אין לי ספק לחברות בין נשים יש כוח!
חֲבֵרוֹת
לֹא יָדַעְתִּי אֵיךְ לְחַבֵּק אֶת צַעֲרֵךְ
שֶׁהִנַּחְתָּ עַל קַעֲרַת לִבִּי
יָשַׁבְתִּי לְצַד דִּמְעוֹתֶיךָ
וּבֵינֵינוּ
שְׁתִיקָה חֲמִימָה
(מתוך לב יחף שרית פליין עמוד 159 בספר)
בימים אלו רואה אור הספר "איפה החברות שלנו" ספר עיון המציף, מאיר ומנתח את כוחה של החברות בין נשים. לקחתי עפרון והתיישבתי לקרא. קראתי לאט, קראתי בהמשכים, ניהלתי שיחות עם עצמי ודיונים בתוכי פנימה, למדתי את תולדות החברות בהיסטוריה ומההיבט האנתרופולוגי, עדויות מתקופת התנ"ך והאדם הקדמון, פגשתי עשרות סיפורי נשים שבחלקן גם היו חלק מחיי הכותבת חני לרמן .
לאורך הספר מובאים בגילוי לב סיפורים של נשים רבות המדברות על החברות הנשית כעוגן בעתות קושי ולחילופין בעת שמחה. בין השאלות הרבות שעלו בספר נידונה הסוגיה המפתיעה עד כמה משקיעות הנשים בחברות הקיימות או ביצירת חברויות חדשות.
לאורך הספר מובאים בגילוי לב סיפורים של נשים רבות המדברות על החברות הנשית כעוגן בעתות קושי ולחילופין בעת שמחה. בין השאלות הרבות שעלו בספר נידונה הסוגיה המפתיעה עד כמה משקיעות הנשים בחברות הקיימות או ביצירת חברויות חדשות.
"חברות הן נושא שעֵר בתוכנו, אך אנו לא ממש עֵרות לו. זהו עניין נוכח/נפקד, מובן מאליו כביכול, המתקיים לצד חיינו. נושא שיחסית למשפחה, לקריירה, ללימודים ועוד, אנו מקדישות לקידומו מעט מאוד מחשבה, תכנון, זמן, אנרגיה ועשייה. כל זאת אף שחברות, כולנו יודעות, יכולות להיות העוגן שלנו מול כל סערות החיים (אובדן של היקרים לנו, גירושים, יציאה לפנסיה, משברי קריירה, יציאת הילדים מהבית, מחלות ועוד), ולהיות איתנו ברגעי השמחה (ימי הולדת, חגים, חתונות ועוד) - ונכון, את כל אלה אפשר לחגוג בלעדיהן, אבל זה הרבה פחות כיף."
(מתוך המבוא לספר)
מהי חברה טובה?
כשהגעתי לפרק 5 ניסיתי להגדיר לעצמי הכי קרוב מהי החברה הכי טובה שלי.
האם זו שלידה אני מרגישה הכי נח להביא את עצמי כמות שאני והיא מקבלת אותי בהבנה וללא שיפוטיות?
זו שהשיח איתה הכי אותנטי ופתוח? זו שיש בקשר איתה הדדיות יוזמה ונדיבות? זו היודעת לפרגן ולהעריך? זו שדומה לי? זו שיש בינינו יושרה ואמון? זו שאנו יוצרות יחד שיח מאוזן והיא גם יודעת לסלוח? זו שאנו נפגשות בתכיפות לא רק כי היא קרובה גאוגרפית? או זו שכיף ומצחיק לנו יחד? התשובה הכי "נכונה" שלמדתי מתוך הספר מסתכמת בשבע פעולות עיקריות: לפרגן, לקבל, לשתף, לסלוח, ליזום ולפנות זמן.
ובכן, האמת היא שעל חברוּת בין נשים אפשר לכתוב הרבה יותר מספר אחד. אפילו אנציקלופדיה. זהו נושא אינסופי, כמעט לא מדובר, שהגיע הזמן שנדבר עליו.
לכל אישה יש את "סיפור החברות" שלה, הטעון ברגשות: אהבה, כמיהה, קנאה, ציפיות ואכזבות. ורובנו עסוקות לא מעט, בתוך הנפש פנימה, בשאלות כמו:
• האם אנחנו מרוצות מהחברויות שיש לנו ?
• מי היא באמת "חברה טובה", ומי תעמוד לצדנו אם באמת נצטרך אותה?
• ושאלת השאלות: למה מסובך כל כך ליצור חברויות חדשות בגיל שאחרי הצבא והלימודים? ואם אפשר לשנות זאת - אז איך?!
ובכן, האמת היא שעל חברוּת בין נשים אפשר לכתוב הרבה יותר מספר אחד. אפילו אנציקלופדיה. זהו נושא אינסופי, כמעט לא מדובר, שהגיע הזמן שנדבר עליו.
לכל אישה יש את "סיפור החברות" שלה, הטעון ברגשות: אהבה, כמיהה, קנאה, ציפיות ואכזבות. ורובנו עסוקות לא מעט, בתוך הנפש פנימה, בשאלות כמו:
• האם אנחנו מרוצות מהחברויות שיש לנו ?
• מי היא באמת "חברה טובה", ומי תעמוד לצדנו אם באמת נצטרך אותה?
• ושאלת השאלות: למה מסובך כל כך ליצור חברויות חדשות בגיל שאחרי הצבא והלימודים? ואם אפשר לשנות זאת - אז איך?!
חני לרמן, נשואה ואם לשתיים, התעוררה יום אחד בגיל הנושק ל-40, ושאלה את עצמה: איפה לעזאזל כל החברות שלי?! המסע המרתק שאליו יצאה בעקבות השאלה הזאת הניב מיזם קבוצות נשים ארצי מצליח בשם חוג חברות, ואת הספר שאת מחזיקה כעת.
לרמן החליטה לחשוף את סיפורה האישי ולהתחקות אחר צמתים מרכזיים בנושא הכה רגיש, חשוב ומורכב בחיי 51% מאוכלוסיית כדור הארץ. באמצעות תובנות מהמסע האישי שלה ומונולוגים חשופים ואמיצים של מרואיינות בספר, היא מראה, בלי התייפייפות ובכנות רבה - שחברות בין נשים היא לא רק חיוכים וחיבוקים בפייסבוק. את מוזמנת לצאת למסע.
ממליצה על הספר גם אם הוא דורש זמן קריאה, מחשבה והתמודדות עם שאלות שלך הקוראת מול עצמך.
קחי עפרון והקדישי לעצמך את המתנה הזו כי כאשר תשאלו אותי - אני יצאתי נשכרת.
חֲבֵרוּיּוֹת / נֹעַם חוֹרֵב
יֵשׁ חֲבֵרוּיּוֹת
שֶׁלֹּא עוֹשׂוֹת עִנְיָין מֵעַצְמָן
הֵן לֹא נִשְׁעָנוֹת
עַל מָקוֹם
אוֹ עַל זְמַן
הֵן לֹא צְרִיכוֹת מֶחֱווֹת
אוֹ טְקָסִים
וְלֹא מִתְהַדְּרוֹת בְּנוֹצוֹת טַוָּוסִים
וְלֹא תִּקְרְאוּ עֲלֵיהֶן מִילִּים מַגְדִּילוֹת
הֵן לֹא עוֹמְדוֹת בְּשׁוּם סֵפֶר חוּקִּים
הֵן לֹא מְנַהֲלוֹת יוֹמָן נִיצְּחוֹנוֹת
וְלֹא תִּשְׁמְעוּ סְבִיבָן זִיקּוּקִים
הֵן לֹא קוֹרְאוֹת לְעַצְמָן בְּשֵׁמוֹת
וְלֹא נִדְרָשׁוֹת לְאִישּׁוּר מְסוּיָּם
הֵן שָׁטוֹת בַּמֶּרְחָב,
פָּשׁוּט קַיָּימוֹת –
כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ
אוֹ גֶּשֶׁם
אוֹ מֶלַח הַיָּם
וּבְרֶגַע הָאֱמֶת
הֵן זוֹקְפוֹת אָז קוֹמָה
כְּשֶׁהַכֹּל מִתְמוֹטֵט
הֵן כְּמוֹ אֲדָמָה
מִשְׁתַּטְּחוֹת כְּדֵי לָתֵת
אֶת הַגּוּף, הַנְּשָׁמָה
וְהֵן לֹא מִתְרַשְּׁמוֹת
מֵרְשִׁימוֹת אוֹ פְּרָסִים
לֹא זְקוּקוֹת לְשׁוּם שְׁבוּעַת דָּם
הַדְּבָרִים הַגְּדוֹלִים בֶּאֱמֶת נַעֲשִׂים
בְּשֶׁקֶט גָּמוּר,
בֵּין אָדָם לְאָדָם.
חֲבֵרוּיּוֹת / נֹעַם חוֹרֵב
יֵשׁ חֲבֵרוּיּוֹת
שֶׁלֹּא עוֹשׂוֹת עִנְיָין מֵעַצְמָן
הֵן לֹא נִשְׁעָנוֹת
עַל מָקוֹם
אוֹ עַל זְמַן
הֵן לֹא צְרִיכוֹת מֶחֱווֹת
אוֹ טְקָסִים
וְלֹא מִתְהַדְּרוֹת בְּנוֹצוֹת טַוָּוסִים
וְלֹא תִּקְרְאוּ עֲלֵיהֶן מִילִּים מַגְדִּילוֹת
הֵן לֹא עוֹמְדוֹת בְּשׁוּם סֵפֶר חוּקִּים
הֵן לֹא מְנַהֲלוֹת יוֹמָן נִיצְּחוֹנוֹת
וְלֹא תִּשְׁמְעוּ סְבִיבָן זִיקּוּקִים
הֵן לֹא קוֹרְאוֹת לְעַצְמָן בְּשֵׁמוֹת
וְלֹא נִדְרָשׁוֹת לְאִישּׁוּר מְסוּיָּם
הֵן שָׁטוֹת בַּמֶּרְחָב,
פָּשׁוּט קַיָּימוֹת –
כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ
אוֹ גֶּשֶׁם
אוֹ מֶלַח הַיָּם
וּבְרֶגַע הָאֱמֶת
הֵן זוֹקְפוֹת אָז קוֹמָה
כְּשֶׁהַכֹּל מִתְמוֹטֵט
הֵן כְּמוֹ אֲדָמָה
מִשְׁתַּטְּחוֹת כְּדֵי לָתֵת
אֶת הַגּוּף, הַנְּשָׁמָה
וְהֵן לֹא מִתְרַשְּׁמוֹת
מֵרְשִׁימוֹת אוֹ פְּרָסִים
לֹא זְקוּקוֹת לְשׁוּם שְׁבוּעַת דָּם
הַדְּבָרִים הַגְּדוֹלִים בֶּאֱמֶת נַעֲשִׂים
בְּשֶׁקֶט גָּמוּר,
בֵּין אָדָם לְאָדָם.
ריקי ברוך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה