כולנו באים לעולם ומקבלים מהורינו שם. יש מי שאוהבים את השם ויש שאינם מתחברים אליו עד שמרחיקים לכת ומחליפים את השם ברגע שמגיעים לגיל המותר. לגדול במשפחה אוהבת ותומכת מעניק לנו שייכות, כוח, וביטחון ואנו זוכים לשמות חיבה וכינויים שאנחנו בדרך כלל מאוד אוהבים ושמחים.
אבל... מה קורה כאשר הכינויים שנשמעים לעברינו אינם שמות חיבה? מה קורה כאשר מכנים אותנו בשמות גנאי שגורמים לנו ביוש והרגשה רעה?
בימים אלו רואה אור ספר ילדים חשוב, מעניין המעורר מחשבה ודיון, הספר פסוליה מאת אסף ארבל. אני יודעת ואוהבת להכין מרק פסוליה וזה היה אחד המרקים שאבי עליו השלום, אהב יותר מכל מרק אחר. כבר טעמתם פעם את המרק הנפלא הזה?
הספר פסוליה מביא את סיפורו על הילד עידן בן החמש שסיפר לילדי הגן בו הוא לומד כי הוא מאוד אוהב את מרק הפסוליה של אמא. הילדים צחקו למשמע המילה פסוליה הפכו אותה לשם גנאי שהביא להחרמתו של עידן.
25 שנות עבודה במערכת החינוך הפגישו אותי לא אחת עם סוגיית החרם והביוש. כשנזעקתי לסייע, לגשר, לטפל ולחנך למדתי מקרוב על ההתמודדות המאתגרת של אותם נערים מוחרמים (לימדתי בחטיבת הביניים) ועשיתי את כל שעלה בידי כדי להשיב את המצב החברתי בכיתה או בשכבה למצב של כבוד הדדי וסובלנות.
ביוש וחרם הם תופעות פסולות בכל מסגרת חברתית ובטח ובטח שבגיל הגן. ילדים רכים כמו עידן אינם אמורים להתמודד בגיל כל צעיר ובכלל עם התנהגויות מבישות ומכאיבות.
הספר פסוליה שכתב אסף ארבל מבוסס על מה שקרה בתקופה שהוא בעצמו חווה בתקופת היותו בגן. הספר מיועד לבני ה5-8 להורים ולמחנכים. הסיפור חוויתי והוא מעורר שיח ודיון ומבקש לגעת בלִּבָם של קטנים וגדולים, להנגיש ולעודד שיח סביב נושא הביוש והחרם, במטרה למנוע ולצמצם תופעות אלה, ככל שניתן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה