דקות קצרות חלפו מהרגע שהגיע הספר נשמת האהבה לידי עד שדפדפתי ועיני נשבו מרותקות לסגנון הכתיבה ולתוכן שהביא בסיפור הפותח את כניסה אסורה. שהרי אין דבר יותר מסקרן את הקורא השבוי מאשר הכותרת הכניסה אסורה.
ואכן, דקות חלפו עד שהפכתי מרותקת לסיפור על אישיותה של ג'איקאלי דווי, האלמנה ששימשה משגיחת המקדש.
רבינדראנת טאגור: משורר, סופר, פילוסוף, מחנך, מוזיקאי, מלחין, מחזאי ושחקן, היה הסופר האסיאתי הראשון שזכה בפרס נובל לספרות ב-1913. בספרו נשמת האהבה מנציח חתן פרס נובל
לספרות, את נשמת אהובתו היא הודו הססגונית, על מגוון אנשיה, מנהגיה
ומסורותיה בכתיבה רגישה ופיוטית שכבשה את לב הקוראים בעולם כולו. הספר מכיל 27 סיפורים, ובסופו מצורף מילון מפורט ורחב של מושגים בסיסיים ושמות השזורים בכתובים ובתרבות ההודית.
״למורה שלנו היה נשק
מיוחד לענות נערים, שלמראית עין נראה פעוט וחסר חשיבות, אך לאמיתו של דבר, היה
אכזרי להחריד. הוא החליט לכנות אותנו בשמות חדשים. הגם ששם הוא מילה ותו לא, לרוב,
אנשים אוהבים את שמותיהם יותר מאשר את עצמם; הם מוכנים להרחיק לכת עד מאוד למען
שמם; הם מוכנים לתת את נפשם למען שמם. אם תסלף שמו של אדם, תפגע בדבר יקר לו
מהחיים עצמם. גם אם תמיר את שמו המכוער של מישהו בשם יפה ממנו – למשל, תעניק לו את
השם 'מאהב הלוטוס' במקום 'אל השדים' – יהיה השינוי בלתי נסבל. מכך אנו לומדים
עיקרון מהותי: למופשט ערך רב יותר מלחומרי, תשלום לצורף יקר יותר מזהב, לכבוד
משמעות רבה יותר מלחיים עצמם, שמו של אדם חשוב יותר מהאדם גופו." (מתוך
׳עקרת בית׳)
רבינדראנת
טאגור (1861-1941), משורר, סופר, פילוסוף, מחנך,
מוזיקאי, מלחין, מחזאי ושחקן, היה הסופר האסיאתי הראשון שזכה בפרס נובל לספרות
ב-1913. נולד בכלכותה, הצעיר מבין 14 ילדי משפחה בנגלית מיוחסת ועשירה שנמנתה עם
העילית האינטלקטואלית של בנגל. אביו היה פילוסוף ומנהיג דתי ידוע ואמו מתה
בילדותו. טאגור התחנך בביתו ובגיל 17 נשלח ע"י אביו ללונדון ללמוד משפטים.
הוא לא סיים את לימודיו. אביו החזירו להודו כעבור שנה וחצי מחשש שהתאהב בנערה
מקומית. בהיותו בן 23 נשא לאשה ילדה בת 11 שילדה לו חמישה ילדים, ונפטרה בגיל 27.
תוך פרק זמן קצר מתו עליו אשתו, בתו הצעירה ובנו, שנפטר מחולירע.
חינוכו
של טאגור הפך אותו ל"איש העולם הגדול" – אדם שהכיר והבין את רוח המזרח
ואת רוח המערב גם יחד.
טאגור
ראה בשפה האנגלית אמצעי להפצת יצירתו הן במערב והן בהודו עצמה, בה השפה האנגלית
היתה משותפת לזרמים השונים, לכן הקפיד לפרסם את כתביו בבנגלית ובאנגלית.
במקביל
ליצירתו הספרותית, הקים טאגור את מרכז הלימודים שהפך להיות ״אוניברסיטת וישווה בהרטי״
- מהאוניברסיטאות החשובות של הודו, כשהוא מגייס את ההון שירש מאביו לצורך כך.
אף
על פי שהיה ידוע בעיקר כמשורר, הוא כתב גם נובלות, מאמרים, סיפורים קצרים, יומני
מסע ודרמה. הוא כתב למעלה מאלפיים שירים הנחשבים כנכסי צאן ברזל בכל תת היבשת
ההודית ובעולם כולו. שיריו נבחרו כהמנונים הלאומיים של הודו ובנגלדש.
רבות
מיצירותיו תורגמו לעברית, כל התרגומים נעשו מאנגלית, כשברוב המקרים התרגום משפת
המקור הבנגלית לאנגלית, נעשה ע"י טאגור עצמו.
טאגור
נפטר ב-1941 בגיל 80.
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה