הדס בקצה הלילה המטבח האחורי והמצאת החיים - ספרים בהוצאת עם עובד, בהמלצה.

 

אני בת של לוחמי פלמ"ח. אבא ז"ל ואמא היו בגדוד השלישי של הפלמ"ח, בחטיבת יפת"ח והשתתפו בקרבות (כן, גם אמא) ובמבצעים במלחמת השחרור. יש לי פינה חמה בלב לכל מה שניקשר והפך להיות חלק מחיי ושורשי אי שם בתולדות מדינת ישראל, מלחמת השחרור וההתיישבות העובדת שם הקימו הורי את ביתם שהוא ביתי.

השבוע הגיע לידי אחד הספרים היותר מרגשים שקראתי לאחרונה ורואה אור בימים אלו. הספר "הדס בקצה הלילה" אותו כתבה גלי מיר-תיבון. 

שעת לילה בעיצומו של קרב לטרון. נערה אחת מסתתרת בזחל"מ פגוע, אחרי שכל חבריה לצוות נהרגו. חיילי הלגיון מתקרבים מרגע לרגע, והיא זועקת לעזרה בקשר. בידה רימון, והיא מוכנה להתפוצץ איתו אם לא תהיה לה ברירה. 

"היא תחכה שתי דקות שלמות ורק אחר כך תנסה שוב. מחוג השניות זחל. אחרי דקה וחצי שידרה שוב, קולה נחנק מצמא ומפחד: ״כאן הדסה, עבור. אני לבדי. תגיעו כבר! תתחילו לזוז! מה קורה? איפה אתם? אני לבד כאן, הם מתקרבים. תעזרו לי! שבעים ושלוש! תענו לי! שבעים ואחת! אתם התגבורת! איפה אתם? חמישים ושתיים! למה אתם לא עונים? מי יעזור לי?" מכשיר הקשר התמיד ברעשי הרקע, אבל אף אלחוטאי לא השיב, לא מהחבר'ה שלה ממפקדת הגדוד החדש, גדוד שבעים ושלוש, לא מהמסופחים של גדוד חמישים ושתיים מגבעתי, לא מארבעת הזחל"מים הסמוכים, שנתקעו כמו הזחל"ם שלה בחצר משטרת לטרון. מאז אישרו להם את פקודת הנסיגה בשש בבוקר, כאילו שידרה בחלל הריק." (מתוך פרק ראשון בספר)

שני עמים נלחמים על הארץ, ובאותו זמן ממש נאבקים שני בחורים על ליבה. האחד פלמ"חניק, בן קיבוץ שאמור לשאת על כתפיו את כל ציפיות ההתיישבות העובדת; האחר בן יחיד שביקש לחמוק מן העימות הצבאי ונקלע לתוכו. בתווך נמצאת היא, הדס, נערה שנמלטה מאימי השואה בפולין, וכל רצונה להשתלב בחברה הצברית.

בזחל"מ הפגוע אוזל הזמן. האם יגיע אחד מן השניים לחלץ אותה?

"מכשיר הקשר פעל כל הלילה, ממלא את חלל הזחל"ם ברעש מתמיד, אבל כבר שעתיים, מאז ניתנה פקודת הנסיגה, אף אחד לא ענה לקריאות שלה. הדסה סובבה את הכפתור והגבירה את עוצמת הקול ככל האפשר, אחר כך ניסתה לנתק את הכבל ושוב לחברו כפי שלימדו אותה בקורס האלחוטנים, ועדיין לא נשמע קול אנושי מעבר לקו. היא חבטה בכף יד פתוחה על שפופרת המיקרופון ואחר כך שוב על המשדר, שבה וחבטה בחוזקה בגוף המכשיר, אבל רק שריקות וחריקות נשמעו ואחריהן רעש הרקע הקבוע, כמו של מכונה בבית החרושת. טוב שהמכשיר לא דמם. יש סיכוי שמישהו ישמע. עוד מעט תגיע התגבורת של גדוד הרגלים".

ספר מצוין. גמעתי אותו בשקיקה והתרגשות. הידיעה שקורות הרומן מתבססים על סיפור שאכן היה במציאות השיבו אותי הלוך והשב לסיפורים של אבא מימי מלמת השחרור ומתקופת השרות בפלמ"ח. במרכזה של הדרמה המטלטלת ניצבת הדסה למפל שעלתה מטהרן בגיל 14 (אמא שלי ברחה מדמשק בגיל 11) והייתה הקשרית היחידה שהשתתפה בקרב לטרון במלחמת השחרור. קבלו המלצה חמה לספר המאיר פרק מרגש, חשוב ומשמעותי בתולדות מדינת ישראל.

"הדס בקצה הלילה" מאת גלי מיר-תיבון, הוצאת עם עובד. לרכישה לחצו כאן.

המטבח האחורי מאת רומית סמסון

"האביזר האחרון במשרד מבחינתו הייתה אסנת, שהגיעה אחרונה בקבוצת מתראיינות למשרת המזכירה, והוא כבר קצת עייף משורת הצעירות שישבו מולו והשיבו לו תשובות משעממות על שאלות משעממות. ואז נכנסה אסנת, ומשהו בחדר המואר הואר אף יותר, כי היא הייתה ללא ספק אחת הבחורות היפות ביותר שפגש בחייו. היא השיבה על שאלותיו באיטיות, מגלגלת קווצת שיער ערמוני על אצבע ארוכה, שהסתיימה בציפורן צבועה ומטופחת, והתבוננה סביב ובו במבט שווה נפש של בחורה יפה באמת, עד שהודיע לה שהתקבלה וגם התחייב לשלם לה משכורת גבוהה מזו שתכנן, אבל אמר לעצמו שמזכירה יפה, כמעט כמו עורך דין מוצלח, היא אבן שואבת לקליינטים ולכן שווה את שכרה."

אלעד, עורך דין צעיר עוזב משרד גדול בעיר הגדולה וחוזר לעיר הולדתו, עיר חוף קטנה ליד הים,  בה פותח  משרד. יום אחד הוא מקבל פנייה מתושבים, מקרה משפטי בעל גוון פוליטי ותקווה קטנה. פרויקט בנייה שהסתבך, כהתושבים מיואשים ומבקשים מהעירייה סיוע. לנוכח העובדה שהבחירות לעירייה בפתח, מבין אלעד שיש כאן פתח לנגח את ראש העיר, לצבור הון פוליטי ואולי להחליף שלטון אחרי הרבה שנים. 

כשאלעד "קופץ למים" הוא נאלץ להתמודד עם שני לקוחות שדרישותיהם סותרות. התושבים שרוצים פיצוי וסיוע, מול אופוזיציונר שמעוניין להשפיל את ראש העיר. ניגוד אינטרסים כפי שנוהגים לכנות זאת בשפת המקצוע. תוסיפו לזה את העובדה שהוא, שמעולם לא יצר קשר משמעותי עם אישה, פתאום שם עין על שירה, היועצת המשפטית של העירייה מולה הוא עובד והנה... יש לנו עוד ניגוד אינטרסים.

״מישהו חיפש אותי?״ שאל, מנער את ראשו מטיפות הגשם אחרי ההליכה הקצרה מן החניה. האפרוריות שבחוץ וההכרח להיפרד מבגדי הקיץ הקלים השרו עליו מועקה קלה. איש של קיץ היה, ושום עומסי חום ולחות וחמסינים לא הפילו את רוחו כפי שעשו זאת השמיים הכהים והרוח השורקת בצמרות העצים.

אסנת קראה מצג המחשב: ״כן, שניים. יוני יקותיאל ביקש שתחזור אליו, ואחת בשם תקוה מלול ביקשה פגישה.״
״יוני יקותיאל אני יודע מי זה,״ אמר, ״תקוה מלול אין לי מושג.״
״יוני יקותיאל זה ההוא שכותב נגד ראש העיר בעיתון המקומי, לא?״ שאלה אסנת.
״כן, זה יושב ראש האופוזיציה. כולם מתכוננים לבחירות עכשיו,״ אמר מהורהר. ״ומלול? מה היא רוצה?״
אסנת משכה בכתפיה. ״לא אמרה, ביקשה להיפגש. לקבוע איתה?״
״כן,״ אמר, ״תקבעי עם מלול, יקותיאל יכול לחכות לי קצת.״ (מתוך פרק ראשון בספר)

בעיר חוף קטנה העירייה מפרסמת מכרז לבניית דירות לזוגות צעירים, יוזמה מבורכת שהכול תולים בה תקוות גדולות עד שהיא נעצרת בגלל התככים שקדמו לה. לחזית המאבק שבין הזוגות לעירייה עולות דמויות ססגוניות, רבות יצרים וכמיהות, שובות לב כולן גם בחולשותיהן: ראש עירייה כריזמטי, מקסים ואכזר, שמתכונן לבחירות הקרובות בצילה של חקירת משטרה, מנהיג אופוזיציה נכלולי שמנסה בכל דרך לגבור עליו, עורך דין צעיר ששואף להשתלב בפוליטיקה המקומית, והיועצת המשפטית של העירייה, שחברותיה לעבודה אינן מסגירות את המתרחש בביתה. לאורך ההתדיינות המשפטית על מיזם הבנייה מתפתחת בינה לעורך הדין אהבה מהוססת ורבת=תהפוכות, ואין לדעת מה יגבר בה בסופו של דבר - קולו היבש של ההיגיון או קולו של הלב.

מתוך היכרות עמוקה ומלבבת עם הטבע האנושי על כל צדדיו, ומתוך אמפתיה יוצאת דופן לגיבוריה, מפליאה רומית סמסון להעלות מגוון עשיר של דמויות מרתקות, משעשעות או מרגיזות, שמתעמתות או נקשרות זו לזו, ואיתן הקורא הנשאב כולו אל עלילות חייהן עד שהוא מרגיש שם כבן בית.

כמעט כמו במושב בו גדלתי לצד העיר השכנה הקטנה בה כולם הכירו את כולם, מפליאה הכותבת לספר אודות אנשי המקום ולתאר אותם בהרחבה. הספר משלב בין הפוליטיקה העירונית לשני האנשים שבמרכזו. במציאות מורכבת וברומן שאת סופו לא אפרט כאן פועלות הדמויות במטרות המקבילות אחת לשנייה עד לסוף המיוחד.

גמעתי את הספר בשקיקה, אהבתי את הלשון, האווירה, האינטראקציה בין הגיבורים ואת הנושאים שנשארו פתוחים. הקריאה קולחת הספר מהנה.

רומית סמסון, ילידת 1962, נולדה בקריית שמונה וגדלה בנצרת עילית. עורכת דין במקצועה ועובדת כבר כ-25 שנה בשירות המשפטי בעיריית נתניה, וכיום המשנה ליועצת המשפטית של העירייה, נשואה, אם לארבעה וסבתא לאחת, מתגוררת בכרכור. המטבח האחורי הוא ספרה הראשון והיא מפליאה בו בכישרון ובבשלות כתיבתה.
"המטבח האחורי" מאת רומית סמסון, הוצאת עם עובד, לרכישה לחצו כאן 



המצאת החיים
סיפור החיים האמיתי לחלוטין והמומצא לגמרי של אבא שלישי גולדן
בגיל שש, ביחד עם אחיו רן הבוגר ממנו, אומץ שי גולדן, סופר, עיתונאי ואיש טלוויזיה. בידי אווי וארי, עולים מרומניה. באותם ימים לא היה האימוץ נושא שקל ונוח לדבר עליו ואולי מסיבה זו שקרו המאמצים לשני הקטנים באשר לאופן האימוץ. שני הילדים ידעו שזהו שקר, ההורים ידעו שהילדים מודעים לשקר ובכל זאת דבקו בו לאורך שנים עד לרגע  שהסיפור התפוצץ להם בפנים. 

לאחר שמונים ושבע שנות חיים שידעו תקופות סוערות, אסונות, משברים וטרגדיות משפחתיות – וגם רגעי אהבה, נחמה, תקומה וחסד - ביקש שי גולדן מאביו לשתף אותו בזיכרונותיו מכיוון שרצה לכתוב את סיפור חייו כשהוא עוד בחיים.
עד מהרה הבין שהזיכרונות מהילדות, מהשואה ומהמשטר הקומוניסטי ברומניה, מטראומת יתמות ואובדן ילד, משנות קליטה מורכבות בישראל - עם אהבת חייו אוולין - והתמודדות עם אימוץ של שני ילדים שאספו מבית יתומים יצרו בליל של עובדות, שִכחה, שכתוב, הכחשה, דמיון ומציאות. כל אלה הפכו את מלאכת כתיבת סיפור חייו של אביו למלאכה מורכבת הדורשת לא רק תחקיר ונבירה בהיסטוריה המשפחתית והאישית, כי אם גם תיקון, המצאה והשלמת פערים בזיכרונות של אביו, שנדמה כי רבים מהם הוא שכח מבחירה.

כך או כך, גרעין האמת המצוי בבסיס הרומן החושפני והמרגש הזה נטוע במבט המפוכח של הבן באביו, ביצירה שנובעת מאהבה גדולה, השלמה וגעגוע למי שעדיין איתנו.

בכתיבה גלויַת לב וסוחפת נושא גולדן את קוראיו אל תוך מסע בנבכי הזיכרון ומוביל אותם לאפוס רחב יריעה שהטרגדיה והאנושיות נמזגים בו והופכים אותו לסיפור אנושי בלתי נשכח.

זהו ספרו השמיני של שי גולדן, שנכתב כתמונת מראה אלטרנטיבית לרומן המשפחתי המצליח שלו הבן הטוב. כאן הוא מציב את אביו במרכז הסיפור המשפחתי, והלה מתגלה כגיבור ספרותי חד־פעמי ומרשים בדרכו הצנועה והנוגעת ללב. גולדן מצליח לפרק, בעטו המושחז מתמיד, את סיפורו המשפחתי לרגעים אנושיים שמכילים את הסיפור המורכב, רב־הסתירות, של החיים ומבקש להבין בכתיבתו הכּנה, המדויקת, המצחיקה והרגישה את פרדוקס הקיום מבעד לעיניו של אביו המזדקן ושבע החיים – כדי להבין טוב יותר את חייו שלו ולנסות ולפענח את תפקידו המתעתע של הזיכרון בסיפור חיינו.

זהו סיפור אהבה קולח, חכם ומפוכח של אנשים שגורלם הפגיש אותם כך שהפכו למשפחה שחוותה טרגדיות. כתיבתו של גולדן שנונה, מקרבת, מרגשת וכנה. הספר נוגע ומרגש ולכן גם מומלץ ביותר.

"המצאת החיים", מאת שי גולדן, הוצאת עם עובד. לרכישה לחצו כאן



























ריקי ברוך