אני מכירה את הנושא ואת גודל האובדן מקרוב. "לידה שקטה" כפי שזה נקרא במונח הרפואי, היא אחת מהחוויות היותר קשות שחווה אם ועמה כל בני המשפחה. הציפייה לחזור מחדר היולדות הביתה, בידים מלאות היא החלום הכי מתוק שמבקשת כל אישה הרה אלא שיש מקרים שההיריון מסתיים באובדן העובר מסיבות שונות והכאב, אין לו סוף.
בַּבֶּטֶן שֶׁל אִמָּא גָּדַל לוֹ תִּינוֹק,
הִבְטִיחוּ לִי אָח מַמָּשׁ מָתוֹק.
סִפְּרוּ לִי שֶׁהוּא יִבְכֶּה קְצָת,
אֲבָל גַּם יִצְחַק וְיִשְׁתּוֹלֵל,
שֶׁבֶּטַח לֹא יִישַׁן הַרְבֵּה בַּלַּיְלָה,
רַק יִבְכֶּה וִימַלְמֵל.
שֶׁאוּלַי הוּא יִהְיֶה דּוֹמֶה לִי,
וְאוּלַי גַּם לֹא,
אֲבָל יִהְיֶה לִי אָח
וַאֲנִי כָּל כָּךְ מְחַכֶּה לוֹ.
אָמְרוּ לִי שֶׁבַּהַתְחָלָה הוּא רַק יִישַׁן,
וְשֶׁאֲנִי אֶצְטָרֵךְ לַעֲזֹר.
שֶׁנְּשַׂחֵק יַחַד כְּשֶׁיִּגְדַּל,
כִּי אֶהֱפֹךְ לְאָח גָּדוֹל.
שֶׁבָּטוּחַ אֲקַנֵּא בּוֹ לִפְעָמִים
וְשֶׁאוּלַי גַּם אֶכְעַס,
אֶצְטָרֵךְ לַחְלֹק אִתּוֹ אֶת כָּל הַמִּשְׂחָקִים,
אֶת הַטְּרַקְטוֹר, אֶת הַלֵּגוֹ וְאֶת הָרוֹבּוֹט שֶׁזָּז.
בֶּטַח גַּם הוּא יִרְצֶה אֶת אַבָּא וְאִמָּא,
וַאֲנִי אַרְשֶׁה לוֹ רַק קְצָת,
כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ, כְּבָר לֹא אֶהְיֶה לְבַד.
הִבְטִיחוּ לִי אָח מַמָּשׁ מָתוֹק.
סִפְּרוּ לִי שֶׁהוּא יִבְכֶּה קְצָת,
אֲבָל גַּם יִצְחַק וְיִשְׁתּוֹלֵל,
שֶׁבֶּטַח לֹא יִישַׁן הַרְבֵּה בַּלַּיְלָה,
רַק יִבְכֶּה וִימַלְמֵל.
שֶׁאוּלַי הוּא יִהְיֶה דּוֹמֶה לִי,
וְאוּלַי גַּם לֹא,
אֲבָל יִהְיֶה לִי אָח
וַאֲנִי כָּל כָּךְ מְחַכֶּה לוֹ.
אָמְרוּ לִי שֶׁבַּהַתְחָלָה הוּא רַק יִישַׁן,
וְשֶׁאֲנִי אֶצְטָרֵךְ לַעֲזֹר.
שֶׁנְּשַׂחֵק יַחַד כְּשֶׁיִּגְדַּל,
כִּי אֶהֱפֹךְ לְאָח גָּדוֹל.
שֶׁבָּטוּחַ אֲקַנֵּא בּוֹ לִפְעָמִים
וְשֶׁאוּלַי גַּם אֶכְעַס,
אֶצְטָרֵךְ לַחְלֹק אִתּוֹ אֶת כָּל הַמִּשְׂחָקִים,
אֶת הַטְּרַקְטוֹר, אֶת הַלֵּגוֹ וְאֶת הָרוֹבּוֹט שֶׁזָּז.
בֶּטַח גַּם הוּא יִרְצֶה אֶת אַבָּא וְאִמָּא,
וַאֲנִי אַרְשֶׁה לוֹ רַק קְצָת,
כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ, כְּבָר לֹא אֶהְיֶה לְבַד.
כָּל יוֹם שָׁאַלְתִּי אֶת אִמָּא:
"מָתַי הוּא כְּבָר יָבוֹא, אָחִי הַקָּטָן?"
וְאִמָּא עָנְתָה: "כְּשֶׁיַּגִּיעַ הַזְּמַן."
חִכִּיתִי בְּסַבְלָנוּת.
צִיַּרְתִּי,
קִשַּׁטְתִּי,
אֲפִלּוּ קָנִיתִי מַתָּנָה בַּחֲנוּת.
"מָתַי הוּא כְּבָר יָבוֹא, אָחִי הַקָּטָן?"
וְאִמָּא עָנְתָה: "כְּשֶׁיַּגִּיעַ הַזְּמַן."
חִכִּיתִי בְּסַבְלָנוּת.
צִיַּרְתִּי,
קִשַּׁטְתִּי,
אֲפִלּוּ קָנִיתִי מַתָּנָה בַּחֲנוּת.
אמא של יהונתן מצפה ללדת, ויהונתן מתרגש מאוד לקראת האח החדש שיקבל. הוא מדמיין אותו וכבר רוצה לשחק אתו, אבל אז אמא חוזרת בידים ריקות. יהונתן אינו מבין. הוא חש אבוד ומנסה להצחיק את אמא שלו, אבל אמו מסבירה לו שאחיו היה קטן מדי ולא שרד, ושכעת יישאר בלבו, מלאך.
אמא חזרה לבד הוא ספר רגיש ואיכותי העוסק בנושא שלא מרבים לחשוף אליו ילדים: מות של מישהו אהוב וקרוב. לנוכח האובדן הגדול של משפחתו של יהונתן, מאפשר הסיפור המרגש לשוחח על נושא זה עם הילד שחווה אבדן ואינו מבין אותו, ומאפשר לו אט-אט לעבד את העובדה הכאובה הזו. הכתיבה האנושית של עדית אלה ערגס מתארת ברגישות רבה את הכאב המשפחתי הזה ואת האופן שבו ילדים מתמודדים אתו.
ועוד אומר מבוגרים כמו גם ילדים קטנים מתקשים להתמודד עם האובדן ונאלצים להיעזר באנשי מקצוע כדי לעבד את הכאב והאבל ולנסות "לחזור" לחיי שגרה, מה שלא יקרה לעולם.
הספר מקרב את הילד לנושא שאינו קל לשיחה ומכאן חשיבותו וערכו.
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה