אור באוגוסט, חרדים ושתי חברות והרעלה - חדשים על מדף הספרים.

 

אור באוגוסט מאת ויליאם פוקנר
"אור באוגוסט" הרואה אור בימים אלו הוא אחד הרומנים האהובים והנגישים ביותר של ויליאם פוקנר, חושף את הסופר האמריקאי הגדול במלוא עוצמתו. חיפושה הנחוש של לינה גרוב אחר אביו של העובר שברחמה יוצר סיפור עשיר ונוגע ללב על התמדה נוכח ידיעת המוות. הוא גם עושה לנו הכרה עם כמה מהדמויות הבלתי-נשכחות של פוקנר: הכומר גייל הייטאוור, מנודה בודד ורדוף חזיונות על תהילת הקונפדרציה; וג'ו כריסמס, נווד אניגמטי נואש, המוטרד ללא הרף ממוצאו המעורב. הרומן, שסיפורי הדמויות האלה שזורים בו, מפיח רוח חיים בדרום של פוקנר, על כל תהילתו המרתקת.

הוא סובב את העגלה ונסע בחזרה הביתה, ישב שחוח, בעיניים דהות, על המושב השקוע וחשב, 'זה לא היה עוזר. היא לא תאמין גם אם יגידו לה וגם אם היא תשמע, בדיוק כמו שהיא לא יכולה להאמין למחשבות שמסביבה כל הזמן, כבר... ארבעה שבועות, היא אמרה. כמו שהיא לא מרגישה ולא מאמינה לזה עכשיו. כשהיא מתיישבת שם על המדרגה העליונה, שמה ידיים על הברכיים, והבחורים יושבים שם ויורקים טבק מעבר לה אל הדרך. והיא אפילו לא מחכה שהם ישאלו אותה וכבר היא מתחילה לספר. לספר להם מרצונה על הבחור המחורבן הזה, כאילו אין לה שום דבר מיוחד להסתיר או לספר, אפילו כשג'וֹדי וארנר או מישהו אחר מהם יגיד לה שלבחור הזה במנסרה בג'פרסון קוראים בַּנץ', לא ברץ'; וגם זה לא ידאיג אותה. כנראה היא יודעת אפילו יותר ממרתה, כמו אתמול בלילה כשהיא אמרה למרתה שאלוהים ידאג שהדבר הנכון יקרה.' (מתוך פרק ראשון בספר)

בסגנון סיפורי מודרני, שיונק ממקורות נוצריים ומסיפורים שבעל-פה, חוקר פוקנר נושאים כמו גזע, מין, מעמד ודת בדרום של ארצות הברית. באמצעות התמקדות בדמויות של לא-יוצלחים, מנודים חברתית ונוודים, הוא מתאר את ההתנגשות בין דמויות מנוכרות לבין חברה כפרית פוריטנית, מלאת דעות קדומות. מאז צאתו לאור ב-1932, עורר הרומן עניין רב בקרב המבקרים והקוראים, ועם הזמן היה לאחת היצירות הספרותיות החשובות של פוקנר, ו"הספרייה המודרנית" אף בחרה בו לאחד הרומנים הטובים בכל הזמנים.

ויליאם פוקנר (1897-1962), זוכה פרס נובל ושני פרסי פוליצר, נולד באולבני, מיסיסיפי שבארצות הברית למשפחה דרומית מכובדת, רוב חייו התגורר וכתב רומנים וסיפורים קצרים בחווה באוקספורד, מיסיסיפי. הנושא המרכזי ביצירתו הוא שקיעתו והתנוונותו של הדרום בארצו. פוקנר היה לפורץ דרך בכתיבתו על ידי הצגת מונולוגים פנימיים בטכניקת זרם התודעה, גם השימוש בריבוי נקודות מבט באמצעות יותר ממספר אחד, מעמיד אותו בקדמת הכתיבה המודרניסטית.

"פוקנר, יותר מרוב האנשים, היה מודע לעוצמה האנושית וגם לחולשה האנושית. הוא ידע שההבנה וההתמודדות עם הפחד הן חלק גדול מסיבת הקיום של הסופר." -  ג'ון סטיינבק

אור באוגוסט מאת ויליאם פוקנר, תרגום שרון פרמינגר, פן הוצאת ספרים/ידיעות ספרים לרכישה לחצו כאן 

חרדים מאת רדריק בקמן

פשע שמעולם לא התרחש, שודד בנק בפוטנציה שנעלם ושמונה זרים הנלקחים כבני ערובה ומגלים שיש להם הרבה יותר במשותף ממה ששיערו בנפשם. פרדריק בקמן רוקח תסבוכת עלילתית משעשעת, מפתיעה ומרגשת כפי שרק הוא יודע לעשות.

בימים כתיקונם חיפוש דירה אינו משימה הטומנת בחובה סכנת מוות, אבל אל דירה מסוימת, ביום שבו מתקיים בה בית פתוח לקונים פוטנציאליים, מתפרץ שודד בנק כושל ולוקח את הנוכחים כבני ערובה. בשלב כלשהו מתברר לשודד שבני הערובה שלו ממש בעייתיים: הם לא ממושמעים, הם דורשים פיצה, הם חייבים ללכת לשירותים ובאופן כללי הם כנראה בני הערובה הגרועים ביותר שהיה יכול לבקש לעצמו.

"אמא שלו תמיד אמרה לו ששוטרים הם בסך הכול בנים שלא המציאו לעצמם חלומות חדשים. כל הבנים הרי נשאלים, "מה תרצה לעשות כשתהיה גדול?" וכמעט כולם משיבים ללא היסוס בשלב מסוים, "שוטר!" אבל רובם גדלים ומאמצים חלומות מוצלחים יותר. לרגע הוא מצטער שהוא לא נמנה עם הילדים האלה, כי אז אולי ימיו היו מורכבים פחות, וכנראה גם היחסים שלו עם בני משפחתו. אמו תמיד היתה גאה בו, חשוב לציין, היא מעולם לא הביעה מורת רוח מבחירותיו המקצועיות. רק אבא שלו לא רצה שילבש את המדים. ייתכן שהאכזבה של אביו עדיין מכבידה על השוטר הצעיר, כי הוא נראה תשוש כשהוא שב וממקד את מבטו במתווכת" (מתוך פרק ראשון בספר).

כל אחד מבני הערובה טעון במטען נפיץ של מרמור, פגיעות, סודות ותשוקות, שרק מחכה לגפרור הנכון. איש מהם לא דומה לדמות שהוא מציגים בפני העולם, וכולם – כולל השודד עצמו – כמהים נואשות ליד שתושט לעזרתם. מחוץ לדירה כוחות שיטור ותקשורת מתחילים לכתר את זירת הפשע, ובעל כורחם מוצאים את עצמם השותפים לגורל חושפים אמיתות מפתיעות שיניעו שרשרת אירועים כל כך לא צפויה, עד שאפילו הם יתקשו בדיעבד לשחזר את מהלך האירועים.

בכישרונו הייחודי לחצוב דיאלוגים בטון המדויק והאנושי ביותר, רוקם פרדריק בקמן קו עלילה גאוני ומשבץ בחן תובנות לגבי כוחן הבלתי-נלאה של חברוּת, של מחילה ושל תקווה – הדברים שמצילים אותנו גם בזמנים הכי מעוררי חרדה שיש.

"בקמן לוכד שוב את הבלגן הנלווה לקיום האנושי... זה חכם ומחלחל, וככל הנראה יגרום לכם לצחוק בקול באותה מידה שיגרום לכם לבכות". הוושינגטון פוסט

"חרדים" מאת רדריק בקמן, ידיעות ספרים, לרכישה לחצו כאן 

שתי חברות והרעלה מאת אלפרד דבלין
ספרו המוקדם ועטור השבחים של אלפרד דבלין (ברלין אלכסנדרפלאץ)
עיבוד ספרותי מבריק למשפט רצח שערורייתי מפורסם בגרמניה, מגיע אל הקורא הישראלי לאחר כמאה שנה

מה צריך לקרות כדי לגרום לאישה להרעיל את בעלה?
אלי ולינק הם זוג צעיר הנשוי שנה. כשאלי מתחברת עם גרטה ומתוודה באוזניה על ההתעללות שהיא סופגת מידי בעלה, השתיים רוקחות עבור אלי תוכנית מילוט. אך משמאמציהן עולים בתוהו, הן מתחילות לשקול פתרון קבע לבעייתה של אלי: שימוש ברעל.

"משהו מהאיבה שלה חדר אליו. זה גרם לו הלם. הוא היה הרוס. חזר לעצמו. הוא גער בה. מה היא מייללת? היא בעצמה אשמה. הוא הסתובב בתערובת של טינה ואשמה, ולפעמים ממש נאבק בחיבתו הישנה. משהו חייב לקרות. משהו חייב להשתנות. הוא החליט להוציא לפועל את ההחלטה שקיבל עוד בהיעדרה של אלי, ודאג לכך שיעברו דירה, שייפרדו מאמו. הוא חשב: אנחנו עוברים לגור רחוק מהאמא, זה יעזור." (מתוך פרק ראשון בספר).

שתי חברות והרעלה מבוסס על משפט רצח אמיתי שכבש את הכותרות בברלין ב-1923. אלפרד דבלין, אמן המודרניזם הגרמני, מפליא לחדור לנפש שתי הנשים הצעירות, התומכות זו בזו ונמשכות זו לזו. ובוחן ברומן את הפסיכולוגיה של הפשע ושאלות בנוגע לאשמה מוסרית ולציפיות חברתיות הרלוונטיות היום כמו בשנות העשרים של המאה הקודמת.

אלפרד דבלין (1957-1878) היה סופר גרמני, רופא ופסיכיאטר, שטיפל בבני מעמד הפועלים בברלין, שבהם עוסקת עלילת שתי חברות והרעלה, כמו גם עלילת ספרו המפורסם ביותר, ברלין אלכסנדרפלאץ, שראה אור בגרמניה בשנת 1929. ב-1933 נאלץ דבלין לברוח מגרמניה בשל מוצאו היהודי, והוא חי בצרפת ובארצות הברית עד תום המלחמה.

לספר מצורף פתח דבר מאת המתרגמת פרופ' ניצה בן ארי, חוקרת ספרות שבין השאר תרגמה את פאוסט של גתה, יצירות של נטליה גינצבורג, טוני מוריסון, שטפן צווייג ואלבר כהן, וכן את ברלין אלכסנדרפלאץ של דבלין.
למי שמכיר את דבלין צפויה הנאה צרופה לגלות את דבלין המוקדם, ולמי שעוד לא הכירו צפויה הנאה צרופה לגלות.
"שתי חברות והרעלה" מאת אלפרד דבלין, פן הוצאה לאור וידיעות ספרים לרכישה לחצו כאן.

ריקי ברוך