אתמול היה פה בית וליל הינומה - פרוזה מיטבית על מדף הספרים

אתמול היה פה בית מאת רינה יוסף

"את יכולה להגיד לאדון ראש העיר שיזיז את המכונית המזוינת שלו מהחניה? בכל פעם שהוא בא לדפוק את השכנה שלי, הוא סוגר לי את היציאה לכביש. אין, אין בושה בעיר הזאת. כמה קטנה, ככה דפוקה. עשרים אלף תושבים, כל אחד חושב שהוא בעל הבית ושאר האנשים סתומים, לא רואים ולא שומעים שום דבר. חול יש לו בראש, חול במקום שכל. זה מה שקורה כשחיים במדבר. בסוף המוח מתייבש. שיחגוג כמה שהוא רוצה. זה לא שאני מקנא בו. גם אני חוגג לא מעט. אפשר אפילו לומר שהמצאתי את הז'אנר. בשנה שעברה, למשל, לקחתי צימר באיזה מושב קטן. מה קטן? שני עצים ובית. גם אם אשתי הייתה מחפשת עם זכוכית מגדלת, בחיים לא הייתה מוצאת. יצא שם עשן מהחלונות... אם היה לי זמן הייתי נכנס איתך לפרטים. כך שאני לא נגד. אבל אני בחיים, אבל בחיים, לא אחסום חניה של מישהו אחר. זה עניין עקרוני אצלי. גם לפני חודשיים..."מתוך פרק ראשון בספר)

רחל היא מנהלת המוקד העירוני בעיר מלח בדרום הארץ, וזוהי שגרת חייה. היא נשואה ליריב, שעובד בהובלות, בעיקר בשחור, ואם לירדנה, נערה מתבגרת עם צרכים של מתבגרת שאוהבת מותרות, אותן היא מממנת בגידול צמחי קנאביס בתוך הבית.

הבחירות לראשות העיר מתקרבות, והעיר מלח רוחשת כמרקחה. נחצים גבולות אישיים וציבוריים וכמעט הכול מותר. יד המקרה טומנת מלכודות, ומתמודד בלתי צפוי קורא תיגר על ראש העיר המכהן. התושבים החרדים והחילונים נאבקים אלה באלה, ומועדון ותיקי מלחמת העולם השנייה נמצא בסכנה. בתוך מהומת האלוהים, מתאהבת רחל במיכאל, וטרן קטוע רגל, עטור מדליות, שמבוגר ממנה בשלושים שנה.

בכתיבה רגישה ומלאת הומור נפרש פסיפס של דמויות צבעוניות אשר מוּנעות מגחמות קטנות ואבסורדיות, מצירופי מקרים ומאי הבנות. בדיוק כמו שקורה בחיים... של אנשים אחרים.
רינה יוסף היא גזברית עיריית ערד, ילידת אודסה ובעלת תואר שני בכלכלה. אתמול היה פה בית הוא ספרה הראשון.

אמנם אני לא גרה בעיר מלח אבל יכולתי לחוש אמפטיה רבה ועניין בסיפורה של העיר. בספר המקסים שזורים זה לצד זה זה סיפור על אהבה, אומץ, יושר ואמת. נהניתי לקרא את הגיבורה רחל הגיבורה וחשתי קרובה ואמפטית לא פחות. יופי של ספר לימי החורף המתרגשים עלינו עתה. 
"אתמול היה פה בית" מאת רינה יוסף, עריכה: ארנית כהן-ברק. 257 עמ'80 ₪. הוצאה עצמית

ליל הינומה מאת ליאורה איילון

"אני פוסעת עוד פסיעות מספר לקראתן, ורואה שהבגדים הלבנים אינם אלא תכריכים. תכריכים לבנים שחלק מהם מפוררים. באפי מכה פתאום ריח המוות, ואני מבינה שהארבע אינן עוד בין החיים. מנין מוכר לי ריח המוות? מעודי לא נתקלתי בו ממש, במוות, כי בימינו, כידוע, רק אנשים ספורים פוגשים במוות פנים אל פנים ומתוודעים לריחו. סטודנטים לרפואה למשל. או קברנים. בעבר היו המוות על דמותו וריחו נגישים הרבה יותר, כאשר השתוללו בעולם מגפות כאבעבועות שחורות או דבר, והתחוללו שואות עמוסות בעגלות מתים הרתומות לאדם. ובעודי חולמת על ארבע הנשים עולה בזיכרוני ריח המוות שקראתי עליו בספר "האחים קרמאזוב", כאשר הלך לעולמו הכומר הנזיר הפרוש האב זוסימה. אלא שבחלומי הריח קלוש ואין בו שום דבר דוחה. הוא אף לא מעורר תהיות. והארבע יוצרות מעגל ומתחילות לרקוד. (מתוך ההקדמה לספר) 

ליל הינומה ספרה החדש והמרגש של ליאורה איילון, מגולל את סיפורן המופלא, לפעמים הכואב והקשה, של ארבע נשים שגורלן נקשר בחייהם של שני אדמו"רים רבי תהילה: היהודי הקדוש מפשיסחא והחוזה מלובלין. שתיים מהגיבורות הן האחיות פייגלי ושיינדל שנישאו בזו אחר זו ליהודי הקדוש, השלישית היא מרים/מריה, שננטשה על ידי החוזה מלובלין ביום נישואיהם משום שבמצחה ראה החוזה סימן הדומה לצלב, והרביעית היא ביילה, רעייתו של החוזה לעת זקנה. סיפוריהן נכרכים זה בזה וחושפים בפנינו את החיים החסידיים בראשית המאה ה-19 מנקודת מבט חדשה – נקודת המבט של אשת הצדיק, שדמותה נותרה בצללים עד כה.

דומה כי הנשים שלצד הרבנים  של "ליל הינומה" מקבלות בסיפור (סוף סוף) את הכבוד לו הן ראויות. גם כשאינן נמצאות בסדר העדיפויות, מה שנתפס בעיני מכביד ומתסכל. הפרקים והסיפורים הקצרים בספר כוללים סיפורים מעניינים על תקופה היסטורית ביהדות. אמונה, תמימות, ונשים שמנסות לחיות חיי משפחה נורמליים לצד הרב-הבעל מה שאינו פשוט או רגיל. בשונה מהמקובל מופיעות הנשים בדמות אסרטיבית יותר (שיינדל בבגרותה למשל). עוד בספר מידה של ביקורת כלפי הצדיקים המוצגים גם בחולשותיהם ולא רק בשבחיהם.

אין ספק שהספר חשף אותי החילונית לעולם ולאירועים שלא הכרתי, שלא פגשתי וספק אם נשמעו בכלל קודם לכן. ממליצה על הספר בעיקר לחילוניים שכמותי. 

מחברת הספר, ליאורה איילון, שבמסגרת מאמציה להתחקות אחר הזיקות המשפחתיות שקושרות אותה ליהודי הקדוש מפשיסחא צללה אל תוך מסורת החסידות ומסורת סיפורי חסידים, גילתה שבצמד המסורות הללו יש לנשים שני תפקידים עיקריים: להיות נוכחות-נפקדות שאינן מוזכרות אפילו בשמותיהן, או להדגיש את גדולתו של הצדיק על דרך השלילה, מבעד לחטאיהן ולחולשותיהן. הגילוי הוביל לסדרה של ספק חלומות ספק חזיונות שבהם התגלו לאיילון ארבע גיבורות הרומן, וכמו הכתיבו לה את סיפוריהן. ומה שהתהווה מהסיפורים הללו הוא ספרה השני – ליל הינומה. ספרה הראשון, אילו היה הים עשוי חלב, ראה אף הוא אור בהוצאת עולם חדש.

"ליל הינומה" מאת ליאורה איילון, הוצאת עולם חדש, פרוזה-מקור, 163 עמודים לרכישה ישירה לחצו כאן

ריקי ברוך