים יכול לגרום לגוף, לזהות ולציפור הנפש. חגית משתמשת במילים כאמן המושך את הצבע במכחולו. משמעויות הופכות פנים וצורה במאמץ המתמשך לשתף את הקוראים בחוויה חמקמקה כל כך לשיתוף: סבלה חסר האונים של הילדה הנפגעת שעולה למודעותה רק בחלוף שנים כשבגרה."


ליאורה זומר, מ.א., יו״ר טראומה ודיסוציאציה ישראל (ט.ד.י.), מטפלת בנפגעות תקיפה מינית
ופרופ' אלי זומר, המומחה בארץ לזיכרון מודחק, היה עד מטעם התביעה במשפט בו הורשע אב באונס בתו, על סמך חלום שחלמה אחרי עשרים שנה
ליאורה זומר מוסיפה: "הספר הפך כלי עבודה בקליניקה שלי. יש לי זכות גדולה לקחת חלק קטן במשאת נפשה של חגית, להגיע לנפגעות נוספות ולסייע להן בתהליך ההחלמה שלהן באמצעות התהליך שעברה ויכולות הכתיבה שלה."

במחזור שירים זה התמה המרכזית מתרכזת ומתמקדת בכאב נוקב, בכאב הננעץ כקוץ בבשר החי. המבנה הרטורי של דו שיח בין מקהלה לבין קריינית הוא רב ענין. המעברים התכופים בין הקריינית לבין המקהלה מפיקים דיוקן דרמטי ער ונמרץ. השירים בספר נקראים בשטף, בנשימה אחת, כמו בקריאה של שיר אחד המושתת על רצף מצטבר של שירים "מקומיים", בתנופה הנוסקת לקראת שיא, אשר מקנים עוצמה צורבת, בשלה ומלוטשת כאחת.

פרופ' יאיר מזור חוקר ישראלי-אמריקאי בתחום הספרות העברית החדשה מכהן כראש המגמה לשפה וספרות עברית חדשה ומקראית וראש המכון למדעי היהדות באוניברסיטת וויסקונסין-מילווקי בארה"ב

מבחר תגובות לצפייה בקליפ

מרגש אותי שאת חולקת ייצוג אמנותי מפליא בעוצמתו של המסע שלך. השירה שלך היא תערובת מדהימה בין זרם התודעה ורגש מעובד. את - בתפקיד המקהלה של עצמך - משכנעת ומשקפת את התובנות של מסע ה IFS- [המודל הטיפולי ששימש את חגית במסע הריפוי] שעברת, ומשתפת  את ההרגשה עם הקהל.ג'ני קאליק, פרופסור אמריטוס למוסיקה  אמהרסט קולג'

המסע הפואטי של חגית ורדי דרך הסיוט של התעללות מינית בילדות ומעבר לה - הוא עדות נרגשת לכוחה העמוק של האמנות לרפא ולתת חיים במצב של פוסט-טראומה. השירה, הויזואליה, והמוסיקה בקליפ הזה מדהימות ונפלאות. חוויה בלתי נשכחת.  סוזן סוויני פרופסור אמריטוס לתיאטרון ודרמה אוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון

זו יצירה עוצמתית. וזוהי באמת דרך נפלאה להעביר את החומר זה.

אני עוקבת אחרי השתלשלות הסיפור ומרגישה אותו -- את החדרים השונים שהשירים ביקרו בהם. אני אוהבת את השילוב של התפילות המסורתיות שזהיתי -- את כוחם של המרירות והכאב הקיצוניים  והאירוניה שמבטאים את האובדן באופן חזק יותר, מורגש יותר. ג'רי ליפשולץ – סופרת, מלמדת כתיבה בהנטר קולג' ניו יורק וכותבת ביקורות ספרים בלוס אנג'לס "ריוויו אוף בוקס"

"סיפרה האמיץ של חגית ורדי "ולא היה בה מום". הוא ספר מרגש ביותר בכנותו. הקורא אינו יכול להישאר אדיש נוכח עצמתן של המילים. השירים מעוררים קשת של רגשות: כעס, כאב, עצבות, עלבון, זעם ותקוה. תחושות של בגידה, אכזבה והתפקחות. ישנה קבלה וחיבוק אדיר של הנפש הפצועה לצד כוח תרפויטי עצום...  

הקליפ מעצים את החוויה, יש פנים ונפש מאחורי המילים. אי אפשר להסית את המבט. קהל הצופים שומע, רואה וחווה טיפה מאותו מסע/משא של חייך.

שיריה של חגית מעוררים השראה. מעבר להיותם עדות מצמררת לרגעים מבעיתים בחייה, הם קול קורא עבור אותן נשים אילמות שלא מצאו עדיין את קולן או את כוחן לצאת מהחושך אל האור.

במקצועות הטיפול הרגשי לדוגמא: ביבליותרפיה ותרפיה במוסיקה ניתן לעשות ביצירות אלו שימוש כאמצעי להבעה רגשית ותקשורתית ועיבוד טראומות שטרם עובדו וכמענה לפצעים שטרם הגלידו. שיריה של חגית יכולים להוות קול קורא עבור אותם/ן אלו שטרם העזו להשמיע את קול צעקתם." רונית גולצמן תרפיסטית במוסיקה ובתנועה

"הסרטון שבו חגית מקריאה מאוסף שיריה, שעוסקים בפגיעה המינית שעברה, יוצר חוויה אמנותית-פסיכולוגית רב תחומית, עמוקה ומרשימה. בשירים יש ריכוז גבוה של דימויים חזקים, מרובי הפתעות במשחקי החריזה והמצלול. ההקראה הקצבית של חגית, בנוסף ל"אפקט המקהלה" שיכפול קולה ודמותה - יוצרים אפקט מהפנט.

20 דקות צפייה חלפו ביעף בלי שהרגשתי. באמצעים פשוטים ומינימליסטיים, נוצרת חוויה עמוקה נוגעת, מצמררת, כואבת. מפתיעה, מסקרנת, עם ערך עצום במיוחד לנשים שחוו דברים דומים, אבל גם לקהל הרחב."  ענת שן - אמנית פרפורמנס ומו"לית הוצאת מניפה

ולא היה בה מום (הוצאת פרדס)

צילום ועריכת וידאו: שמיר אלבז

הקלטה: ירון סוריאנו, איתי אלוהב

אפקטים קוליים: ירון סוריאנו

עיצוב קול: רן באומוולשפינר

פסנתר: ענבר רוטישלד

תרגום לאנגלית: דפנה בן יוסף וחגית ורדי

ריקי ברוך

מספר הסיפורים-ספר שירה חדש מאת אירן דן

כל מי שמכיר אותי יודע שיש לי רגישות יתרה לזכרונות ילדות. מקומות, ארועים ודמויות שהיו חלק מעברי מעוררים בי רגשות וסוחפים אותי לדמיונות מרתקים. 

השבוע זה קרה לי שוב כשקראתי את "מספר הסיפורים", ספר השירים שכתבה אירן דן, ספר שרואה אור בימים אלו ממש ומקבץ בין דפיו גם פיסות חיים של הכותבת. 

בלשון ייחודית, מילים ותאורים מעוררי השראה מאירה דן את תולדותיה ושורשיה. 

כשקראתי את "אדוארד מהמכולת" חזרתי להיות הילדה הקטנה. זו שהיתה הולכת למכולת כשאצלנו קראו לה: צרכניה, 

לא עומדת ברצון לקחת עוד משהו מתוק מבלי שאמא תדע מבלי שאמא תכעס... 

בְּנוֹת הָאוֹר / אירֵן דן

בְּיַלְדוּתִי, בִּזְמַן אַחֵר רָחוֹק מִכָּאן,
נָהַגְתִּי לְהִתְבּוֹנֵן בְּדוֹדוֹתַי
פּוֹרְשׂוֹת סְדִינִים לְבָנִים עַל גַּג הַבַּיִת,
מַשְׁטִיחוֹת זִרְעִי אֹרֶן לְיִבּוּשׁ
וּפֵרוֹת גֶּפֶן עֲסִיסִיִּים תַּחַת הַשָּׁמַיִם.

הֵן זָכְרוּ דְּרָכִים קְדוּמוֹת,
נִסְתָּרוֹת בָּהָר
וּמְאוּרוֹת הַשּׁוּעָלִים,
לִילִי מְעַפְעֶפֶת רִיסֶיהָ
כְּמוֹ איסמַהאן,
מְחַזְּרִים לוֹחֲשִׁים
תּוּפִינִים בְּצַוָּארָהּ .
מַארִי רוֹכֶנֶת עַל סִיר חֵמָר
רוֹקַחַת דְּבַשׁ עֲנָבִים כֵּהֶה,
שְׂעָרָהּ אָסוּף לְאָחוֹר,
שׁוֹבֶרֶת לֵב.

גם לא נתבקשתי לבחור כי בכל מקרה היה לי קשה להניח את אצבעי על הטוב שבשירים.

יש ביניהם כאלו שמפליגים בדמיונות, יש המציפים בגעגועים, אחרים מציירים תמונות ומספרים על אהבה.

זה לצד זה צועדים בספר יומנה האישי והפנטזיה אותם הצליחה אירן לרקום בכישרון ולהפוך ליצירה מעוררת השראה. 

מספר הסיפורים מאת אירן דן

מתוך סדרה לשירה חדשה-כתוב

עריכה אמיר אור

בהוצאת פרדס

ריקי ברוך