קשה להרגיש לא רלוונטי. קשה לעמוד מול מציאות חדשה ולהפנים שלא עוד. דומה כי רבים המהלכים בינינו חוששים מפני. יש מי שחשים ואחרים עוד יחושו את הרגע הספציפי לכשיגיע.
"לפני שנים רבות ראיתי סרט ששמו היה 'הנוער לשלטון', שבו אנשים מעל גיל שלושים נחשבו לא רלוונטיים, אנשים שאין בהם תועלת יותר. זאת היתה בדיוק ההרגשה שלי בתום תקופת העבודה. ביום אחד הפכתי מאדם מוערך, מכובד, אהוב: מאדם שיש בו כוח רב ותועלת רבה, מים סגן אלוהים שכזה- לשקופה. שאלתי את עצמי: לאן נעלמו כל האנשים שביקשו בזמנו את קירבתי? לאן נעלמו צלצולי הטלפון שרציתי לפעמים להעיף מבעד לחלון? התגעגעתי לחברי לעבודה..... עלתה בדעתי אפשרות להתנדב האחת מקופות החולים."
"... "אני חשבתי על עזרה בעבודה עם חולים,"אמרתי המומה מעט מהצעותיו של ד"ר נועם.
"לא לצערי בזה את לא יכולה לעזור, זה כרוך באישורים רבים."
אמרתי לו תודה ושאחשוב על זה, וברחתי משם בתחושה קשה, שהנה-חוסר הרלוונטיות שלי קבל כרגע חותם." (עמ' 14-15 בספר)
כזה הוא עולמם של אנשי הגיל השלישי. בספרה "בדידותם של הלא רלוונטים" מביאה גרובר את סיפורה של ענת, רופאה במקצועה הפורשת לפנסיה. חייה משתנים באחת, וכמי שהיתה מורגלת לאורך שנים לעבודה נמרצת מלאת חשיבות, מושא הערצה ואשת חברה, מתמודדת מול אותה בדידות שנכפתה עליה ומנסה לעמוד מולה.
"בדידותם של הלא רלוונטים"
כתבה סימה ק. גרובר
הוצאת מדיה 10
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה