החיות מלטפות את אריאן, אלי שלומיאלי, כף היד הגדולה ביותר, אלמה ולמה, גן החיות הצוחקות, הלוואי שהייתי יכל, אבל לפעמים, הכוכבים של יעלי והכל מתחיל מעיגול-ספרי ילדים בהמלצה חמה לחג.

 

החיות מלטפות את אריאן מאת יעקב עדן-שטנקה

כבר דובר רבות על חשובותו של הקשר בין ילדים ובעלי חיים. בילדותי גדלתי במשק חקלאי בכפר. בנוסף לעובדה שאת מרבית שעות אחר הצהריים מאז שובי מבית הספר, עשיתי במלונה של לוצה הכלבה, הייתי מרבה להסתובב בין העגלים, הכבשים, העופות ותרנגולי ההודו שגידלתנו במשק ואהבתי כל רגע גם אם הייתי צריכה לקחת חלק במלאכת הטיפול וההאכלה. 

 
אריאן הוא ילד רך הלומד להכיר כל חיה וחיה בשמה, את הקולות שהיא משמיעה, מהם שמות הקולות. הספור מציג קשר מקסים שנרקם בין אריאן לבין בעלי החיים, חבריו. החיות מביעות כלפיו אהבה ומלטפות אותו, והוא מחזיר להן אהבה.

מסרים רבים חבויים בספור, אולם מעל הכל חשיבות הקשר והחיבה לבעלי חיים, תחושת הביטחון שהם מקנים והחם והאהבה המלווים את האינטראקציה עמם.
זהו ספור נפלא שנכתב ברגישות, מחורז להפליא ומדבר ללבם של ילדים.

יעקב עדן שטנקה, מנחה, מטפל ועורך סדנאות בתחומי הורות, מתבגרים, ילדות, סבתות וסבים, החליט לבטא את אהבתו לילדים בספורים ושירים. "החיות מלטפות את אריאן" ושיר הנושא לספר הם פרות הבכורים שלו.

החיות מלטפות את אריאן מאת יעקב עדן-שטנקה, איורים תמרה קרת, הוצאת צמרת, לרכישה לחצו כאן

אלי שלומיאלי מאת אלינור חורי זיסברג

לא הייתי ילדה שלומיאלית בל בהחלט הייתי לעיתים פזיזה עד ששילמתי מחירים של חבלות, מכות, נפילות או כוויות שצלקותיהן מעטרות את גופי עד היום. את המילה שלומיאל אני ממש לא אוהבת. בקונוטציה שלי יש בה משהו מעליב... 

פַּעַם הָיָה יֶלֶד אֶחָד בְּשֵׁם אֵלִי,

אֲבָל אִמָּא וְאַבָּא וְסָבְתָא וְסַבָּא,

כֻּלָּם קָרְאוּ לוֹ אֵלִי שְׁלוּמִיאֵלִי.

אלי שלומיאלי מפיל הכל על הרצפה, המים נשפכים לו, החטיף שבידיו מתפזר לכל כוון והצלחות שהוא נושא נשברות.
לכל ילד תכונות משלו, והן חלק מהזהות שלו, המייחדת אותו. כדי לאפשר לילדנו לגבש את הזהות העצמית שלו, עלינו ראשית לקבל אותו כפי שהוא, כמו גם את הילד שבתוכנו. זהו ספר מעורר השראה על קשי, על התגברות ועל רצון ואמונה שמנצחים כל מכשול.



בהומור ובחרוזים כותבת אלינור חורי זיסברג, קלינאית תקשרת, ספור המבסס על ספור אמתי, שכן היא עצמה היתה, ועודנה, אלי שלומיאלי.

אלי שלומיאלי מאת אלינור חורי זיסברג, איורים שי-לי בלמס, הוצאת צמרת, לרכישה לחצו כאן

כף היד הגדולה ביותר מאת ויקטוריה ביבי

לא נולדנו שווים, לא באישיות, לא באופי, לא במראה ולא במבנה הפיזי של גופנו, וטוב שכך.
ספר הילדים החדש "כף היד הגדולה ביותר" עוסק בייחודיות ובשונות של ילדים. בגן הילדים השוו תם ועדן את כפות הידיים שלהם, ותם הכריז כי כף ידו גדולה יותר וחזקה יותר מזו של עדן. עדן נפגע מאמירתו, ויהודית הגננת נצלה את ההזדמנות להעביר לילדי הגן מסר חשוב: כל ילד שונה מזולתו, כשם שכפות הידיים שלו שונות מאלה של חבריו, בצבען ובגדלן. את גדלה ואת כוחה של כף היד לא מודדים על פי סימנים חיצוניים אלא על פי טוב הלב והנתינה.

זהו ספור רגיש ואיכותי המדבר מתוך נקודת מבטם של ילדים ומלמד אותם לקבל את עצמם כפי שהם ולאמץ את הערכים החשובים באמת. ביכולתו של ספור זה להעצים את ביטחונם של ילדים בגיל הרך ולהסב את תשומת לבם לחזקותיהם וליכולותיהם.

כף היד הגדולה ביותר מאת ויקטוריה ביבי, איורים בועז קריספין, הוצאת צמרת, לרכישה לחצו כאן

אלמה ולמה

לפני שנים רבות, בימים שהייתי ילדה גדלנו על משפחה שבה יש אבא, אמא וילדים. כל מסגרת משפחתית אחרת נתפסה אז כבלתי אפשרית או "בלתי מקובלת". היום וכבר למעלה משני עשורים נשתנתה המשפחה הישראלית וכמוה גם הלגיטימציה לקיומן של משפחות אחרות. כיום נחשפים הילדים שלנו  לסוגי משפחות אחרים ואלו  גם מקבלים חשיפה ספרותית בספרי הילדים. 

בימים אלו רואה אור ספר ילדים חדש הספר "אלמה ולמה" ספר החושף את הילדים לאופציה שקיימים סוגי משפחות נוספים. 

אלמה הקטנה גדלה במשפחה חד-הורית, ואמא שלה היא אמא יחידנית. יום אחד היא מקבלת מאמה בובת למה מיחדת. באותו לילה, אלמה והלמה שלה יוצאות למסע שבו הן מכירות משפחות מכל מיני סוגים: משפחת כלבים שבה יש אמא בלבד, משפחת סוסוני ים שבה האב נושא את התינוקות בבטנו, משפחות של חברים מהגן שבהן יש שני אבות, שתי אמהות ועוד. אלמה לומדת שמשפחתה אינה חריגה כלל, אלא כל המשפחות שונות זו מזו וייחודיות, ומה שמאפיין אותן הוא שבכולן אוהבים עד מאוד את הילדים.

זהו ספור מתוק ומלא קסם על קבלה עצמית, אהבה ומשפחתיות. הוא מציג את קשת המשפחות הרחבה, ומלמד על המשפחה הישראלית המשתנה ועל כל ייצוגיה השונים. תפקידנו, כהורים וכמחנכים, הוא לגרם לילדינו ולכל ילד באשר הוא להרגיש רצוי, בעל ערך ושייך, והספור הזה תורם רבות לגיבוש הזהות העצמית והדמוי העצמי של ילדינו, וכן לקבלה ולאמוץ משפחות מכלל ההרכבים והמבנים.

"אלמה ולמה" מאת אורטל חייט איורים מירי דרויש הוצאת צמרת. לרכישה לחצו כאן.

אבל לפעמים מאת רבקה גליה ניר הארווד

לכולנו מצבי רוח משתנים. פעם אנחנו שמחים ופעם עצובים. פעם אדישים ופעם מהורהרים. בסיפור אבל לפעמים המיועד  לילדי הגן תכירו את מי ששמח לשתף אותנו במה שהוא מרגיש כל הזמן.

לָרֹב אֲנִי שָׂמֵחַ אֲבָל לִפְעָמִים אֲנִי עָצוּב,
וְכָרֶגַע לְהַסְבִּיר אֶת הַסִּבָּה – לֹא חָשׁוּב.
אֲבָל אוּלַי גַּם אַתֶּם חֲוִיתֶם אֶת הַתְּחוּשָׁה?
בּוֹאוּ הִכָּנְסוּ וּתְגַלּוּ אֵיךְ אֲנִי מִתְמוֹדֵד עִם הַהַרְגָּשָׁה...

אבל לפעמים הוא ספור על ילד קטן המשתף את הקוראים במצב רוחו, שבאופן טבעי משתנה: לפעמים הוא חש שמחה וחווה הנאה, ולפעמים הוא עצוב. צעצועים רבים שהוא רואה אצל אחרים, חסרונה של סבתא או כעס מצד אמא גורמים לו למצב רוח רע. אולם דווקא מתוך המקום הזה הוא נזכר בדברים הטובים שבחייו וגם מגלה את החדווה שבנתינה לאנשים סביבו, וכמו קסם מצב רוחו משתפר. 

ילדים רבים חווים תחושות דומות ושנויים במצבי הרוח שלהם, בדיוק כמו מבוגרים, רק שקשה להם לעתים להתמודד עם התחושות האלה או שהם בכלל לא יודעים איך להביע אותן. מטרתו של ספור זה היא ללמד ילדים להיזכר בדברים משמחים ולזכר ששום דבר אינו מובן מאליו – ולכן יש להודות על היש. בנוסף, הספור מדגיש את הכוח שבנתינה לזולת, המוציאה אותנו מתוך הדכדוך האישי ונותנת לנו שמחה.

"אבל לפעמים" כתיבה ואיורים מאת רבקה-גליה ניר-הארווד, הוצאת צמרת, לרכישה לחצו כאן.

הלואי שהייתי יכל מאת חופית ירימי

הילדים שלנו גדלים אל עולם בו הם נחשפים לדברים חדשים, ומנסים לחקות את הגדולים כדי להיות שכמותם.

בימים אלו רואה אור ספר ילדים חדש "הלוואי שהייתי יכל" שבמרכזו אריאל ילד סקרן שמבחין בכל המתרחש בסביבתו. אגב ההתנהלות השגרתית בחייו, הוא שם לב לעשיה של אנשי המקצוע שבהם הוא פוגש ומתפעל מיכולותיהם. עם זאת, נתן לראות את חסר הביטחון שלו אל מול הסביבה. אריאל משתף ברגשותיו את האנשים היקרים ללבו, והם מטמיעים באריאל תחושות של מסגלות. לאט-לאט אריאל מפנים את הדברים, ערכו העצמי מתגבר ומתגבשים בו הביטחון ותחושת המסגלות.

חופית ירימי, מדריכה של אנשים עם אוטיזם בעבר ומנהלת של דיור חוץ-ביתי שבו מתגוררים ילדים ובוגרים על הספקטרום האוטיסטי בהווה, מונעת, בין השאר, על ידי ההבנה שכל אחד, ילד ומבגר, יכול להגיע להישגים בתנאי שמישהו בסביבתו מאמין בו ודואג לו. "הלוואי שהייתי יכול" הוא ספר ילדים חשוב מאין כמוהו, שהמסר שבו נוגע לכל האנשים בכל הגילים ובכל רמות התפקוד.

"הלואי שהייתי יכל" מאת חופית ירימי, איורי ליאה פינטו, הוצאת צמרת, לרכישה לחצו כאן

גן החיות הצוחקות מאת חן חייק דוידי

צחוק עוזר לנו להתרחק מתחושות כעס, אשמה ומתח והוא אחת הדרכים הטובות להסיח את דעתנו מתחושות ורגשות שליליים. הוא עוזר בהקלה על כאב, מגביר שמחה, ומחזק את חסינות הגוף כנגד מחלות. זהו הצחוק שמפחית את רמת ההורמונים המתעוררים בשעת לחץ ומתח, ומעלה את רמתם של ההורמונים מגבירי הבריאות. 

"יוֹם אַחֵר רוֹן חָזַר מְחֻיָּךְ וְשָׂמֵחַ,

כִּי בַּגַּן הַחַיּוֹת הַצּוֹחֲקוֹת הִתְאָרֵחַ.

הוּא הִתְלַהֵב כָּל כָּךְ מֵהַהַרְפַּתְקָה,

כִּי בַּגַּן הַזֶּה כָּל חַיָּה בְּצוּרָה אַחֶרֶת צָחֲקָה.

רוֹן שָׁאַל אֶת בַּעֲלֵי הַחַיִּים כַּמָּה שְׁאֵלוֹת,

כְּדֵי לָדַעַת לָמָּה הֵם צוֹחֲקִים בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת."

בספר גן החיות הצוחקות הולך רון לגן החיות ובכל פעם פוגש חיה אחרת צוחקת, כל חיה נותנת לרון סיבה שונה מדוע חשוב ובריא לצחוק. בסוף הספור נגש רון לעטלף ומבקש ממנו שיספר לו בדיחה, כי גם הוא רוצה לצחוק. 

העטלף מלמד אותו שבשביל לצחוק – לא צריך סיבה.

רון מתחיל ב"חה חה חה" ולאט לאט צוחק באמת – ואז הוא מבין כמה הצחוק טוב לבריאות.

בהומור, במקצב נעים ובחריזה נפלאה מבטא "גן החיות הצוחקות" את חשיבותו ואת מרכזיותו של הצחוק בחיינו.

"גן החיות הצוחקות" כתבה ואירה חן חייק דוידי. הוצאת צמרת, לרכישה לחצו כאן

הכל מתחיל מעיגול מאת דורין מלכה

ל"קשקוש" או בשמו המקצועי השרבוט, יש משמעות עצומה, הוא מסמן את תחילת תהליך היצירה ונותן ביטוי להתפתחותו הרגשית של הילד. שרבוטים משקפים מצבי חיים. מאפשרים לילד לבטא את היחסים עם הסביבה. "הציור והשרבוט מאפשרים דרכי ביטוי חופשיות המעניקות אומץ, ביטחון, ואת היכולת לסמוך על עצמך ולבנות זהות עצמאית. כל אלו כלים התורמים לבניית דימוי עצמי גבוה" (מתוך הספר "נא לא להפריע, אני מצייר" מאת מיכל בוגין)

העיגול הוא צורה בעלת משמעות שיכולה לשמש כסמל וחיבור בין עולם הדמיון של הילד לעולם המציאות. הולדת העיגול מתוך השרבוט היא כמו הולדת העצמי המתגלה מתוך השרבוט. במקביל להתהוות העיגול מתחילים להתפתח תקשורת ושפה הילד מתחיל להגיד "אני" ומתחיל לגלות שיש גם את ה"אחר". (מיכל בוגין, שם)

את הספר הכל מתחיל בעיגול כתבה דורין מלכה גננת ויועצת חינוכית שהביאה את ניסיונה האישי כילדה מחד, ואת ניסיונה המקצועי מאידך. מטרת הספר היא להעצים את הקוראים הצעירים בדרך יצירתית, מעצימה ומעוררת השראה, ולהראות להם שאם רק יאמינו בעצמם וביכולותיהם – אין גבול לתמורה שיקבלו. תחושת מסגלות ואמונה עצמית הן תכונות שיש לחזק מהגיל הרך, וירדן מגלה בדרך את האמונה העצמית שתשפיע על עתידה. נוסף על כך, הספור מלמד על ראשית הציור בגיל הרך – ועל המעבר משרבוט חפשי לציור ייצוגי. צורת העגול מאפשרת לילדי הגן ליצר כמה פריטים שמכרים להם מחיי היום-יום.

הכל מתחיל מעיגול מאת דורין מלכה, איורים בועז קריספין, הוצאת צמרת, לרכישה לחצו כאן

הכוכבים של יעלי מאת יעל שוורץ

ההגדרה למונח משפחה במודל הקלאסי של זוג הורים משני מינים המגדלים את ילדיהם הביולוגיים, כבר אינה תקפה היום. לשינוי במבנה המשפחה יש השלכות רבות על הילדים וההורים במבנים המשפחתיים החדשים

"הכוכבים של יעלי" הוא ספר המאגד בתוכו ספורים קצרים, מחורזים להפליא ונוגעים ללב, המתאימים לילדים במבנים שונים של משפחות. הספורים מתארים חוויות ומצבים רגשיים שונים שילדים עוברים בעקבות מערכות היחסים בין הוריהם, ומאפשרים הן להורים והן לילדים לקבל כלים כדי להתמודד עם אתגרים ועם קשי. יעל שוורץ היא מנחת קבוצות וסופרת, שדרך סיפוריה מנחה ילדים והורים בתהליכי גרושים, מתוך אמונה שלכל אדם באשר הוא יש תפקיד ומסר בעולם הזה. כל ילד שחווה קשיים במערכת היחסים של הוריו נותר עם שאלות, לבטים, הרהורים, תהיות וסימני שאלה שעשויים ללוות אותו לארך חייו. לשם כך נועדו הספורים הללו, שדרכם הילד יוכל להתחבר לרגשותיו ולקבל מענה לשאלות שלא העז לבטא.

"הכוכבים של יעלי" מאת יעל שוורץ, איורים מיקה אנקשטיין, הוצאת צמרת, לרכישה לחצו כאן

ריקי ברוך