ולא היה בה מום- פואמה לקריינית ולמקהלה מדברת
המשוררת חגית ורדי קוראת שירים נבחרים מתוך ספרה
"ורדי מעמידה פואטיקה רבת פנים ומאתגרת ... היא מעמידה מקהלת קולות – מעין קפלה של אשמה, וידוי ומוסר עצמי – ומזמינה את הקורא להתוודע לקול מרתק ומרגש ...לא לכל משוררת יש את האומץ ובוודאי שלא את הכשרון הספרותי, להכנס פנימה לתוך המקום הכואב, הדחוס והסמיך של התודעה, של הגוף הדואב ושל החווייה. חגית ורדי עושה זאת בהצלחה רבה. כל שיר הוא כמו יהלום קריסטלי ... קשה לדמיין קורא שיוותר אדיש לשיריה ..." יקיר בן-משה עורך הספר
השירים ביצירה נכתבו כיומן אישי בתקופה בה עברה חגית ורדי טיפול בשיטת Internal Family System . בשיטה טיפולית זו נפגש המטופל עם חלקים מתוכו אשר עוצבו בתקופות שונות בחייו ומשפיעים על אישיותו והתנהגותו בהווה. הפואמה פותחת צוהר לתהליך שעברה המשוררת לאחר פגישתה עם חלקים שלא הייתה מודעת להם קודם, ואשר הכריחו אותה לעסוק בצדדים אפלים של עברה. בכתיבה כנה ואותנטית חושפת חגית את מנעד התחושות, מכאוס ועד תקווה, שהציפו אותה כשהבינה שהייתה קורבן גילוי עריות בילדותה.
"השירים של חגית ורדי עושים את הבלתי אפשרי. היא רוקחת מילים בתמציתיות, כמעט ביובש, מילים אשר מעירות לחיים רגעים אפלים. הניסוח המיוחד שלה מתעתע, כאשר רק בסיום כל שיר מגיעה ההכרה במלוא עוצמתה, אז מתברר שהצליחה ללכוד בשיר לא רק את הרגע אלא גם את הקורא." ד"ר שמואל הירשמן, מנהל המרכז לבריאות הנפש לב השרון
חגית ורדי גדלה בקיבוץ אלונים שבעמק יזרעאל ומתגוררת קרוב לשלושים שנה במדיסון וויסקונסין. חגית, חלילנית לשעבר, מטפלת כיום בשיטת פלדנקרייז במסגרת התוכנית לרפואה אינטגרטיבית בבית החולים של אוניברסיטת וויסקונסין במדיסון. במקביל, מקדישה זמן לעבודה עם מוזיקאים הסובלים מפגיעות כתוצאה מנגינה ומנחה סדנאות וקורסים של פלדנקרייז למוזיקאים יחד עם בן זוגה, אורי ורדי.
החיבור לגוף, שהחל עם לימודי שיטת פלדנקרייז הוביל אותה להשתתף, בשנת 2012, בסדנת תנועה, אשר בעקבותיה החלה לבטא במילים תחושות שבעבר נגעה בהם באמצעות הנגינה בחליל.
עד כה פרסמה ארבעה ספרי שירה בעברית – "ילדת הזכוכית" (2013), "במקום לבלוע מים" (2015), "ולא היה בה מום" (2015), "וכל הים שומעים" (2016). קובץ שיריה "ולא היה בה מום", נכתב כפואמה לקריינית ולמקהלה מדברת והוצג בין היתר בפסטיבל "האזרח כאן" בתל-אביב, בשנת 2015.
שיריה התפרסמו והוקראו בבמות חשובות בתקשורת הישראלית ומעוררים עניין ככלי טיפולי בקרב אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש ובמרכזי הסיוע לנפגעות פגיעה מינית בישראל.
חגית נשואה לאורי ורדי, פרופסור לצ'לו באוניברסיטת וויסקונסין-מדיסון, ולהם בן, שתי בנות ושלושה נכדים.
"בשפה עשירה, לעיתים מרומזת לעתים בוטה, אבל תמיד מדוייקת, מעניקה חגית קול רהוט לילדה שהייתה ולכאב הפגיעה המינית שספגה. קריאת השירים מבהירה לקורא את עוצמת הנזק שניצול מיני של ילדים יכול לגרום לגוף, לזהות ולציפור הנפש. חגית משתמשת במילים כאמן המושך את הצבע במכחולו. משמעויות הופכות פנים וצורה במאמץ המתמשך לשתף את הקוראים בחוויה חמקמקה כל כך לשיתוף: סבלה חסר האונים של הילדה הנפגעת שעולה למודעותה רק בחלוף שנים כשבגרה."
ליאורה זומר, מ.א., יו״ר טראומה ודיסוציאציה ישראל (ט.ד.י.), מטפלת בנפגעות תקיפה מינית
ופרופ' אלי זומר, המומחה בארץ לזיכרון מודחק, היה עד מטעם התביעה במשפט בו הורשע אב באונס בתו, על סמך חלום שחלמה אחרי עשרים שנה
ליאורה זומר מוסיפה: "הספר הפך כלי עבודה בקליניקה שלי. יש לי זכות גדולה לקחת חלק קטן במשאת נפשה של חגית, להגיע לנפגעות נוספות ולסייע להן בתהליך ההחלמה שלהן באמצעות התהליך שעברה ויכולות הכתיבה שלה."
במחזור שירים זה התמה המרכזית מתרכזת ומתמקדת בכאב נוקב, בכאב הננעץ כקוץ בבשר החי. המבנה הרטורי של דו שיח בין מקהלה לבין קריינית הוא רב ענין. המעברים התכופים בין הקריינית לבין המקהלה מפיקים דיוקן דרמטי ער ונמרץ. השירים בספר נקראים בשטף, בנשימה אחת, כמו בקריאה של שיר אחד המושתת על רצף מצטבר של שירים "מקומיים", בתנופה הנוסקת לקראת שיא, אשר מקנים עוצמה צורבת, בשלה ומלוטשת כאחת.
פרופ' יאיר מזור חוקר ישראלי-אמריקאי בתחום הספרות העברית החדשה מכהן
כראש המגמה לשפה וספרות עברית חדשה ומקראית וראש המכון למדעי היהדות באוניברסיטת
וויסקונסין-מילווקי בארה"ב
מבחר תגובות לצפייה בקליפ
מרגש אותי שאת חולקת ייצוג אמנותי מפליא בעוצמתו של המסע שלך. השירה
שלך היא תערובת מדהימה בין זרם התודעה ורגש מעובד. את - בתפקיד המקהלה של עצמך - משכנעת ומשקפת את התובנות של מסע ה IFS- [המודל הטיפולי ששימש את חגית במסע הריפוי]
שעברת, ומשתפת את ההרגשה עם הקהל.ג'ני קאליק, פרופסור אמריטוס למוסיקה אמהרסט קולג'
המסע הפואטי של חגית ורדי דרך הסיוט של התעללות מינית בילדות ומעבר לה
- הוא עדות נרגשת לכוחה העמוק של האמנות לרפא ולתת חיים במצב של פוסט-טראומה.
השירה, הויזואליה, והמוסיקה בקליפ הזה מדהימות ונפלאות. חוויה בלתי נשכחת. סוזן סוויני פרופסור אמריטוס לתיאטרון ודרמה אוניברסיטת
ויסקונסין-מדיסון
זו יצירה עוצמתית. וזוהי באמת דרך נפלאה להעביר את החומר זה.
אני עוקבת אחרי השתלשלות הסיפור ומרגישה אותו -- את החדרים השונים
שהשירים ביקרו בהם. אני אוהבת את השילוב של התפילות המסורתיות שזהיתי -- את כוחם
של המרירות והכאב הקיצוניים והאירוניה שמבטאים את האובדן באופן חזק יותר, מורגש יותר. ג'רי ליפשולץ – סופרת, מלמדת כתיבה
בהנטר קולג' ניו יורק וכותבת ביקורות ספרים בלוס אנג'לס "ריוויו אוף
בוקס"
"סיפרה האמיץ של חגית ורדי "ולא היה בה מום". הוא ספר
מרגש ביותר בכנותו. הקורא אינו יכול להישאר אדיש נוכח עצמתן של המילים. השירים
מעוררים קשת של רגשות: כעס, כאב, עצבות, עלבון, זעם ותקוה. תחושות של בגידה, אכזבה
והתפקחות. ישנה קבלה וחיבוק אדיר של הנפש הפצועה לצד כוח תרפויטי עצום...
הקליפ מעצים את החוויה, יש פנים ונפש מאחורי המילים. אי
אפשר להסית את המבט. קהל הצופים שומע, רואה וחווה טיפה מאותו מסע/משא של חייך.
שיריה של חגית מעוררים השראה. מעבר להיותם עדות מצמררת לרגעים מבעיתים
בחייה, הם קול קורא עבור אותן נשים אילמות שלא מצאו עדיין את קולן או את כוחן לצאת
מהחושך אל האור.
במקצועות הטיפול הרגשי לדוגמא: ביבליותרפיה ותרפיה במוסיקה ניתן לעשות
ביצירות אלו שימוש כאמצעי להבעה רגשית ותקשורתית ועיבוד טראומות שטרם עובדו וכמענה
לפצעים שטרם הגלידו. שיריה
של חגית יכולים להוות קול קורא עבור אותם/ן אלו שטרם העזו להשמיע את קול
צעקתם." רונית גולצמן תרפיסטית במוסיקה ובתנועה
"הסרטון שבו חגית מקריאה מאוסף שיריה, שעוסקים בפגיעה המינית
שעברה, יוצר חוויה אמנותית-פסיכולוגית רב תחומית, עמוקה ומרשימה. בשירים יש ריכוז
גבוה של דימויים חזקים, מרובי הפתעות במשחקי החריזה והמצלול. ההקראה הקצבית של
חגית, בנוסף ל"אפקט המקהלה" שיכפול קולה ודמותה - יוצרים אפקט מהפנט.
20 דקות צפייה חלפו ביעף בלי שהרגשתי. באמצעים פשוטים ומינימליסטיים, נוצרת חוויה עמוקה נוגעת, מצמררת, כואבת. מפתיעה, מסקרנת, עם ערך עצום במיוחד לנשים שחוו דברים דומים, אבל גם לקהל הרחב." ענת שן - אמנית פרפורמנס ומו"לית הוצאת מניפה
ולא היה בה מום (הוצאת פרדס)
צילום ועריכת וידאו: שמיר אלבז
הקלטה: ירון סוריאנו, איתי אלוהב
אפקטים קוליים: ירון סוריאנו
עיצוב קול: רן באומוולשפינר
פסנתר: ענבר רוטישלד
תרגום לאנגלית: דפנה בן יוסף וחגית
ורדי
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה