חמישה שערים מרתקים קיבצה מיכל גזית בספר "בחרתי בחיים של אי ודאות". נושאים בהם: יצירה, יחסים, גברים, נשים, תשוקה לחיים, צמיחה, משברים, הקשבה לגוף, נתק וחיבור והתחלות חדשות. סיפורים אישיים שמעוררים הזדהות ומתאימים לכל כך הרבה אנשים שכאילו נכתבו עליהם ועבורם ואני בתוכם.
מה שהפך לספר נכתב ופורסם בעבר ברשתות החברתיות ועבר בין קוראים שיצרו עם הכותבת קשר מתוך הזדהות ועניין רב מה שהוביל בסופו של דבר לאחר שנים לא מעטות, לספר נוגע.
"ההתמודדות הזו עם הבלתי מוכר, עם הלא נודע, כל כך מפחידה את רוב האנשים, שהם יעדיפו להישאר במסגרות גם אם אין בהן כבר כל התחדשות והתרגשות, גם אם הן לא מטעינות אותם עוד. הן לפחות מוכרות - ומה שמוכר הוא בטוח ונוח.
עד שמפטרים אותם, מתגרשים מהם, עוזבים אותם, והם נופלים בעל כורחם לחיי אי הוודאות. לפעמים הם מנצלים את ההזדמנות בכדי ליצור תנופה, לפעמים אובדים בכאוס של התמוטטות המוכר והידוע.
רבים מהאנשים מעדיפים לחיות בקו ישר, כזה שניתן לראות בו את קו האופק. יש הרבה יתרונות בחיים האלה.
... המסלול שלי הוא של ספירלה – כזה שיש לטפס מעגל ספירלי אחד, בכדי לזנק ממנו לזה שמעליו, מבלי יכולת לראות מה קיים במעגל הבא. אין אופק. רק תנועה סיבובית שמושכת כלפי מעלה, אל אתגרים וגירויים חדשים. כדי לבחור בחיי ספירלה, חייבים לוותר על הביטחון הנוח שבידיעה ולהגביר את האמונה, את היכולת לסמוך."
כשקראתי את הקטע הזה הרגשתי ממש גיבורה. מתוך הכתוב קבלתי חיזוקים לצעד הגדול שנקטתי כשפרשתי ממערכת החינוך אחרי 25 שנות הוראה בלבד. הצוות סביבי הרים גבה. "אמרו את צעירה!" אבל אני לא חששתי מאי הוודאות, הקו הישר כמו שמכנה אותו גזית, התיש אותי, והיתרונות הפכו לחסרונות.
"התלבטויות מקורן במחשבות שמתרוצצות זמן רב בראש,
במטרה להגיע לתשובה שיהיו בה פחות מחירים.
אין שם תשובה מנצחת.
הדרך לעצור את הבלבול, היא להקשיב לגוף, לבטן.
שם יש תשובות ברורות וחד משמעיות.
הבטן יודעת בדיוק מה נכון לנו, ומניעה אותנו לתוך החיים בדרך של שמחה" (עמ' 30 בספר)
"בחרתי בחיים של אי ודאות" - עוסק בהסכמה לא לדעת את המשך הדרך ולאפשר לה להתגלות בכל פעם מחדש. עוד נכתב בספר על ההקשבה לגוף המאותת לנו בדרכו. התשוקה לחיים וליצירה מתוך התרגשות ושמחה, ויש גם עצבות שהרי היא חלק מהחיים. לאורכו של הספר שזרה גזית מבחר צילומים מרהיבים שצבעו את המסע האישי שלה להרפתקה מרגשת גם ללא רצף של עלילה סיפורית. יש בספר סוג של הזמנה לפתיחה אקראית בכל פרק ודף מה שמאפשר לקורא לחבור גם מבלי לקרא את שקדם לו ולהתחבר ברגע למילים. "בחרתי בחיים של אי ודאות" הוא "ספר מתנה" שנרצה להעניק ולקבל, נרצה לשוב ולקרא בו רק כדי לזכור את הציטוט המשמעותי באופן שנכתב, להתבונן שוב בתצלום ולהבין אותו מחדש ולנסוק עם הכותבת "כי כשעפים ביחד בעולמות של יצירה משותפת, אין גבול לגבהים שאפשר להגיע אליהם." (מיכל גזית)
מיכל גזית :עוסקת בכתיבה עיתונאית רבת שנים ומגוונת של כתבות תחקיר ,מגזין וטורים אישיים, בעיתונות הכתובה וברחבי הרשת, מלמדת תהליכי יצירה וצמיחה בקבוצות ובאופן פרטני. מנחה את סדנאות "דרך האמן" לפיתוח וביטוי היצירה, סדנאות כתיבה ותהליכי מדיטציה ודמיון מודרך. יועצת אישית/זוגית/עיסקית דרך פסיכו-אסטרולוגיה. כותבת, מציירת ,רוקדת ,נעה לומדת, מלמדת, חוקרת ומתרגשת עם החיים.
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה