זיכרונות מחיים שלא חייתי ספר חדש לקראת יום השואה

 

זיכרונות מחיים שלא חייתי ספר ממואר מאת עירית קינן
פנקס קטן ודהוי מיוֹשן, ובו כתב יד צפוף בשפה זרה, סוחף את עירית קינן למסע חוצה יבשות, שנע בזמן ובמרחב, בחיפוש אחר חייו הלא מסופרים של אביה ואחר זיכרונות שהיא מקווה שיהפכו לשלה.

הקריאה בספר זה כמוה כהזמנה לטיסה ברכבת הרים של תקוות ואכזבות, בשעה שהמחברת משוחחת עם אביה המת ומוצאת את עצמה חוקרת ונחקרת כאחת. כבלשית מיומנת מאתרת עירית קינן עקבות בנתיב אישי ומשפחתי רווי טרגדיות ואובדן, לצד אהבה ויופי, שנע בין ספרד לאימפריה העות'ומנית, בין מקומות שאינם מוכרים לקורא הישראלי – אראגון ומונסטיר, ובין גרמניה הנאצית למקדוניה, סרביה, איטליה וישראל. 

עם התקדמות המסע אוזרת עירית אומץ וצוללת בעקבות הרמזים ביומן אל עומק מאבק ההישרדות של אביה במחוזות האופל הגרמניים. תוך כדי מחקר היסטורי מקיף, ובשפה עכשווית השזורה ברובד פיוטי עדין ומכמיר לב, היא בוראת פרשיית חיים מסעירה, המקפלת בתוכה סיפור מופלא על כוחה של האהבה כמקור חיים. המפגש עם תלאותיו של אביה מאפשר לה לפענח את הכורח שבשתיקתו בחייו ובחייה ומסייע לה לפצח גם את סוד שתיקתם של ניצולים אחרים.

עירית קינן נולדה ב-1955 במושב מגשימים לאם ילידת הארץ ולאב שהיה שורד יחיד במשפחתו אחרי השואה. בחייה המקצועיים היא היסטוריונית, פרופסור למדעי הרוח ודיקנית בית הספר לחינוך במכללה למנהל, ובחיי הרוח עוסקת בשירה ובכתיבה ספרותית ומחקרית. עד כה פרסמה שבעה ספרים (חמישה מחקריים ושניים לילדים). ספרה "לא נרגע הרעב – ניצולי השואה ושליחי ארץ ישראל, גרמניה 1948-1945" בהוצאת עם עובד, זכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית, וספרה "כאילו היא פצע נסתר – טראומת מלחמה בחברה הישראלית" גם הוא בהוצאת עם עובד, זכה בפרס שפירא לספר הטוב ביותר בלימודי ישראל וראה אור גם באנגלית. פרסמה למעלה מ-40 מאמרים בתחומי השואה, זיכרון קולקטיבי, טראומת מלחמה, הישחקות הדמוקרטיה ורב תרבותיות. פרסמה מאמרי דעה רבים בעיתונות המודפסת והדיגיטלית ומשתתפת באופן תדיר בראיונות, ובפאנלים שונים בתקשורת. "זיכרונות מחיים שלא חייתי" הוא ספרה הראשון בסוגת ממואר בלשי-היסטורי.

 "ספרה של עירית קינן: ‘זיכרונות מחיים שלא חייתי’ שרף לי את היד, מפני שכל משפט, ציטוט או איזכור בו מעורר את הדמיון לכמה כיוונים. בעידן שבו ניתן למחוק זיכרונות ולהשתיל זיכרונות, כשהיסטוריונית מתארת זיכרונות מחיים שלא היא חיה - מתקבלת תוצאה מפעימה."  דורית זילברמן, סופרת, מ"מ יו"ר אגודת הסופרים העבריים.

 "...ספר זה שבה את ליבי...הכתיבה הנהדרת של עירית קינן, שבכישרון נדיר מוציאה מתוך העברית את פניני יופייה, דבר שהופך את מסעה בעקבות האב גם למסע בתוך אוצרות השפה העברית." צביקה ניר, סופר ומשורר, יו"ר אגודת הסופרים העבריים.

"ככה בדיוק צריך לכתוב סיפור משפחה ... יש כאן שילוב נהדר של חקר עובדות וחקירה נפשית, פנימית... שם הספר - גאוני." גיל הראבן, סופרת
"קראתי בנשימה עצורה. ספר חובה." רמה כהן מרינוב, סופרת
"ספר חובה. קראתי בנשימה אחת.” שלמה אברמוביץ', סופר, ביוגרף, משורר.


"זיכרונות מחיים שלא חייתי" ממואר מאת: עירית קינן עורכת: ורד זינגר'', הוצאת פרדס' 318 עמודים, 96 ש"ח.

ריקי ברוך

"ריקוד לחיים" - סיפורם של זוג ניצולי שואה תאבי חיים.

 

השבוע הגיע לידי "ריקוד לחיים", ספר אישי מרגש המביא את סיפור הישרדותם של זוג הורים כפי שחוותה על בשרה ליאורה רנרט, בת להורים שנסו מן התופת ובחרו בחיים.  

"אימי ניצלה ממש ברגעים האחרונים ושרדה את מחנה אושוויץ, וכדבריה, "הוציאו אותי אחרונה מהחדר כשכולם דרכו עליי ואני מעולפת", ואבי ניצל כפרטיזן "גיבור" לאחר ששרד את החיים הקשים ביערות. אבי נפצע ביוני 1943 בזמן הקרבות בהתפוצצות של חומר נפץ שהשתמש בו לשם פיצוץ גשר על נהר הניימן. קשה לתפוס עד כמה הרצון לשרוד ולחיות פעם בליבם. הם רצו מאוד לחיות, ויצר החיים היה חזק אצלם יותר מכול." (מתוך ההקדמה לספר).

הספר מגולל את סיפור הישרדותם של לאה וישעיהו סימנוביץ מי שבחרו להגשים את חלום הציונות בארץ ישראל. ימים קשים וסיפורי זוועה מפתיעים עברו על השניים במרוצת השנים ועל אף כל אלו, הם שרדו בעוז ובגבורה וחיו חיים מלאים. משעלו ארצה בדצמבר 1948 הקימו בית בישראל ופתחו בחיים משותפים מאלי אהבה, שמחה והשיגים. השניים הותירו אחריהם ילדים, נכדים ונינים. 

"העצב והעוני קנו להם משכן קבוע בקרב המשפחה. סבתי חילקה את האוכל שווה בשווה, אולם לישראל הבכור תמיד הוסיפה מהמנות שלה ואף חלקה עימו את מנת הלחם שלה. סבי קיבל בעבודתו בכל יום שישי כפרס קליפות תפוחי אדמה שמהן הייתה סבתי אופה עוגה (טורטה). סבתי יכלה להתגבר על הרעב יותר מכולם, כך לפחות היה נדמה לכל בני המשפחה. הכאב של סבתי לראות משפחה סובלת, ואין בידיה יכולת לעשות דברים, גרם לה להיות דמות נמרצת." (עמ' 31 בספר)

כבר קראתי ספרים בנושא. האזנתי להרצאות ועדויות של שורדי שואה ועדיין קיים בי הצורך לתת להם, מי שכאבו את הגיהינום על בשרם, מקום עם משמעות ואמפטיה שמקורם בחשש מפני הרגע בו לא יהיה כאן מי שיעיד, ותהליך ההכחשה יקבל תאוצה. 

שקעתי בקריאה מזדהה וחשה את המילים הכתובות נוגעות בי ומטלטלות לנוכח תיאורי הבת את אירועי המלחמה ההיא, התעודדתי באמפטיה לנוכח החיים הטובים יותר שזכו להם בארץ בשנים שאחרי. 

ריקוד לחיים אינו רק ספר עדות אישי של דור שני לשואה. הספר מדגיש, מזקק ומחדד את סיפורה של משפחה שנולדה והתרחבה בזכות שני ניצולים תאבי חיים שהיו חדורי מוטיבציה, נחושים ומוכוונים להתגבר על זוועות העבר ולהקים בית ומשפחה בארץ ישראל. יישר כוחם!!!

ספר מרתק!

 

ריקי ברוך

"שיק פריז" ו"אבני ארז" ספרים חדשים בהמלצה.

אני זוכרת היטיב את משימת הקורס השנתי שעסק בשואה בשנת הלימודים הראשונה שלי בסמינר הקיבוצים לפני ארבעה עשורים. נמלחתי לקור ולתעד אחד מתחומי החיים הקשורים לגטו היהודי. שעות רבות בספריה של אז מיקדו אותי בסופו שח דבר עם נושא שהיה עבורי סוג של הפוך על הפוך וכתבתי על "תאטרון ובידור בגטו ורשה" עבודה בכתב ידי הנמצאת עד היום ברשותי.

לכאורה מתוך שפע העדויות על סבל מתמשך בגטאות נחפזתי להסיק שחיי תרבות וחברה אינם מנת חלקים של היהודים הנרדפים, אלא שלחיים יש כח וכמו שנולדו ילדים בגטאות היו איים של שפיות שהעידו על הרצון העז להאחז בחיים ולא לוותר. 

הספר שיק פריז הרואה אור בימים אלו,

 החזיר אותי לאותן שנים ועשה את החיבור המתבקש עם כותבת הספר מאת עיינה פרידמן  אומנית רב תחומית רגישה אך סוערת, הנאבקת להגשים את עצמה הן כאישה עצמאית והן כיוצרת, לצד התמודדויותיה עם משברי הגיל ועם חותמות השואה שהטביעה בה אימה שניצלה מן התופת – עומדת במרכז "שיק פריז", הרומן החדש מאת עיינה פרידמן, הרואה אור בימים אלו. 

"שיק פריז" מגולל את סיפורה המרגש של דניאלה, אומנית ואוצרת תערוכות, הנשואה לרופא בכיר ואם לשתי בנות. הספר עשוי כשמיכת טלאים שבה, כפיסות בד, חוברים אירועים מן העבר ומן ההווה לאריג המתאר את החיים בארץ על פני שבעה עשורים, כמניין שנותיה של המחברת. ברגישות ובגילוי לב פורסת פרידמן בסגנונה הייחודי אירועים מתקופת הצנע בחיפה, דרך שנים של פיגועים מדממים בירושלים ועד לימינו אלה בתל אביב הנהנתנית, כשברקע שזורים סיפורי הזיכרונות מהשואה של בני משפחתה והיחסים המורכבים ביניהם. בספר מתועדות דמויות ססגוניות ומרתקות מחיי המחברת, שסיפור חייהן נחרת בזיכרונה, והיא חשה תחושת שליחות כבת דור שני לשואה לחזור ולהזכיר אותם.



שמו של הספר, "שיק פריז", לקוח מאחד הפרקים היותר מצמררים בו. אחת מחברותיה של אימה של עיינה פרידמן, מרגיט לוי, נלקחה למחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ. כשהגיעה למחנה בלוויית נשים נוספות, הן הורדו מקרון הרכבת, הופשטו מבגדיהן, ונזרקו לעברן בגדי אסירות, ללא קשר למידות גופן: בגד קטן מידות לאישה גבוהה, ובגד גדול מידות לאישה קטנה וצנומה. לאחר שהנשים לבשו את בגדי האסירות ונראו בהן מגוחכות, לגלגו עליהן הנאציות ואחת מהן אמרה בסרקזם "שיק פריז", דהיינו אופנת עילית. מרגיט סיפרה מאוחר יותר כי אחת הנשים סברה שהגרמנייה מתכוונת שהן יישלחו לפאריז, מאחר שבשפה הגרמנית, "שיקן" פירושו לשלוח.

בפעם השנייה בחייה, נאמר הביטוי "שיק פאריז" כשמרגיט עברה לגור בבית אבות, שם נהגו לאסוף את כל בגדי הנשים, לכבסם יחד ולהחזיר לכל דיירת בגד באופן אקראי. וכך, כשהגיעה אימה של עיינה לבקר את חברת הנפש שלה, חייכה מרגיט חיוך עצוב ומריר, הצביעה על בגדה הגדול ממידותיה ואמרה: "שיק פריז".
"הסיפור המצמרר הזה נראה לי כציר שעליו סובבים חייה של גיבורת הספר, החיה את חייה כבת דור שני לשואה, על הפחדים ועל החרדות שהוטמעו בה בילדותה," אומרת עיינה פרידמן.


ד"ר עיינה פרידמן, ילידת חיפה, היא אומנית רב תחומית (וידאו, פיסול ומיצב) ואוצרת תערוכות אומנות המתמקדות בעיקר בנושאים חברתיים. היא פרסמה עד כה 12 ספרי ילדים, העוסקים במצבים מורכבים בחייהם של ילדים, ובפרקים מתולדות העם היהודי. שיק פריז הוא הרומן הראשון שלה.
כריכת הספר מהווה ממשק נוסף בין פעילותה האמנותית של עיינה פרידמן לבין כתיבתה. הכריכה היא פרי עיצובה של המחברת, והדמות המופיעה עליה לקוחה מיצירת אומנות שיצרה בעקבות האפיזודה שסופרה על ידי מרגיט.


"שיק פריז" מאת עיינה פרידמן. הוצאת הספרים "אוריון", 179 עמודים. מחיר לצרכן 60 ש"ח. ליצירת קשר עם הסופרת: 054-4682108 . להשיג בחנויות הספרים המקוונות וכן בחנות ההוצאה בקניון ערי החוף, רחוב סחרוב 19, ראשון לציון ובאתר

אבני ארז מאת רינה טביבי

"הזמן חלף ועדיין לא קבלתי אותך להנקה. שעות ריחפתי מדממת באין-אדמה. לבסוף, לבושה בגדי בית חולים, החלטתי לנסוע לביתנו הסמוך לבית החולים, נחושה למצוא לעצמי פיסת אדמה. מיהרתי לפתוח את האנציקלופדיה בערך "תסמונת דאון", אך גם שם רב היה הנסתר על הגלוי. התקשרתי לרופא המטפל והזעקתי אותו לבית החולים. ...שאלתי המון שאלות ושכנעתי אותו לערוך בדיקה חוזרת. ולבסוף הוא הסכים ואמר "רק בשבילך" אך הוסיף, "לצערי אני לא טועה. הלוואי והייתי טועה. הייתי שמח יותר. :באותם זמנים ננטשו בארץ ילדים רבים עם תסמונת דאון".  עמוד 16 בספר. 

בימים אלו רואה אור ספר אישי, מרגש נוגע עד דמעות אבני ארז", ספרה של רינה טביבי המגוללת את מסע חייה שבמהלכו היא חוזרת בזמן אל הילדות. רינה משרטטת את הכלים שרכשה במהלך השנים ואת בחירות העבר שאתם השלימה. הספר מספר את חוויית החיים במשפחה שבה ילד עם תסמונת דאון, ספר המתווה שביל בטוח עבור משפחות רבות שהקרקע נשמטת מתחת לרגליהן, מסיבה כזו או אחרת. ולבסוף זהו מסע אל העתיד של ארז ואל עתידם של עוד אלפי ילדים מיוחדים, המייפים את העולם בשלל גוונים.

"יום אחרי שנולדת, תהיתי מדוע לא קיבלתי אותך עדיין להנקה? המיילדת שאת שירותיה שכרתי, הגיעה לבקר אותי לפני נסיעתה לחו"ל. במהלך ביקורה הקצר, השליכה לעברי אבן סתומה "מה שאלוהים נתן נקבל", ולא הוסיפה... במעמד שבו הרופא המבשר השליך לעברי את אבן תסמונת הדאון, והוסיף עליה אבני לא, לביסוס התחזית המוטלת בספק שלו, נגרעה פיסה אחר פיסה מתחת לרגלי האובדות, ולא עמדה לי עוד אמונתי. מוכה וחבולה הטחתי צרור אבני שאלה כלפי בורא עולם..." (מתוך הספר)

רינה טביבי פורשת בספרה את האבנים שליקטה כל חייה, בעזרתן היא מנסה להבין את הדרך שעברה מילדותה, דרך הקמת המשפחה ולידת ארז, ועד היום. "מאז שארז הגיח לעולם, ילד מיוחד במינו, בלתי רגיל שלי, עם תסמונת דאון, חיפשתי אבנים שיעזרו לנו לפסוע בדרך משותפת. אבני תשתית אלה שעליהן קם ועומד בית אוהב וחם עבור המשפחה, שצרכיה השתנו מיום לידתו של ארז. אבנים אלה סייעו בידי לסלול דרך עבור משפחות נוספות שתרות אחר דרך בטוחה לצעוד עם ילדים מיוחדים כמו ארז. במהלך הדרך נשמטו חלק מהאבנים מידיי, חלקן נותרו מאחור, וחלק נמצאות עד היום. לכל אחת מהאבנים הללו תפקיד משמעותי בסיפור חיינו עם ארז."

"אבני ארז" מאת רינה טביבי. הוצאת "ספרי ניב", 231 עמודים. מחיר לצרכן 82 ש"ח, להשיג בחנויות הספרים הדיגיטליות ברשת או באתר ההוצאה 

ריקי ברוך

ספר חדש- "לפעמים האדם יודע" מאת תמרה סלע

"לא ידעתי אב
ידעתי מלחמה

לא ידעתי בובות ומשחקים
ידעתי מחנות ובתי יתומים

ידעתי דממה
בבריחות ממעברי גבולות
ידעתי שוד וגניבות 
שקשוק רכבות ותחושת סכנה

וגם ידעתי 
לחבור לעולמות עלומים." / עמ' 32 בספר

"חשתי התרוממות רוח בלתי מוסברת, שמחת חיים - כך סתם. לא כתבתי, לא הפקתי, לא הפגנתי מצוינות, לא מיוחדות, לא גרמתי גאווה למשפחתי, לחבריי, למולדתי גם לא לבוראי. לא התאמצתי, לא כיכבתי, לא עשיתי עבודה פנימית במודע, רק הייתי אני בלא לתת הדעת על משמעות קיומי".  כך מדברת אלינו תמרה סלע, אישה שמסע חייה המרתק נפרש בפנינו בספר הפיוטי "לפעמים האדם יודע", שיצא בהוצאת ספרי ניב.

תחילת המסע בוורשה רגע לפני המלחמה, ימים זוהרים של תינוקת במשפחה צעירה ובעלת אמצעים. רק שנה אחת של בטחון וחום שלאחריה התהפך העולם : האב גויס לצבא הפולני ועקבותיו נעלמו. האם החלה בנדודים עם התינוקת שלה אל הלא נודע. הוריה הופכים כל אחד בדרכו למאורות הגדולים של חייה. אמה, אשה מופלאה, אמיצה ובעלת תושייה ויושרה שאין כמותן, מצליחה לצאת מכל מצב חסר תקווה ולשרוד את הגרמנים ואת הרוסים. אביה שאבד "פוגש" את תמרה במדבר והופך להיות השראה לעולמה הרוחני העשיר, שמאפשר לה הסתכלות מאד חד פעמית על חיינו, משמעותם ומה שקורה מעבר להם.

שלא כדבריה, הופכת תמרה לאשה כותבת, מפיקה אירועים רוחניים ואחרים, מפגינה מצוינות, מהווה מקור גאווה לכל מי שהתמזל מזלו לפגוש בה, ועוסקת תדיר במשמעות הקיום. לאחרונה עשתה מסע שורשים אל ערש חייה, התחברה לחוויות נשכחות והאירה בתוכה את השנים האבודות

שבעת חלקיו של הספר מאופיינים בתחושת ידיעה פנימית הנובעת מקשר מופלא בין תמרה לבין אנשים, אירועים ועולם הרוח.

כמו אישיותה, כך גם כתיבתה של תמרה מלאה באור פנימי, במוסיקה שמימית ובטוהר. שוב אנו נוכחים כי גורל מאתגר יכול גם להצמיח אהבת אדם, שמחת חיים ויכולת יצירה.  

"אני יוצאת לשחזר ולתאר את המסע שלי. הולכת לאור העקבות שהשארתי, אשר הותירו חותמם בדרכי. לעיתים עומדת באי-ידיעה מאפשרת, הנפתחת לגילויים חדשים, המייצרת קשרים עם עולמות אחרים. חיי ניזונים מזיכרונות, ממגע עם העולם המוחש ועם ממדים שמעל. יום אחד, אמא הנמצאת איתי, התינוקת, במסתור בדיר חזירים, רואה מרחוק חיילים גרמנים מכתרים נערים יהודים וחובטים בהם באלות. אמא... רצה לכיוון האירוע ונעמדת בתווך במלוא נוכחותה. המפקד עוצר, מרים ידו ושואל: ״מי את?״ - ״mench eine been Ich״ ״אני אדם״. לימים שאלתי את אמא: ״איך העזת לחדור אל לב הסכנה?״ ואמא, במבט מהורהר אמרה: ״לפעמים האדם יודע״. (מתוך הספר)

תמרה סלע, לומדת, מלמדת, מחנכת: פילוסופיה, פסיכולוגיה, תיאטרון, תנועת הגוף, ייעוץ חינוכי, עבודה פנימית, מודעות, תודעה ו״איזון חיים״. מטפלת רב תחומית בממדים משתנים, ולעיתים כותבת, כותבת גם שירים.  "לפעמים האדם יודע" הוא ספרה השני. ״ספירלה״, ספר שיריה הראשון יצא לאור בשנת 2015 בהוצאת פרדס.

"לפעמים האדם יודע" 

מאת תמרה סלע. 

הוצאת ספרי ניב. 

182 עמודים, כריכה קשה, מחיר לצרכן 78 ש"ח. 

להשיג בחנויות הספרים המקוונות במהדורה מודפסת או אלקטרונית.

ריקי ברוך

"שואה – הכרוניקה" מאת עופר ריחני

כמי שלימדה בחטיבת הביניים את ההיסטוריה היהודית לאורך שנים רבות ועשתה כדי להפגיש את הנוער הגדל כאן עם הכרוניקה ההיא ועם עדויות שהיו ולא יהיו יותר בעוד כמה שנים, נראה לי מובן מאליו שספר העוסק בכרוניקה של השואה אמור היה להיכתב כאן כבר מזמן.

שנים חולפות העדויות של מי ששרד את התופת ההיא הולכות ומתמעטות והדור שנולד כאן עכשיו ובעתיד, מתקשה להבין מה בעצם היה שם באמת. 

הספר "שואה - הכרוניקה" מתאר באופן כרונולוגי וקולח את מהלך האירועים והזוועות שהתחוללו לאורך 12 שנים של שואה, משנת 1933, עת עלה היטלר לשלטון בגרמניה, ועד נפילתו בשנת 1945. הספר מספק תמונה כוללת ושלמה על תקופה קשה זו. זהו מעין מדריך שימושי לכל המתעניין בפרק ההיסטורי המשמעותי והדרמטי ביותר לעם היהודי. מטרתו של ספר זה היא להביא לידיעת הקורא בתמציתיות ובאופן כרונולוגי את השלבים בשואת העם היהודי.


ייחודו של ספר זה בכך שהוא נותן לקורא להבין בצורה ברורה ולא מסובכת את תהליך השואה. הספר קשה אבל לא "כבד" מבחינת המלל והשפה - ברורה. השימוש בספר מחדד לקורא מושגים בשואה שלא נהירים לכולם, בתצורה של מילון כגון אקציה, גסטפו, אס אס, המשטרה היהודית, מחנה ריכוז ועוד. הוא ממחיש כרקע את אירועי מלחמת העולם השנייה ומתאר את כל הדמויות והמונחים שהיו באותה עת. מוזכרים גם הפושעים הנאצים וגם מהצד השני דמויות ואישים יהודים.

עופר ריחני מספר: "הכחדתם של שישה מיליוני יהודים, שביצעה המכונה הנאצית השטנית תחת שלטונו של היטלר, היא מעבר להבנת בן אנוש. כיצד הייתה יכולה מדינה מודרנית להשמיד בצורה ברוטלית כל כך עם שלם שכל חטאו היה שהוא יהודי? כיצד עם שלם יכול היה להרשות לעצמו להיכחד כמעט ללא התנגדות? כיצד יכול היה העולם לעמוד מנגד, להחריש, ולא לנסות למנוע זאת? אדם אחד החליט, ומדינה שלמה ביצעה את הוראותיו. על מנת לבצע דין מוות זה , היה צורך במנגנון ביורוקרטי, שהפעיל אמצעים טכנולוגיים משוכללים ביותר. זאת, - לא כדי ליצור מקומות עבודה ולא כדי לספק איכות חיים לתושבים על פני כדור הארץ - אלא כדי לפתח מערכת השמדה משומנת שפעלה ללא רבב, בעידן של עולם שאמור היה להיות נאור. השואה היא נושא רחב היקף, אשר נחקר רבות וראוי שייחקר עוד. ככל שנחקור, נתקשה להבין את עוצמת הרוע ועוצמת הסבל, הכאב והאובדן, שנגרמו אז תחת שרביטו של היטלר. 

ריחני בחר להבליט גיבורים כמו מרדכי אנילביץ, חנה סנש, אנה פרנק ועוד. הוא מציג בספר את חסידי אומות העולם ומציג את הגנרלים מכל הצדדים במלחמה. בספר מובאים שמות המנהיגים במלחמה ואירועים חריגים כגון השימוש בפצצת האטום, מות הנשיא רוזוולט ואי בחירתו מחדש של צ'רצ'יל לאחר הניצחון המדהים שהוביל את בריטניה. 

עוד כותב המחבר: "לא יכולתי להתעלם ממלחמת העולם השנייה, שפרצה בשנת 1939 ושפכה שמן נוסף על גלגל השמדת היהודים. לכן, הקורא יקבל בספר תמונה גם על המלחמה, אשר בשש שנים שינתה את העולם כולו ואת תפיסת האדם. מלחמה אשר חוללה טראומות קולקטיביות חסרות תקדים. המלחמה פצעה אנושות אומות שלמות, ובשיאה - הוטלו שתי פצצות אטום קטלניות על ערי יפן. מלחמה שגם יצרה גיבורי ענק, כמו צ׳רצ׳יל, פאטון, מונטגומרי ואייזנהאואר. השואה ומלחמת העולם השנייה ייזכרו לדיראון עולם בהיסטוריה האנושית, לעד". 


עופר ריחני (59), אב לשלוש וסב לרונה, תושב תל אביב ועד לאחרונה תושב מזכרת בתיה. עבד בתפקיד יועץ השקעות בבנק הבינלאומי הראשון, היה בעל עסק עצמאי בתחום הבוטניקה והצומח וכיום, לצד היותו היסטוריון, עוסק בתחום הנדל"ן. "שואה - הכרוניקה" הוא ספרו השישי של עופר ריחני. ספריו הקודמים: "מלחמת העולם השנייה: הכרוניקה" (קווים, 2006). הספר שהפך לרב מכר מתאר את מהלכי המלחמה בחזיתות השונות בו זמנית באופן כרונולוגי.

"שואה - הכרוניקה" מאת עופר ריחני. 

הוצאת הספרים "אוריון", 

371 עמודים. 

מחיר לצרכן 99 ש"ח. 

להשיג באתר ובחנויות הספרים ובחנות ההוצאה בקניון ערי החוף, רחוב סחרוב 19, ראשון לציון 

ריקי ברוך