‏הצגת רשומות עם תוויות עמליה עינת. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות עמליה עינת. הצג את כל הרשומות

יום שני, 28 במאי 2018

"לאפשר להם לחלום"- הגדה חינוכית ספר חדש על המדף










השבוע עשיתי את שעותי בין דפיו של הספר "לאפשר להם לחלום", הגדה חינוכית ברחוב העליה פינת רחוב מולדת בתל אביב. 
ככל שהתקדמתי בקריאת הסיפורים המרגשים ועדויות חברי הצוות עד למונולוגים האילמים המתסכלים והלא אפשריים לעיתים, לא יכולתי להתנתק מסיפור העליה של אמי מדמשק ארצה, אז והיא ילדה בת 11 שאמה צררה למענה שקית בד דלה וצרפה אותה לקבוצת ילדים ונערים שהוברחו ארצה בשנת 1944 באישון לילה, אחרי מסע מפרך בשדות הטרשים לאורך 12 קמ מלבנון עד קיבוץ כפר גלעדי שם הוחבאו מפני הבריטים בלול התרנגולות המקומי. הבכי היתמות, הפחדים, הזרות, חוסר הידיעה והמפגש עם הלא ידוע היו צעדיה  הראשונים לחיים בארץ ישראל. 











בהצטלבות רחוב העלייה ורחוב מולדת, בתוך בניין גדול ואפור, פועל בית ספר יחיד במינו בארץ ובעולם, שתלמידיו, בני כל הדתות, ילדי מהגרי עבודה, פליטים ומבקשי מקלט שהגיעו מחמישים ואחת ארצות מוצא, מתמודדים על חייהם וזכויותיהם בארץ ובעולם כנגד כל הסיכויים.

כאן, בבית הספר 'ביאליק-רוגוזין', טמון סיפור של הצלחה עם ילדים שהוריהם הגיעו לארץ מתוך תקווה נואשת לחיים טובים ובטוחים יותר. כל אחד מילדים אלה וסיפורו, סיפורים אשר מתכנסים לעלילה אופטימית, מפתיעה בעוצמתה, בצומת בו מצטלבים שוליים של עוני, גזענות והדרה.

הספר מבוסס על עשרות ראיונות-עומק מפעימים עם תלמידים בוגרי בית הספר, אנשי צוות, מתנדבים והורים, מתוך רצון לפענח את סוד הצלחתו של המודל החינוכי (לימודי וחברתי) הייחודי המתרחש בקמפוס 'ביאליק-רוגוזין', במטרה לנסות להנחילו לבתי ספר נוספים.

פסיפס הראיונות המרגשים, לצד מחקר אקדמי המבקש לפצח את הנוסחה להצלחה, יוצרים יחד חוויית קריאה עוצמתית, מטלטלת ומעוררת. 




"... אני בוכה בלילות. אני מפסיק לבכות. אני מתגעגע לאימא בלילות. אני מפסיק להתגעגע. אני מתנועע ומדבר לפי ההוראות שלהם. לא מסתכל על המתים, ולא על הנשים שצורחות כל הזמן. אני עושה רק מה שאומרים לי לעשות, לא מרחם יותר על אף אחד, לא מחכה יותר לשום דבר, לא זוכר יותר את הפנים של אמא, של האחים. לא חושב, לא מרגיש, לא פוחד... יום אחד לוקחים אותי לטלפון. אני שומע אותם מתווכחים על כסף. צועקים בטלפון שיהרגו אותי אם לא ישלחו להם את הכסף. שיהרגו. מה איכפת לי? בלאו הכי אני כאילו מת, אז שייגמר. שיהרגו." עמ' 167מתוך מונולוגים אילמים. 









קמפוס 'ביאליק-רוגוזין'
הוא מקום מכונן, אישית וחברתית, מקור השראה, סיפור הצלחה שעשוי להשפיע על החברה הישראלית לשנות את פניה. סיפור שגיבוריו - המנהל, המורים, הילדים, ההורים והמתנדבים - הופכים את "החצר האחורית" ל"גן פורח".
בשנים האחרונות, נוכח גלי ההגירה באירופה, הפך הקמפוס למודל ברחבי העולם במתן מענה לאוכלוסיות מודרות במעמד סוציו אקונומי נמוך, לרבות אוכלוסיות ללא מעמד אזרחי.



הספר מלווה במבואות מאת: ד"ר עמלה עינת, חוקרת, סופרת ומטפלת מומחית בקשיי למידה.
אלי נחמה, מנהל הקמפוס, איש חינוך ואומנויות.
פרופ' יונה רוזנפלד, עובד סוציאלי, פסיכואנליטיקאי, מפתח השיטה "ללמוד מהצלחות", זוכה פרס ישראל הראשון לחקר העבודה הסוציאלית.
ד"ר ארנה שמר, מרצה וחוקרת בבית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית.
רון פלג, חוקר הגירה ופליטות.  


לצד הראיונות מכיל הספר: ניתוח מוטיבים, סיכום ודיון מאת עמלה עינת.
פרוייקטים מיוחדים: "כתיבה יוצרת"; "סיפורים באריגה" (סיפורי תלמידים השזורים בעבודות אריגה); "תהודת זהות" (פרוייקט שמטרתו הייתה לעקוב עם תלמידים ובני משפחותיהם אחרי תהליך גיבוש הזהות שלהם); "בין מידבר למידבר - מונולוגים אילמים" (עמלה עינת כתבה בהשראת שיחות עם בוגרי בית הספר) ו"אלבום תמונות".


קמפוס 'ביאליק-רוגוזין' הוא קמפוס עירוני ממלכתי בדרום ת"א, שהוקם כתוצאה מאיחוד של בית הספר התיכון שנקרא בעבר 'תיכון עירוני ו' ולאחר מכן בית-ספר 'רוגוזין', ושל בית הספר היסודי 'ביאליק' שהועבר אליו בשנת 2005 ממשכנו הקודם ברחוב לוינסקי. הקמפוס פעל עם הקמתו ולאורך שנותיו הראשונות בהנהלתה של גב' קארן טל.

כיום כולל בית הספר המאוחד מערכת בת שתים-עשרה שנות לימוד מכיתה א' ועד כיתה י"ב. בשל מיקומו ברחוב העלייה בדרום תל-אביב, אזור בו השתכנו מהגרי עבודה, פליטים ומבקשי מקלט, קיים בקמפוס מיזוג תרבויות ייחודי של תלמידים יוצאי חמישים ואחת מדינות.
מערכת הלימודים הותאמה לאופיו הייחודי של בית הספר והיא כוללת, לצד התוכנית הממלכתית לבתי- ספר יהודיים בישראל, גם התייחסות לחגים נוצריים ואיסלאמיים. בנוסף נלמדות בבית הספר תשע משפות המוצא של התלמידים.

כמחצית מתלמידי הקמפוס הינם בעלי תעודת זהות ישראלית והאחרים הינם חסרי מעמד אזרחי, שעתידם בישראל לוט בערפל. לאור זאת, עומדות ביסוד הגישה החינוכית של בית הספר התפיסות ההומאנית וההוליסטית, המתייחסות אל התלמיד כאל אדם שלם בעל זכויות שוות, ושואפות לבחון את צרכיו האישיים בהיבט הלימודי, החברתי והרגשי ולאור כל אלה לבנות עבורו מענים הולמים. לצורך זה מופעלות בבית הספר שיטות הוראה וחינוך קבוצתיות ואינדיווידואליות, הן על ידי צוות המורים והן על ידי מתנדבים.

כנגד כל הסיכויים רושם הקמפוס הצלחה בהישגיו הלימודיים והחברתיים – באחוז הזכאות הגבוה לבחינות הבגרות, במספר המתגייסים לצה"ל, במעורבות חברתית בקהילה ואף בהשתלבות בלימודים אקדמיים. שורת יוזמות חברתיות וחינוכיות זיכו את הקמפוס בפרסים מטעם משרד החינוך, עיריית ת"א ועוד.
בשנת 2010 זכה הקמפוס בפרס החינוך הארצי והסרט שנעשה עליו - " לא עוד זרים" - שהציג את המארג החינוכי יוצא הדופן המאפיין את המקום, זכה בפרס האוסקר בקטגורית הסרט התיעודי הקצר.


המחברים:
ד"ר עמלה עינת, חוקרת, סופרת ומומחית בכירה בתחום לקויות למידה. הייתה אחראית על מוקד התמיכה הרגשית במרכז התמיכה לסטודנטים לקויי למידה במכללת תל-חי במשך 14 שנים, מרגע הקמתו. בעלת תואר שלישי בנושא ליקויי למידה בקרב מבוגרים.

אלי נחמה
, איש חינוך ואמנויות, מנהל את קמפוס 'ביאליק- רוגוזין' בדרום ת"א משנת 2011. 

בעל B.Aבתאטרון, ו M.ED בשילוב אמנויות בחינוך.
בשנים האחרונות הוא מפתח את המודל הייחודי של הקמפוס ומציג אותו בארץ ובעולם.
יליד ת"א 1960. נשוי ואב לשלושה.








ריקי ברוך





יום חמישי, 4 באוגוסט 2016

מדובר בסך-הכל בשישים וחמישה ילדים חסרים - נובלה




מדובר בסך-הכל בשישים וחמישה ילדים חסרים היא נובלה מתוך הספר "קריאת הדולפינים" מאת: עמלה עינת. 


ב-1996, לפני כעשרים שנה, פרסמה הסופרת והחוקרת עמלה עינת נובלה שעוסקת בילדי תימן שנעלמו, נובלה, שלמרבה הצער, אקטואלית עד היום ומלמדת שבעצם דבר לא השתנה.
שמו הציני והמזעזע של הסיפור מצוטט, מילה במילה, מתוך מסקנות ועדת שלגי (דצמבר 1994) ותחושת הזוועה שעורר בעינת, היתה הטריגר המרכזי לכתיבתו. הוא שדחף אותה לחקור, לחפש, להפגש ולכתוב.

הסיפור מסתיים בשורות הבאות:
"לדעת ההסטוריונים הבקיאים בנושא, גם הוועדה הממלכתית שעל הקמתה הוחלט תגרור את חקירותיה ומסקנותיה לאורך שנים עד אשר יסוף הדור. רק אז ניתן יהיה להתמודד בגילוי פנים עם הממצאים הריאליים – יהיו אשר יהיו."





הנובלה היא פרי תחקיר שערכה הסופרת למעלה משנה: בדיקה של כל הדוחו"ת שניתנו אז לקריאה, שיחות עם בני המשפחות שהצליחה לאתר, עם הסטוריונים, ואנשי ציבור שעסקו בנושא, ואפילו עם קבליסט מפורסם אליו פנו רבות מהמשפחות האומללות.

חשוב לציין, לפיכך, שמעבר להתרחשויות הבדיוניות של גיבורות העלילה – ציונה ושלומית והוריהן, כל הפרטים האינפורמטיבים המופיעים בסיפור, הן מתוך הדוחו"ת הפורמאליים, הן מתוך השיחות עם ההורים והן מתוך תיאור דרכי החיפוש לסוגיהן, מושתתים על עובדות מדוייקות.








בימים אלה מלווה עינת את קבוצות העולים האחרונות שהגיעו מתימן כתחקיר לכתיבת ספר לנוער ("הבריחה לשומקום" – שם זמני), ולתדהמתה, דבר לא השתנה ולא נלמד דבר מטעויות העבר.
מעבר לצילומים הרומנטיים-פוליטיים המצולמים ומתומללים, עם הגיעם של העולים לשדה התעופה, הרי שיחסו של המימסד אליהם מאופיין באותו זלזול ואי הבנה כפי שהיה אז. רובם נמצאים במצב של חוסר אונים, אבודים, חסרי  יכולת התמצאות והשתלבות כלשהי במרכזי קליטה, חולמים, באופן אבסורדי, על חזרה לתימן, שממנה כלל לא רצו לצאת ויתכן שללא החרדה מהח'ותים, לא היו יוצאים.
כיום, בארץ, הם יושבים ומחכים, מבלי לדעת למה לצפות, ולאן יגיעו, ללא כל תמיכה  מלווה של  עובדים סוציאליים, אנשי משרד העבודה, וכיוצ"ב. חלק מהילדים מועברים לישיבות פנימייתיות רחוקות, ורואים את הוריהם רק פעם בשבועיים. (התירוץ לכך הוא לשמור עליהם מפני "פריצות" בה הם עשויים להיתקל בדרך מהישיבה לבית ההורים, אם יתגוררו איתם), עפ"י עדותם, הם בוכים בלילות, וחשים רעב תמידי משום שאינם מסוגלים לגעת באוכל ה"אשכנזי" שמגישים להם. גם הם חולמים, למרבה הפלא, על הבית בתימן.
ויש גם הסאגה המקבילה של חסידות סאטמר: העברת ילדים מתימן לארה"ב בהבטחה לדאוג לרווחתם, תמורת תשלום דל להורים, הסבל (כולל סבל פיזי) העובר עליהם שם, נסיונות הבריחה שלהם, ועוד ועוד.







עמלה עינת

סופרת, חוקרת ומומחית בכירה בתחום לקויות הלמידה. זוכת פרס ראש הממשלה לספרות ופרס הדסה לספרות ילדים. בוגרת אונ' תל אביב בספרות עברית, מוסמכת בייעוץ פסיכולוגי-חינוכי ובעלת תואר דוקטור בחינוך מטעם אונ' ליברפול.

כתבה למעלה מ-40 ספרים למבוגרים, לילדים ולבני נוער, וכן ספרי עיון ומחקר. חלקם תורגמו למספר שפות וחלקם הומחזו והועלו על במות שונות. בחלק מהספרים הונגשו סיפורים מההיסטוריה היהודית ומתולדות ארץ ישראל לילדים ובני נוער. ביניהם  - "הסוד הכמוס של חואן", "רוחות רפאים במכבסה", "המשימה האבודה" ועוד....  
בין ספריה למבוגרים: "דיבה שאין בה קלון" – על פרשת המרד שלא היה בגיטו וילנה, "המעגל נסגר" – קובץ סיפורים, "קריאת הדולפינים" - קובץ נובלות בו מופיעה הנובלה בשם "מדובר בסה"כ ב-65 ילדים חסרים" ועוד.  
בתחום העיוני-מחקרי, פרסמה עינת את הסידרה "מפתח לדלת נעולה" הכוללת שישה ספרים המקיפים את נושא לקויות הלמידה מזוויות שונות. 
עמלה עינת, ילידת כפר סבא, 1939. בגיל 9 עברה עם משפחתה לחולון. כיום מתגוררת בתל אביב. אם לשלושה וסבתא לנכדים.









ריקי ברוך