‏הצגת רשומות עם תוויות דנה שניידר. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות דנה שניידר. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 20 בנובמבר 2021

"גרעין אֶדום" - ספר חדש לסופרת דנה שניידר

 



"עמדנו ארבעתנו בשולי הכביש הרחב, תיקי בגב שלנו עמוסי השקיות, לצידנו. הרי אדום נגלו לאלינו במלא הדרם מעברו השני של הכביש, זוהרים אלינו בחום ובכחול.  ליבי הלם בהתרגשות "הנה הקיבוץ שלנו" אמרתי בקול." (עמוד 25 בספר)

בשנות התשעים המוקדמות יורדים ארבעה צעירים מ"בית טוב" לשנת שרות בקיבוץ רותם, בערבה. חדורי מוטיבציה, אנרגיה בשפע, ערכים נכונים, אופטימיות וחלומות של צעירים, יורדים בני ה- 18 וחצי ומשתלבים ב"גרעין אדום" בקיבוץ. נעה, יעל, ניצן ויואב משתלבים בהדרגה בחיי היום יום, טועמים מחויבות, אחריות, חיי חברה ועזרה הדדית. בסופה של שנת השרות יוצאים הארבעה לחייהם. 
עשרים שנה אחרי מגיע הטלפון הבהול של ניצן מי שנשאר רווק תל אביבי נטול מחויבות בארבע לפנות בוקר ומזמין את כולם למפגש חשוב בקיבוץ. 


"נועה, תקשיבי, זה עניין של חיים ומוות. אנחנו חייבים להגיע לקיבוץ בסוף השבוע הקרוב. תשתחררי מכל המשימות ובואי. את חייבת לאשר עכשיו שאת באה, כי יואב עולה על טיסה." בכותונת סאטן לבנה ובשיער סתור עמדתי לצד שולחן האיפור בחדר השינה, אוזני לחוצה לנייד ועיניי בוהות בנדב המכורבל במיטה שלנו, מתפללת שלא יתעורר..." (עמוד 11 בספר)

עשרים שנה מאוחר יותר, נשואה לאסף ואמא לשלושה ילדים מספרת נועה את סיפור חברותם המופלאה של הארבעה. היא שבה אל הזיכרונות מימי שנת השרות, חיה את ההווה ומחברת ביניהם כמו שרק המציאות המפתיעה הובילה אותה.

התחברתי לספר בשורותיו הראשונות. כבת מושב ומי מכירה את חיי הכפר, הערכים המשותפים וסגנון החיים בקהילה הקטנה, הזדהיתי על כל מילה. אמנם עלילת הסיפור מתנהלת בקיבוץ אך יכולתי לחוש את הקרבה האמפטיה, ההוויה והלכידות ולכן גם נהניתי מאוד.  
"גרעין אֱדום" הוא ספר נפלא. ספר קצבי ומותח שמשולבים בו מעגלים אישיים, חברתיים ופוליטיים. סיפור על חברות אמיצה ועל ניסיון נואש להיאחז בערכי בית ומשפחה. משבר גיל הארבעים, המרחק שבין חיי העיר לחיי הקיבוץ, הדילמה המוסרית של ניצן והסוף שהפתיע אותי ותפס אותי לא מוכנה.
זהו סיפור הפורט על נימי הלב אך גם מלא אופטימיות, קִרבה, אהבה והגשמת חלומות.

"גרעין אֶדום" הוא ספרה השני של דנה שניידר, ילידת תל אביב 1976, בוגרת תואר שני ביחסים בינלאומיים מהמכון ללימודי דמוקרטיה, אוניברסיטת ווסטמינסטר, לונדון. הוצאה עצמית. לרכישה לחצו כאן
ספר הביכורים שלה "לא יכול לאהוב יותר" זכה לביקורות נלהבות וכבש את לב קוראים.















ריקי ברוך





יום שלישי, 14 ביולי 2020

"לא יכול לאהוב יותר" ו"לצייר פרפרים"- רומן נפלא וספר שירים מדוייק.






"שום דבר שתגידי לא ישנה את דעתי. זוהר, אני לא רוצה להגיד את זה ככה אבל את פשוט דוחפת אותי לזה. תקשיבי לי טוב עכשיו." אני מסתובבת אליו לאט, עיניי פוגשות את מבטו הקשה. פניי שטופות דמעות אבל זה לא משפיע עליו בכלל – זיע לא נע בפניו. "זה או 'זה' או אני. הבחירה שלך." אני מביטה בו ויודעת שכבר בחרתי ובא לי למות. (מתוך הספר)

יומיים בלבד נדרשו ממני לגמוע את דפיו של הרומן הנוגע, והמרגש "לא יכול לאהוב יותר" המביא את סיפורה של זוהר, שבעלה מציב בפניה אולטימטום: לוותר על הריון רביעי לא מתוכנן או שהוא עוזב את הבית. הבחירה מכריעה אותה וזוגיות של עשרים שנים מסתיימת בשבר גדול.

זוהר, אוצרת תערוכות היסטוריות, מוצאת את עצמה בגיל 40 מגדלת כמעט לבדה שלוש בנות, נאבקת בכאב ההחלטה שלה, בזיכרון הזוגיות שנכשלה ובשאיפה לעצמאות. פגישה אקראית עם אביחי,  קצין בכיר בצה"ל, משנה שוב את חייה. 

"... הרגשתי את הצמא שלו למגע, לחום, להתמכרות הגופנית, ובה בעת הכתה בתוכי ידיעה ברורה שעוד רגע אשב שם לבד על הספסל, מתענגת על הרגע שהיה ממש עכשיו, אבל בלעדיו. ואז הגיעה גם ההכרה: שאת מגיעה לרגע הנכסף הזה, לחבור העדין של גוף נפש, את גם מאבדת משהו. העצמאות שלי בסכנה, נבהלתי, כי עוד רגע ארגיש כל כך בחסרונו." עמוד 55 בספר

בנשימה עצורה וללא נקיפות מצפון בזכות העובדה שאני בחופשת החלמה והכל מסביב נשכח, שקעתי לתוך הסיפור הכל כך ישראלי שנע על הציר שבין האישי ללאומי, בין ההקרבה שכרוכה בהורות וב'קרביות' הצבאית, דרך הרצון לחזור לתשוקת נעורים ולשקם את הנפש עם שכרון הגוף. אהבתי את השפה, הדימויים, הניסוחים שהביאו אותי לחשיבה על חשיבה ולמקום המאוד אישי שלקח אותי הספר ברגעים מאד מסויימים של זוהר בינה לבין עצמה. 

"לא יכול לאהוב יותר" הוא ספר ביכוריה של דנה שניידר, ילידת תל אביב 1976, בוגרת תואר ראשון ביחסים בינלאומיים ומזרח אסיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ותואר שני ביחסים בינלאומיים מהמכון ללימודי דמוקרטיה, אוניברסיטת ווסטמינסטר, לונדון.


"לא יכול לאהוב יותר" מאת דנה שניידר. הוצאת "ספרי ניב", 194 עמודים. מחיר לצרכן 78 ש"ח, להשיג בחנויות הספרים הדיגיטליות ברשת או באתר ההוצאה. 

***

אני אוהבת מאד ספרי שירה ומתחברת אליהם ממקום אישי כל עוד התוכן נוגע בי בדרך כזו או אחרת. בשנות נעורי היו ספרי השירה עבורי מקום השראה להוויה ולרגשות שלעתים קשה היה לי לבטא או להבין באשר לעצמי. היום כשאני קוראת את שיריה של הכותבת הצעירה אני עדיין מסוגלת לחוש את האמפטיה הנערית ולהבין את מה שמעבר למילים. בימים אלו רואה אור הספר לצייר פרפרים מאת מאיה אזולי כץ . 

לצייר פרפרים מאת מאיה אזולאי כץ


"בוחרת אנשים
חותכת אנשים
מערבבת אנשים
מגלגלת אנשים
מדליקה אנשים
שואפת אנשים
מאפרת אנשים
מכבה אנשים
מגלגלת חדשים"

בספרה "לצייר פרפרים", כותבת כץ בכנות על האומץ להיות מי שאתה בעולם, שוברת מוסכמות בכתיבה חושפנית למדי, מחברת מילים ומתארת דרך של זהויות, חלומות, אהבה, שניות חשוכות ונצחים קצרים מדי שנותרים על הדף ומחברים את כל בני האדם. האם הגיל הוא התירוץ?

"תחזיק אותי חזק בצוואר
תפתח בעדינות את הראש
תפרק את העצמות
תיגע בקצות האצבעות
תסרוג לי את המוח
אל תאחוז בי בכוח
אני צריכה
עוד לצמוח"

לצייר פרפרים הוא ספרה הראשון של מאיה אזולאי כץ, בת 23 מאזור השרון. היא כותבת: "בכנות, לכולנו מגיע על זה קרדיט. על זה שאנחנו חיים פה, בעולם הזה, בזמן הזה, באהבה הזאת. ולא, העולם לא מושלם, אבל הייתי רוצה שיהיה בו טוב. בתוך מסעות בין מדינות שונות, שפות אחרות ואנשים משונים   המילים שורדות איתנו אותנו. לקרוא לאט, לקרוא מהר, לקרוא בבת אחת ולחזור כשייגמר".

"אם אתה צריך סיבה

להישאר,
אתה מוזמן לעזוב".


"לצייר פרפרים" מאת מאיה אזולאי כץ. הוצאת "ספרי ניב", 114 עמודים. מחיר לצרכן 69 ש"ח, להשיג בחנויות הספרים הדיגיטליות ברשת או באתר ההוצאה.


















ריקי ברוך