דמיון והקבלה מלווים אותי ואת הילה קלעי נובוטני מי שכתבה את הספר דברים שלמדתי מאבא.
ימים בודדים אחרי שקמתי מהשבעה על הסתלקותו הפתאומית של אבי הגיע הספר לסיקור. הכל טרי, הכל כואב, הגעגוע צורב וכך גם האמפתיה לכל שורה, מילה או רגש שהביעה הילה בספר.
דברים שלמדתי מאבא מאת הילה קלעי נובוטני
"הקשבה מתאפשרת כשאנחנו מניחים חלק מעצמנו ומהשיפוטיות שלנו בצד. לאבא הייתה יכולת מדהימה לעשות זאת. הייתה לו יכולת לנהל שיחה משמעותית וסבלנית עם ילדה בת שנה ועם אדם בן 90, עם האנשים הפשוטים ועם בעלי תארים מתוחכמים.
אם רק תקשיבו לאחר, תוכלו לגלות המון על עצמכם, עליו. חלק מהשיפוטיות תעלם.
אם תניחו את השיפוטיות בצד, תוכלו לייצר הקשבה.
אדם הוא אף פעם לא 'רק' הוא 'גם'. (מתוך הספר)
כמו הילה גם למדתי מאבא שלי המון. אבא היה אביר באישיותו וכך גם הסתלק מן מהעולם גיל 91 במפתיע, מותיר אותנו המומים וכואבים. היה בו הכל. איש פלמ"ח, עובד אדמה, רגיש, ציוני בלב ובנפש, אב וסב נהדר והמון חוכמת חיים שמלווה אותנו כל שניה בגעגוע הגדול.
האם אי פעם חשבתם מה תותירו בעולם בלכתכם? אילו אדוות תעשו במעשיכם, כך שיישארו גם אחריכם? עד כמה אתם פועלים לפי הערכים עליהם גדלתם? מה למדתם מהוריכם ולקחתם עמכם?
הספר, "דברים שלמדתי מאבא" מאת הילה קלעי נובוטני, נכתב בתום ימי השבעה על מותו הפתאומי של אביה. במהלך ימי השבעה לצד הכאוס, מבול האנשים הנסה להרחיק את הכאב, נולדה ההבנה כי שיעורי החיים שלמדה מאביה, הם אוניברסליים. הם שיעורי החיים שלמדת מהוריך, מהמורה, הסבתא או מאדם אחר שהפכו אותך למי שאתה או לאדם שאתה רוצה להיות.שנה וחצי לאחר מותו הפתאומי של אבי, החלטתי לבחון מחדש את הדברים שלמדתי ממנו", מספרת הילה. "בדקתי מה בעצם המשמעות של הדברים עבורי? כיצד כל אחד מהמסרים עובר דרכי אל ילדותיי? מה הייתי רוצה שינכח יותר בעולמי? ומה חוסם את הפעלתם של הערכים האלה? כל רעיון, כל מחשבה, כל ערך, הפכו לפרק בתוך הספר שנכתב לו. למדתי שיעורי חיים בהתמודדות עם האבל האישי, ואת כל אלה העליתי לכתב בסדרת פוסטים בפייסבוק. סדרה שהפכה משמעותית יותר ויותר ולבסוף התאגדה לספר. לכל פרק נוסף שיר שהיווה השראה, התחבר לרעיונות ויחד עם תמונות שמצאתי מרגעי חיים וזיכרונות נשזרו להן משמעויות לאסופה של 61 פרקים – כמניין שנות חייו של אבא". (קרדיט ציטוט כאן אשדוד)
הספר מחולק לשני שערים: חלקו הראשון, עוסק בערכים והאופן בו ניתן ליישמם בחיי היום יום באמצעות רעיונות להתבוננות ותרגול . וחלקו השני, עוסק בהתמודדות עם משברים ואובדן.
בתוך הספר, שזורים סיפורים אישיים וכלים פרקטיים לתרגול ערכים שונים.
הוא תזכורת ואמצעי לחיות את החיים במלואם, בפשטות ותוך הענקת משמעות ותקווה.
"אבא שלי היקר היה בתנועה מתמדת. בחשיבה, בלמידה, בסקרנות וכן, גם פיזית. היה נדמה שהוא נע כל הזמן כדי להספיק משהו.
מעניין, אפשר להתבונן על תנועה זו כחוסר שקט, אך גם כתשוקה לחיים. הוא היה הראשון שקם לסייע, לארגן, לפנות מהשולחן, להביא לבתי בדיוק־בדיוק את הכפית שרצתה בארוחת הערב.
תנועה יכולה לייצר חוסר שקט אצל המתבונן. היא יכולה להביא אותנו גם לשלווה ובריאות נפשית.
ניתן כמובן להתייחס לתנועה במשמעות הפיזית שלה - יכולת לזוז ולהתנועע. להביא את הגוף בכל פעם להצליח לבצע עוד ועוד מטרות שמוצבות לו.
אך לא פחות חשובה התנועה הרגשית־קוגנטיבית שלנו.
וכשאני מדברת על תנועה אני מתכוונת לגמישות, להתפתחות.
במקום שמתרחשת בו תנועה, מתאפשרת בעיניי הבריאות הנפשית.
בגמישות, אני מתייחסת באופן ספציפי ליכולת החשיבה הגמישה שלנו, יכולת לוויסות והתמודדות עם שינויים. היכולת שלנו לאחוז במחשבותינו גם וגם. תחושות שונות, חוויות אחרות.
תנועה יכולה להיות קדימה, אחורה או אפילו במקום.
If you don’t like where you are, move! you are not a tree...
ולהיום: איך אתם נעים במרחב האישי שלכם? מה מקדם אתכם קדימה? האם אתם זקוקים להישאר קצת במקום? או לנוע שוב אחורה כדי לבדוק ולבחון את עצמכם? עמוד 93 בספר.
הילה קלעי נובוטני, היא אמא לשלוש בנות, בוגרת תואר שני בפסיכולוגיה רפואית, ופסיכולוגית חינוכית מומחית. מרצה, עוסקת בטיפול בילדים ובנוער, עבודה עם צוותים חינוכיים וטיפול בהורות באוכלוסיות מגוונות. "דברים שלמדתי מאבא" הינו ספר הביכורים שלה.
"דברים שלמדתי מאבא" מאת הילה קלעי נובוטני, הוצאת "ספרי ניב", 207 עמודים.
מחיר לצרכן 88 ש"ח, להשיג בחנויות הספרים הדיגיטליות ברשת.
מורדת מאת ענת בר ושדי
סקרנות רבה מלווה אותי כבר שנים רבות בכל שקשור לעולמן האמיתי של נשים בחברה הדתית. עד כמה קיימת באמת זכות הבחירה שלכן לחיות חיים "שכאלו". מהי הדינמיקה של בני הזוג מאחר הדלת הסגורה, ועד כמה אמת יש בסיפורים על שלמות חיצונית שמנסים לשדר שוב ושוב.
כבר נחשפתי בעבר לנשים וסופרות שכתבו, המחיזו ושתפו בסיפורי חיים קשים בחברה הדתית. הבנתי שלא הכל מושלם כמו שרוצים "למכור" לנו . כך גם בספר מורדת המפגיש אותנו עם סיפור חייה של רות שנאלצה להתמודד כל אמיתות חייה אחרי שאדם זר שנקלע לחייה הציב למולה מראה שאילצה אותה להודות.
היא מבינה שהפסקת לימודי האמנות שלה בגלל עצת בעלה, הרב גבע החשוב, היתה צעד שגוי שהוביל אותה למין מערכת יחסים חולנית שכזאת.
“כך היה משתיק אותה, נוטע בה הבנה שהוא נמצא בכל מקום בחייה ויודע הכל. “ככה זה בזוגיות טובה”, אני דואג לך”, חזר ואמר. “את פשוט תמימה ואני לא רוצה שיעבדו עלייך.” (ע’ 20)
וערב אחד, במקום לצאת להליכה הקבועה שלה ביישוב, היא עולה על טרמפ המביא אותה לתל-אביב. שם היא שוכרת חדר במלון ומכאן משתנים חיה. בבוקר היא פוגשת בחור המנהל כתב עת מקוון של שירה ואמנות, המבחין במצוקתה ובאיור שהיא משרבטת על חתיכת נייר והוא מציע לה לשלב מעבודותיה בכתב העת שלו.
"מורדת" הוא רומן מסעיר ומטריד שקוראים בנשימה עצורה. הסיפור לוקח את הקורא למסע מטלטל בין נופי הגולן לרחובותיה של העיר תל אביב. סיפור שנותן הצצה אל הנעשה בחדרי חדרים בתוך ביתה של רות גבע, אם לארבעה ילדים. רות היא אישה דתיה בת 40 נשואה לאילן, מנהל מכללה לבנות, שנחשב לדמות תורנית נערצת בקהילה. אף אחד לא יודע שמאחורי הגינה המטופחת, בתוך כותלי הבית אילן הוא אדם שתלטן, אגרסיבי ומשליט טרור נפשי על אשתו. כשנסגרת דלת הבית עולות ומבעבעות תחושות של פחד ומחנק.
מפגש אקראי עם איש זר מעמת את רות עם מציאות חייה ומאלץ אותה להודות באמיתות כואבות. דרך דמותה של רות, מאפשרת המחברת לקוראים הצצה אל עולם שלרוב חומק מעינו של הציבור – עולמה של אישה, רעיה ואם מהמיינסטרים של החברה הדתית, שחיה חיי סבל מוכחשים וחווה אלימות נפשית ומינית בין כתלי ביתה – מבלי שאף אחד ישים לב לכך.
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה