יש ברמת גן הר געש? איזה ריח יש לחופש הגדול? איך נוסעים לים במשאית של "תנובה"?
מה קרה בקולנוע גל-אור? מה קונים אצל אדון איגן-מיגן? מה אפשר למצוא בשדה שליד הבית?
54 סיפורים קצרים ממלאים את דפי הספר החדש פרי עטה של מיקי פריאון. סיפורים שכל כך קרובים ללבה ומבאים אותי הקוראת להזדהות כמעט מוחלטת עם כל סיפור וסיפור. תוכלו לפגוש את קורותיה של הכותבת דרך עיניה של ילדה קטנה המודעת לכל מה שקורה סביבה ובתוכה. ילדה נבונה, סקרנית ומלאת חדוות חיים וקורותיה מלאים בהומור ובתמימות מרגשת.
"אני נושאת עמי לתמיד את ריח החופש הגדול, את ריח יום שישי, את ריח חנות המכולת השכונתית שלנו, את ריחו המתוק של אבא החוזר מיום עבודה בבית החרושת לחלבה. נושאת עמי לתמיד את ריחה המחבק של אמא. את ריחו של המחסן הטחוב בחצר שלנו. את ריח האשמה אחרי הגשם. היבלית החמציצים, הסביונים ופרחי הפרג. את ריח הגויאבות שבישר את ראש השנה. את ריחות המאכלים של אמא שהייתה מכינה." (מתוך ריחות עמו' 9 בספר)
כשהגעתי לסיפור מה אוכלים ב"יום כביסה"? הרגשתי מיד בבית. כל שורה דייקה לי אחת לאחת את ימי הכביסה והמכונה שדרשה מאמא עבודה קשה של סחיטה ידנית עד לתוצאה המושלמת של מצעים צחים שלא נשמרו כשהמכונה הישנה הוחלפה במכונה מתקדמת יותר. פאנץ גדול מצפה לכם בסיפור הזה, אבל לא אקלקל את החגיגה ולא אוציא כאן ספויילר.
את סיפור המסעדה בבית הספר (עמוד 60 בספר) יכולתי לספר בעצמי. זה לא שאכלתי שם. מעולם לא סעדתי בחדר האוכל הגדול ההוא. זה שהיינו מתבוננים בו מבעד לחלון הזכוכית הגדול רעבים בשעת צהריים מוקדמת וממתינים לעוד שעות לימודים מתישות. אך... הייתי כמו הכותבת, רזה עד שרופא הילדים החליט לתת לי זריקות B12 וויטמינים. הרגשתי בדיוק את שהרגישה מיקי פריאון כשהסתכלו לה בצלחת עד שתסיים. סיפור עם מוסר השכל בעיקר היום.
"התחלתי לכתוב לאחר מות הוריי", אומרת פריאון. "היה בי צורך והכרח לשמר ככל יכולתי את זכרם וזיכרונות ילדותי. הסיפורים זרמו כאשד ענקי שלא ניתן היה לעצור. היתמות שנחתה הציפה בי עוד ועוד זיכרונות ילדות, על אירועים שעיצוב את חיי. אומרים שכתיבה היא לרוב עשייה בודדה. אני לא הייתי בודדה כלל. כל הדמויות בסיפוריי חברו אליי. הן התעוררו מהחיים של פעם והחיו עצמן מחדש".
כמה קל היה לי להזדהות עם כותבת הספר החדש "מי אלמה" שהביאה את קורות ילדותה ונעוריה לצד משפחתה וסביבתה הקרובה ברמת גן. "מי אלמה"(נשמה שלי ) היה אומר אבא שלי (התורכי) לאמא שלי במשך שנים רבות. כשאחזתי בספר נצבט לי הלב לזכור שכבר חודשיים הוא לא איתנו.
ואני, אהבתי את התיאורים הקטנים, הכתיבה הקולחת והדמויות הססגוניות. האותנטיות בכל הסיפורים המבוססים על מקומות ואירועים אמיתיים בילדותה. קחו את הספר לשעות של חיוך וזיכרונות
זה יעשה לכם רק טוב!
"מי-אלמה" כתבה מיקי פריאון, עורכת: טל איפרגן, איורים: ליאור מוניץ, צילום עטיפה: דורון עובד, כריכה רכה, הוצאת צמרת, 180 עמודים, מחיר: 74 שקל להשיג ברשתות צומת ספרים וסטימצקי ובאתר:
"גן העדן הסגול" כתבה ד"ר כהרמלה לנגנטל-נשר
כהרמלה לנגנטל-נשר עברה בגיל
60 ארבע פעמים מוות קליני, ובנס חזרה לחיים. ארבע פעמים הרגישה שהיא נופלת אל תוך
בור שחור וכשהתעוררה מצאה עצמה על המיטה בבית החולים. אלה היו ארבע ההחייאות
שבוצעו בה.
המוות הקליני הגיע בעקבות
התקף לב שהוביל לאירוע מוחי קשה. כהרמלה איבדה את יכולת הדיבור, הקריאה והכתיבה, ורופאיה
ראו בה מקרה אבוד. אך אז, כעוף החול המתרומם מן האפר, היא החלה את מסעה לשיקום יכולותיה:
תחילה באמירת מילים בודדות, ובהמשך משפטים קצרים, ואז ארוכים, ולבסוף שיחה קולחת, שרק
מכריה הטובים יכלו עוד להבחין בשרידיו של האירוע המוחי. לאחר שהצליחה לדבר החלה שוב
לקרוא, משפט משפט, פסקה, ושוב ספרים שלמים. ואז, לאט־לאט, אך בעקביות ובהתמדה, חזרה
לאהבתה הגדולה – הכתיבה!
לאחר שעברה שיקום ארוך,
סיפרה כהרמלה לילדיה כי בזמן המוות הקליני היא ביקרה בגן עדן ושם פגשה את הוריה,
אחיה, דמות מסתורית בשם אנה שהיא בת דודתה של אמה שמעולם לא פגשה אותה ורק שמעה את
שמה פעמים ספורות, ואף את סבתה שאמרה לה כי עדיין לא הגיעה זמנה לעלות למעלה
וביקשה ממנה לחזור ולכתוב את סיפור השואה של משפחתה. לאחר חצי שנה בבית חולים, שבה
כהרמלה הביתה ובמשך שלושה חודשים רצופים כתבה את הספר "גן העדן הסגול".
בגן העדן אליו הגיעה כהרמלה
בעת המוות הקליני שלה, הכל היה צבוע לדבריה באינסוף גוונים של סגול. להפתעתה, היא
לא ראתה שם את חייה שלה עוברים לפניה, אלא דווקא קטעים מחייהם של אהוביה – בעיקר
קטעי חיים מהימים הנוראים של ימי מלחמת העולם השנייה – ימי השואה. החוויה העוצמתית
שעברה והבקשה של סבתה, הובילו את כהרמלה, בת לניצולי שואה, למסע ארוך אל נבכי
זיכרונותיה ואל הבטחות העבר
שלא קיימה, ואף אל יומן עתיק, כתוב פולנית, מהימים שלפני המלחמה – דפי זיכרון
דהויים. מהזיכרון נולד הצורך לחפש אמת חמקמקה, שחיכתה להתגלות בצידו האחר של
העולם. גילוי זה נתן טעם לחייה ואף למותה.
זמן קצר לאחר שסיימה לכתוב את "גן העדן הסגול" נפטרה כהרמלה.
הסופרת כהרמלה לנגנטל־נשר
ז"ל היתה ד"ר לחינוך ואם לשישה. כבעלת ניסיון רב בתחום החינוך כמחנכת,
כמנהלת וכמפקחת, היא כתבה ספרי לימוד בתחום אסטרטגיות למידה, הקניית הקריאה ודרכי
הוראה, ועסקה באבחון ובייעוץ למערכות חינוך ולתלמידים בעלי קשיים לימודיים. את תכניות הלימוד שכתבה לומדים כיום במאות בתי ספר, ועשרות אלפי תלמידים לומדים
מספריה בארץ ובעולם.
כהרמלה אף עסקה באופן מקיף
במיסטיקה והתמחתה באסטרולוגיה, וגם בתחום זה הביאה לידי ביטוי את יכולות ההוראה שלה.
היא כתבה סדרת ספרים מקיפה שעוסקת במיסטיקה, הכתובה בצורה מאורגנת ומסודרת מן
היסודות, ונושאת את השם: "שפת הכוכבים". את האות ה”א, כאות שותקת,
הוסיפה כהרמלה לשמה כשהייתה בת 55, לאחר משבר רפואי.
"גן
העדן הסגול" מאת ד"ר כהרמלה לנגנטל-נשר, כריכה רכה, הוצאת פאנל אור, 376 עמודים, מחיר: 98 שקל, להשיג ברשתות הספרים ובאתר בגן
העדן הסגול.
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה