"אני, אבא ופויו, הוֹלְכִים לְבַקֵּר אֶת הַדּוֹד מוּנְיוּ
"בּוֹא נֵצֵא לְטִיּוּל."
פּוּיוּ זָקַף אֶת אָזְנָיו וְנֶעֱמַד לְיַד הַדֶּלֶת.
הַבִּנְיָן שֶׁלָּנוּ עוֹמֵד בַּשְּׂדֵרָה הַגְּדוֹלָה. בְּקָצֶה אֶחָד שֶׁלָּהּ יֵשׁ בֵּית חוֹלִים.
תָּמִיד מְסַפְּרִים לִי שֶׁשָּׁם נוֹלָדִים יְלָדִים. גַּם אֲנִי נוֹלַדְתִּי שָׁם.
בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי יֵשׁ כִּכָּר פְּתוּחָה עִם בְּרֵכָה שֶׁל פְּרָחִים וְדָגִים,
וּמַעֲקֶה רָחָב מֵעֵץ, שֶׁאֶפְשָׁר לָלֶכֶת עָלָיו רַק אִם נִזְהָרִים.
פּוּיוּ וַאֲנִי כִּמְעַט בְּאוֹתוֹ גֹּדֶל.
אִם אֲנִי מְנַסֶּה לָלֶכֶת עִם פּוּיוּ קָשׁוּר בִּרְצוּעָה,
הוּא סוֹחֵב אוֹתִי לְאָן שֶׁהוּא רוֹצֶה.
כְּשֶׁאֲנִי מְחַבֵּק אוֹתוֹ הוּא מְלַקֵּק לִי אֶת הַפָּנִים.
כָּכָה אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא אוֹהֵב אוֹתִי, וְהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי אוֹהֵב אוֹתוֹ.
אֲנִי, אַבָּא וּפּוּיוּ
הוֹלְכִים לְבַקֵּר אֶת הַדּוֹד מוּנְיוּ.
אַבָּא קָשַׁר אֶת פּוּיוּ לִרְצוּעָה,
יוֹצְאִים מֵהַבַּיִת, נִכְנָסִים לַשְּׂדֵרָה.
פּוּיוּ מוֹשֵׁךְ אֶת אַבָּא לַדֶּשֶׁא, וְאַבָּא מוֹשֵׁךְ אוֹתִי אַחֲרָיו.
רָצִים מַהֵר עַד שֶׁמַּגִּיעִים אֶל הָעֵץ, פִּיפִּי אָרֹךְ וּפּוּיוּ נִרְגָּע.
אמא חזרה לבד מאת עדית אלה ערגס
פּוּיוּ זָקַף אֶת אָזְנָיו וְנֶעֱמַד לְיַד הַדֶּלֶת.
הַבִּנְיָן שֶׁלָּנוּ עוֹמֵד בַּשְּׂדֵרָה הַגְּדוֹלָה. בְּקָצֶה אֶחָד שֶׁלָּהּ יֵשׁ בֵּית חוֹלִים.
תָּמִיד מְסַפְּרִים לִי שֶׁשָּׁם נוֹלָדִים יְלָדִים. גַּם אֲנִי נוֹלַדְתִּי שָׁם.
בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי יֵשׁ כִּכָּר פְּתוּחָה עִם בְּרֵכָה שֶׁל פְּרָחִים וְדָגִים,
וּמַעֲקֶה רָחָב מֵעֵץ, שֶׁאֶפְשָׁר לָלֶכֶת עָלָיו רַק אִם נִזְהָרִים.
פּוּיוּ וַאֲנִי כִּמְעַט בְּאוֹתוֹ גֹּדֶל.
אִם אֲנִי מְנַסֶּה לָלֶכֶת עִם פּוּיוּ קָשׁוּר בִּרְצוּעָה,
הוּא סוֹחֵב אוֹתִי לְאָן שֶׁהוּא רוֹצֶה.
כְּשֶׁאֲנִי מְחַבֵּק אוֹתוֹ הוּא מְלַקֵּק לִי אֶת הַפָּנִים.
כָּכָה אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא אוֹהֵב אוֹתִי, וְהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי אוֹהֵב אוֹתוֹ.
אֲנִי, אַבָּא וּפּוּיוּ
הוֹלְכִים לְבַקֵּר אֶת הַדּוֹד מוּנְיוּ.
אַבָּא קָשַׁר אֶת פּוּיוּ לִרְצוּעָה,
יוֹצְאִים מֵהַבַּיִת, נִכְנָסִים לַשְּׂדֵרָה.
פּוּיוּ מוֹשֵׁךְ אֶת אַבָּא לַדֶּשֶׁא, וְאַבָּא מוֹשֵׁךְ אוֹתִי אַחֲרָיו.
רָצִים מַהֵר עַד שֶׁמַּגִּיעִים אֶל הָעֵץ, פִּיפִּי אָרֹךְ וּפּוּיוּ נִרְגָּע.
"אני, אבא ופויו, הולכים לבקר את הדוד מוניו" הוא ספור קטן ומלא קסם על טיול קצר שעורכים אב, ילד וכלב. בדרכם אל בית הדוד מוניו, שבקצה השני של הכיכר, הם עוברים בתחנות שונות, וכל אחת מהן משמעותית עבור אחד מהם ומלמדת עליהם משהו.
בפשטות ובחם מתאר המסלול הקבוע בדרך לבית הדוד ומתוכו עולה מערכת היחסים החמה בין השלושה. הדגש הוא על הדרך המיוחדת הזו, המוכרת להם כל כך, ועל החוויות שהיא מזמנת, ולכן כלל לא משנה לבסוף כשמתברר שדוד מוניו בכלל לא נמצא בבית.
ערך רב יש בשגרה וביציבות עבור ילדים, שמעניקות להם בטחון ותחושה של ודאות. הספור עוסק בכך בדיוק, ומאפשר גם לנו, ההורים, הצצה למה שלעתים איננו מבחינים בו – הדברים הפשוטים בדרך.
"אני, אבא ופויו, הוֹלְכִים לְבַקֵּר אֶת הַדּוֹד מוּנְיוּ", איורים עדי דנילוב, הוצאת צמרת, לרכישה ישירה לחצו כאן
"לידה שקטה" כפי שזה נקרא במונח הרפואי, היא אחת מהחוויות היותר קשות שחווה אם, יולדת ועמה כל בני המשפחה בציפייה לחזור מחדר היולדות הביתה, בידים מלאות.
בַּבֶּטֶן שֶׁל אִמָּא גָּדַל לוֹ תִּינוֹק,
הִבְטִיחוּ לִי אָח מַמָּשׁ מָתוֹק.
סִפְּרוּ לִי שֶׁהוּא יִבְכֶּה קְצָת,
אֲבָל גַּם יִצְחַק וְיִשְׁתּוֹלֵל,
שֶׁבֶּטַח לֹא יִישַׁן הַרְבֵּה בַּלַּיְלָה,
רַק יִבְכֶּה וִימַלְמֵל.
שֶׁאוּלַי הוּא יִהְיֶה דּוֹמֶה לִי,
וְאוּלַי גַּם לֹא,
אֲבָל יִהְיֶה לִי אָח
וַאֲנִי כָּל כָּךְ מְחַכֶּה לוֹ.
אָמְרוּ לִי שֶׁבַּהַתְחָלָה הוּא רַק יִישַׁן,
וְשֶׁאֲנִי אֶצְטָרֵךְ לַעֲזֹר.
שֶׁנְּשַׂחֵק יַחַד כְּשֶׁיִּגְדַּל,
כִּי אֶהֱפֹךְ לְאָח גָּדוֹל.
שֶׁבָּטוּחַ אֲקַנֵּא בּוֹ לִפְעָמִים
וְשֶׁאוּלַי גַּם אֶכְעַס,
אֶצְטָרֵךְ לַחְלֹק אִתּוֹ אֶת כָּל הַמִּשְׂחָקִים,
אֶת הַטְּרַקְטוֹר, אֶת הַלֵּגוֹ וְאֶת הָרוֹבּוֹט שֶׁזָּז.
בֶּטַח גַּם הוּא יִרְצֶה אֶת אַבָּא וְאִמָּא,
וַאֲנִי אַרְשֶׁה לוֹ רַק קְצָת,
כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ, כְּבָר לֹא אֶהְיֶה לְבַד.
הִבְטִיחוּ לִי אָח מַמָּשׁ מָתוֹק.
סִפְּרוּ לִי שֶׁהוּא יִבְכֶּה קְצָת,
אֲבָל גַּם יִצְחַק וְיִשְׁתּוֹלֵל,
שֶׁבֶּטַח לֹא יִישַׁן הַרְבֵּה בַּלַּיְלָה,
רַק יִבְכֶּה וִימַלְמֵל.
שֶׁאוּלַי הוּא יִהְיֶה דּוֹמֶה לִי,
וְאוּלַי גַּם לֹא,
אֲבָל יִהְיֶה לִי אָח
וַאֲנִי כָּל כָּךְ מְחַכֶּה לוֹ.
אָמְרוּ לִי שֶׁבַּהַתְחָלָה הוּא רַק יִישַׁן,
וְשֶׁאֲנִי אֶצְטָרֵךְ לַעֲזֹר.
שֶׁנְּשַׂחֵק יַחַד כְּשֶׁיִּגְדַּל,
כִּי אֶהֱפֹךְ לְאָח גָּדוֹל.
שֶׁבָּטוּחַ אֲקַנֵּא בּוֹ לִפְעָמִים
וְשֶׁאוּלַי גַּם אֶכְעַס,
אֶצְטָרֵךְ לַחְלֹק אִתּוֹ אֶת כָּל הַמִּשְׂחָקִים,
אֶת הַטְּרַקְטוֹר, אֶת הַלֵּגוֹ וְאֶת הָרוֹבּוֹט שֶׁזָּז.
בֶּטַח גַּם הוּא יִרְצֶה אֶת אַבָּא וְאִמָּא,
וַאֲנִי אַרְשֶׁה לוֹ רַק קְצָת,
כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ, כְּבָר לֹא אֶהְיֶה לְבַד.
כָּל יוֹם שָׁאַלְתִּי אֶת אִמָּא:
"מָתַי הוּא כְּבָר יָבוֹא, אָחִי הַקָּטָן?"
וְאִמָּא עָנְתָה: "כְּשֶׁיַּגִּיעַ הַזְּמַן."
חִכִּיתִי בְּסַבְלָנוּת.
צִיַּרְתִּי,
קִשַּׁטְתִּי,
אֲפִלּוּ קָנִיתִי מַתָּנָה בַּחֲנוּת.
"מָתַי הוּא כְּבָר יָבוֹא, אָחִי הַקָּטָן?"
וְאִמָּא עָנְתָה: "כְּשֶׁיַּגִּיעַ הַזְּמַן."
חִכִּיתִי בְּסַבְלָנוּת.
צִיַּרְתִּי,
קִשַּׁטְתִּי,
אֲפִלּוּ קָנִיתִי מַתָּנָה בַּחֲנוּת.
אמא של יהונתן מצפה ללדת, ויהונתן מתרגש מאוד לקראת האח החדש שיקבל. הוא מדמיין אותו וכבר רוצה לשחק אתו, אבל אז אמא חוזרת בידים ריקות. יהונתן אינו מבין. הוא חש אבוד ומנסה להצחיק את אמא שלו, אבל אמו מסבירה לו שאחיו היה קטן מדי ולא שרד, ושכעת יישאר בלבו, מלאך.
זהו ספר רגיש ואיכותי העוסק בנושא שלא מרבים לחשוף אליו ילדים: מות של מישהו אהוב וקרוב. הספר מאפשר לשוחח על נושא זה עם הילד, שחווה אבדן ואינו מבין אותו, ומאפשר לו אט-אט לעבד את העבדה הכאובה הזו. הכתיבה האנושית של עדית אלה ערגס מתארת באפן ראוי לציון את הכאב המשפחתי הזה ואת האופן שבו ילדים מתמודדים אתו.
"אמא חזרה לבד" מאת עדית אלה ערגס , איורים תמרה קרת, הוצאת צמרת, לרכישה ישירה לחצו כאן
אני קורא לו קוסם, אך הוא בעצם הכל,
כל כוכב בשמים, כל גרגיר של חול,
הוא לא הוא ולא היא ולא זה,
הוא גם לא גבוה, נמוך, צר או עבה,
הוא גם לא גבוה, נמוך, צר או עבה,
הוא גם לא ממש חשך או אור,
ואפילו לא חם ולא קר,
הוא אתה ואני וכולנו גם יחד,
הוא האהבה, השמחה ואפילו הפחד,
הוא הכל, הוא אחד ואין כלום לצדו,
הוא כל מה שיש ואין עוד מלבדו.
חמשה ספורים מחורזים להפליא, מחכימים ועשירים מתארים את סיפורי התנ"ך בצורה נגישה ומתאמת לילדי הגן והיסודי, ואף מחדשת למבגרים. הספורים עונים על שאלות רבות שהתנ"ך מנסה להשיב עליהן:
מיהו הבורא? מדוע ברא אותנו? מיהם אבותינו? כיצד נוצרו השפות השונות בעולם? מדוע זוחל הנחש? ועוד. הספורים מעמיקים, מסקרנים ומעוררי דמיון, ומכונים לשבות את לבו של כל ילד.
הוא הכל, הוא אחד ואין כלום לצדו,
הוא כל מה שיש ואין עוד מלבדו.
חמשה ספורים מחורזים להפליא, מחכימים ועשירים מתארים את סיפורי התנ"ך בצורה נגישה ומתאמת לילדי הגן והיסודי, ואף מחדשת למבגרים. הספורים עונים על שאלות רבות שהתנ"ך מנסה להשיב עליהן:
מיהו הבורא? מדוע ברא אותנו? מיהם אבותינו? כיצד נוצרו השפות השונות בעולם? מדוע זוחל הנחש? ועוד. הספורים מעמיקים, מסקרנים ומעוררי דמיון, ומכונים לשבות את לבו של כל ילד.
סִפּוּר הַבְּרִיאָה
חֹשֶׁךְ.
אֵין כְּלוּם.
הַקּוֹסֵם הַגָּדוֹל שֶׁשּׁוֹלֵט בַּכֹּל,
מְצַיֵּר שָׁמַיִם וְאֶרֶץ בְּמִכְחוֹל.
בָּאָרֶץ הוּא צוֹבֵעַ נְהָרוֹת וְיַמִּים,
וְאֶת הַשָּׁמַיִם צוֹבֵעַ בִּגְוָנִים כְּחֻלִּים.
עַל הָאָרֶץ מוֹסִיף עֵצִים וּפְרָחִים,
וּבַשָּׁמַיִם שֶׁמֶשׁ, יָרֵחַ וְכוֹכָבִים.
בְּתוֹךְ הַיָּם, וּבָאֲגַמִּים,
מוֹסִיף הֲמוֹן סוּגִים שֶׁל דָּגִים,
וְעַל הָאֲדָמָה וּבֵין הָעֵצִים,
מְצַיֵּר חַיּוֹת מִכָּל הַמִּינִים.
כָּל תּוֹסֶפֶת שֶׁמּוֹסִיף הוּא לָרֹב,
בּוֹחֵן וּבוֹדֵק וּמְאַשֵּׁר שֶׁזֶּה טוֹב,
צְבָעִים, צוּרוֹת, טְעָמִים וְרֵיחוֹת,
דּוֹמְמִים, צוֹמְחִים וְשָׁלָל שֶׁל חַיּוֹת.
רַק דָּבָר אֶחָד נִשְׁאָר לוֹ חָסֵר,
מִישֶׁהוּ שֶׁיִּתְבּוֹנֵן, יַעֲרִיךְ וִיהַדֵּר,
מִישֶׁהוּ כָּמוֹהוּ שֶׁמֵּבִין יְצִירָה וְחָזוֹן,
מִישֶׁהוּ חָכָם וּבַעַל דִּמְיוֹן.
אָז צִיֵּר הַקּוֹסֵם אָדָם בְּצַלְמוֹ,
דּוֹמֶה בְּשִׂכְלוֹ אַךְ שׁוֹנֶה בְּגוּפוֹ,
וְכַמּוּבָן לֹא טוֹב שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם לְבַדּוֹ,
אָז צִיֵּר לוֹ גַּם אִשָּׁה שֶׁתִּהְיֶה לְצִדּוֹ.
הוּא צִיֵּר לָהֶם גַּן מָלֵא בְּכָל טוּב,
כִּי מָקוֹם בָּטוּחַ וְנָעִים זֶה חָשׁוּב.
בַּגַּן צִיֵּר נְהָרוֹת וּמַיִם לִשְׁתּוֹת,
וְעֵצִים רַבִּים מְלֵאִים בְּפֵרוֹת,
וּלְבַסּוֹף נָתַן לָהֶם בִּרְכַּת אַהֲבָה,
שֶׁיְּמַלְּאוּ אֶת הָאָרֶץ בִּילָדִים וְשִׂמְחָה.
"בראשית בקטנה" מאת אלחנן ברונשטיין, איורים עוזי בנימין, הוצאת צמרת, לרכישה לחצו כאן
אין כמו בבית מאת עדי פינברג
כולנו אוהבים כלבים. הם חלק מהתא המשפחתי וכך גם אנו מתייחסים אליהם - כשווי זכויות. על החובות לא אוכל לדבר כאן.
קרדיט תמונה אתר עברית |
רוקי הכלב, שמקף במשפחה אוהבת, מחליט יום אחד לברוח מחצר ביתו ולצאת למסע בעיר הגדולה. בעיר, הוא חווה על בשרו את הזרות, הרחוק והגעגוע לכל מה שהוא אוהב ומכיר, הוא מחליט לחזר לחיק משפחתו ומבין כי לבית אין תחליף.
הספר מקנה משמעות למשג "בית" עבור ילדים, ומדגיש את הערך של הדבר שפעמים רבות נתפס בעיניהם כמובן מאליו. לסקרנות, להרפתקנות ולחדשנות יש חשיבות רבה, אולם הן מתאפשרות בזכות הקן החם והתומך שבבית. זהו ספר ילדים מלא מתיקות ורגישות המעביר מסרים של הכרת תודה, אהבה והערכה.
"אין כמו בבית" מאת עדי פינברג, איורים שי-לי בלמס, הוצאת צמרת, לרכישה לחצו כאן
המשהו מאת רעות בן מטרני
לתומס שלנו נכדי הבכור יש משפט שחוזר על עצמו כאשר הוא רוצה לנשנש משהו מנחם: "אמא אני רוצה משו"!!! "איזה משהו?" עונה לא בתי, והוא אומר: "אני אבחר מתוך המקרר!"
בְּיַעַר אֶחָד קָסוּם וּמְלֵא נַחַת,
שֶׁבּוֹ קַרְנֵי זִיו הַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹלַחַת,
לְפֶתַע פִּתְאוֹם, בֶּאֱמֶת זֶה מוּזָר,
מָצְאוּ הַחַיּוֹת אֵיזֶה מַשֶּׁהוּ זָר.
הָאַרְיֵה כִּנֵּס יְשִׁיבָה שֶׁל חֵרוּם,
מִשּׁוּם שֶׁלֹּא יָדַע עַל הַמַּשֶּׁהוּ מְאוּם,
וּבֵין הַחַיּוֹת שָׂרְרָה שָׁם דְּמָמָה,
מִשּׁוּם שֶׁגַּם הֵן לֹא יָדְעוּ מְאוּמָה.
לְאַחַר שֶׁבָּדַק הָאַרְיֵה בִּשְׁתִיקָה
אֶת הַמַּשֶּׁהוּ בְּמֶשֶׁךְ שָׁעָה אֲרֻכָּה,
שָׁאַל לְבַסּוֹף: “מִי יָכוֹל לְהַצִּיעַ
מָה נִתָּן לַעֲשׂוֹת בַּדָּבָר הַמַּפְתִּיעַ?"
רִאשׁוֹנָה הִתְקַדְּמָה לָהּ גִ'ירָפָה גְּבֶרֶת,
אֶת הַמַּשֶּׁהוּ הִצִּיעָה לַעֲנֹד כְּשַׁרְשֶׁרֶת.
אֹסֶף תַּכְשִׁיטֶיהָ מֻכָּר לְכֻלָּם
וְהַמַּשֶּׁהוּ יוֹסִיף לוֹ גִּוּוּן מֻשְׁלָם.
"המשהו" מכיל בתוכו אלמנטים של הומור, שינוי השקפה והתחשבות באחר, ומאופיין בכתיבה איכותית ומיוחדת. מסר הסיפור: "לכל 'משהו' יש ייעוד משמעותי עבור מישהו", מוצג באופן משעשע ורגיש ונועד לסייע לילדים לחשוב על הדברים החשובים באמת בחייהם ובכך להעריך את נוכחותם.
רעות בן מטרני, מחנכת ומורה ללשון, עם ניסיון עשיר בהוראה וחינוך בקרב ילדים ומתבגרים, דוגלת בגישות פדגוגיות חדשניות ומאמינה בכוחן של היצירתיות והסקרנות לקידום למידה משמעותית. בעלת תואר ראשון בחינוך יצירתי לגיל הרך ותואר שני במנהיגות וניהול מערכות חינוך. מתגוררת במושב דבורה, נשואה לדניאל ואמא לדר-לי וארד.
שֶׁבּוֹ קַרְנֵי זִיו הַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹלַחַת,
לְפֶתַע פִּתְאוֹם, בֶּאֱמֶת זֶה מוּזָר,
מָצְאוּ הַחַיּוֹת אֵיזֶה מַשֶּׁהוּ זָר.
הָאַרְיֵה כִּנֵּס יְשִׁיבָה שֶׁל חֵרוּם,
מִשּׁוּם שֶׁלֹּא יָדַע עַל הַמַּשֶּׁהוּ מְאוּם,
וּבֵין הַחַיּוֹת שָׂרְרָה שָׁם דְּמָמָה,
מִשּׁוּם שֶׁגַּם הֵן לֹא יָדְעוּ מְאוּמָה.
לְאַחַר שֶׁבָּדַק הָאַרְיֵה בִּשְׁתִיקָה
אֶת הַמַּשֶּׁהוּ בְּמֶשֶׁךְ שָׁעָה אֲרֻכָּה,
שָׁאַל לְבַסּוֹף: “מִי יָכוֹל לְהַצִּיעַ
מָה נִתָּן לַעֲשׂוֹת בַּדָּבָר הַמַּפְתִּיעַ?"
רִאשׁוֹנָה הִתְקַדְּמָה לָהּ גִ'ירָפָה גְּבֶרֶת,
אֶת הַמַּשֶּׁהוּ הִצִּיעָה לַעֲנֹד כְּשַׁרְשֶׁרֶת.
אֹסֶף תַּכְשִׁיטֶיהָ מֻכָּר לְכֻלָּם
וְהַמַּשֶּׁהוּ יוֹסִיף לוֹ גִּוּוּן מֻשְׁלָם.
האם גם לכם יש את ה"משהו" שאתם רוצים ואוהבים?
הסיפור "המשהו" הוא סיפור ילדים מקסים, אינטליגנטי ומחורז להפליא, על "משהו" מסתורי שנמצא ביער אחד, קסום ומלא נחת. חיות היער עמדו אובדות עצות אל מול ה"משהו" המוזר, ולבקשת האריה, ניסו למצוא לו ייעוד. לבסוף, החליט האריה להעניק את המשהו לצאבי הנווד, שיהיה לו לבית נעים, בו יוכל להסתתר מפני הגשם ולהיות מוגן ובטוח כשאר חיות היער."המשהו" מכיל בתוכו אלמנטים של הומור, שינוי השקפה והתחשבות באחר, ומאופיין בכתיבה איכותית ומיוחדת. מסר הסיפור: "לכל 'משהו' יש ייעוד משמעותי עבור מישהו", מוצג באופן משעשע ורגיש ונועד לסייע לילדים לחשוב על הדברים החשובים באמת בחייהם ובכך להעריך את נוכחותם.
רעות בן מטרני, מחנכת ומורה ללשון, עם ניסיון עשיר בהוראה וחינוך בקרב ילדים ומתבגרים, דוגלת בגישות פדגוגיות חדשניות ומאמינה בכוחן של היצירתיות והסקרנות לקידום למידה משמעותית. בעלת תואר ראשון בחינוך יצירתי לגיל הרך ותואר שני במנהיגות וניהול מערכות חינוך. מתגוררת במושב דבורה, נשואה לדניאל ואמא לדר-לי וארד.
"המשהו" מאת רעות בן מטרני, איורים דנה חנצ'ינסקי, הוצאת צמרת, לרכישה לחצו כאן.
"לולי תעלולי יוצאת לטייל.
דֻּבִּי אִתָּהּ לְאִטּוֹ מִזְדַּחֵל.
נְשִׁיקָה, חִבּוּק, צְחוֹק מִתְגַּלְגֵּל,
בּוּם טְרָח!
דֻּבִּי עָף ונוֹפֵל..."
קרדיט תמונה אתר עברית |
לולי תעלולי וחברה הדובי מבלים יחדיו ואינם נפרדים.
הדובי של לולי מתגלגל על הרצפה, נחבל ונופל למים,
ובני המשפחה מסבירים לה שעליה לשמור עליו ולדאוג לו כפי שהם דואגים לה.
כך לולי לומדת לפתח אחריות ורגישות לצרכיו של האחר.
הסיפור קצבי וקולח ומדבר ללבם של פעוטות.
זהו הספר הראשון בסדרת הספרים "לולי תעלולי".
"ספר צבעוני, מלא חן והומור, מעורר סקרנות ועניין... מותאם במיוחד עבור פעוטות ומזמן הזדמנות להרחבת אוצר המילים ולפיתוח שיח על ערכים, כמו דאגה ושיתוף. ממליצה בחום." רונית קורן, קלינאית תקשורת
"לולי תעלולי והרפתקאותיה עם דובי" מאת איריס לוי, איורים עוזי בנימין, הוצאת צמרת, לרכישה לחצו כאן.
להתמודד מול הפחד מאת קרן זקן בראשי
כולנו פוחדים, קטנים וגדולים. זה נכון שהפחדים משתנים אבל ההתמודדות ניכרת בנו בדרך כלל לאורך כל החיים.
קרדיט תמונה אתר עברית |
בימים אלו רואה אור הספר להתמודד מול הפחד המביא ספור ילדים רגיש ונוגע ללב, מספר מנקדת מבטה של לילי, ילדה המספרת על פחדיה ועל חששותיה במרוצת השנים, ועל האפן שבו התמודדה אתם. היא מפחדת ממפלצות, מכשלון, מאבדן, מפרדה של הוריה ומבדידות. כל שלב בחייה מאפין על ידי פחדים אחרים,
עד שאמא שלה מוצאת פתרון שגורם לה להרגיש בטוחה.
הפחד הוא רגש בסיסי שאותו חווים כולנו, בעצמות שונות ובתדירות שונה. לעמת זאת ילדים חווים לארך התפתחותם פחדים דומים, וחשוב להציף אותם ולשוחח עליהם. הספור של לילי מעודד שיח חשוב מאין כמותו, כן ומעמיק על פחדים ועל חששות – גם מהדברים שלכאורה קשה יותר מכל לדבר עליהם, אפילו מות.
קרן זקן בראשי נוגעת בפחדים העמקים ביותר של ילדים ומציעה נחמה בדמותה של אמא, שתמיד יודעת מה לומר ואיך לגרם לבתה להרגיש אהובה ובטוחה.
"להתמודד מול הפחד" כתבה ואיירה קרן זקן בראשי, הוצאת צמרת לרכישה לחצו כאן
מכשפת השיניים מאת ורדה בן ארי
תמיד ספרתי לילדי על "פיית השיניים". זו שמגיעה בלילה לאחר שנפלה להם השן, ומשאירה מתחת לכרית מתנה לאות חגיגה עם השן שנפלה ומה באשר לשיניים שצומחות? האם יצא לכם להכיר פייה שמחלקת להם מתנות?
פלילי, התלמידה המצטיינת בבית הספר למכשפות, מנצלת את כשוריה ואת חכמתה כדי לפענח את סוגיית פיות השניים. היא עוקבת אחר פיה כזו, שמשאירה מתנה מתחת לכרית של ילד ישן, וגונבת משם את המתנה.
אט-אט נערמו להן כל המתנות שגנבה ביער. כשפלילי מגלה את סוד פיות השנים, צץ במוחה רעיון חדש ומפלא.
מכשפת השיניים היא הרפתקה מרתקת וקסומה על עולם מסתורי ונעלם, שיש בה הומור רב ויצירתיות ושמעודדת מחשבה מחוץ לקופסה ודמיון מפותח.
"מכשפת השיניים" מאת ורדה בן ארי, איורים רות אריאל, הוצאת צמרת, לרכישה לחצו כאן.
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה