אני מכירה מזה שנים את פעילותו המבורכת של ג'וינט אשל מחד, ובת לאם קשישה בת 91 מאידך, מה שעניין אותי מאד לקרא ולסקר את הספר החדש "במבט לאחור" מאת הפסיכולוגית איריס קליינמן העצני בשיתוף ובהוצאת הג'וינט.
ג’וינט-אשל חרט על דגלו לפעול לשיפור איכות החיים של הזקנים בישראל מבחינה פיזית, קוגניטיבית וחברתית, לסייע בשמירה על תפקודם ומיצוי יכולותיהם, לאפשר הזדקנות בקהילה ולדחוק ככל הניתן את הצורך במיסוד. על מנת לאפשר זאת נדרשים הפרטים, המשפחה, הקהילה והמדינה להיערך לשינויים מבעוד מועד ולנקוט בצעדים פרואקטיביים ליצירת השינוי, וכל זאת במספר דרכי פעולה מבורכות. אחת לשנה (לערך) מפרסם ג'וינט אשל ספר הנוגע בתחום ומטרה לקדם ולהגביר את מודעות הציבור כלפי הזקנים בישראל.הספר "במבט לאחור" מביא את סיפורן של תשע דמויות מרתקות בגילאי 80,90, 100 נשים וגברים להם סיפור חיים מרתק ויכולת השראה, תוך שהוא משלב אירועים מסיפור חייהם. גיבורי הספר הם אנשי חינוך, אקדמיה, ואנשי חייל והן משורטטות ביד אוהבת ומובעות בלשון עשירה וקולחת.
הספר מנוסח בשפה קולחת, ברורה שאינה פוסחת על התייחסותה ודעתה של הכותבת המרתקת. לספר נלווים המחשות ודוגמאות ספרותיות המקרבות את הקורא לדמות ולסיטואציה. שמעתי ואני מכירה חלק מהדמויות בספר מעצם היותן דמויות מוכרות ובקריאה בספר קבלתי רקע עשיר ותמונה כוללת שלא היתה לי קודם לכן.
ההסברים הנלווים לסיפורי החיים של כל אחת מהדמויות, מאפשרים לקוראים ללמוד על ההתמודדות פסיכולוגית מיטבית עם אתגרי ההזדקנות ולפגוש את העצמי הצעיר שמאחורי "מסכת הזיקנה".
שלב ההסתגלות לעובד זר אינו פשוט: הפרטיות מופרת, מערכת הכוחות בבית משתנה, סדרי החיים מתערערים ומרחב החיים המוקצב לכל אחד מבני המשפחה מצטמצם. כאשר רק אחד מבני הזוג זקוק לעזרה, הכניסה של המטפל מאתגרת הן בשביל מי שזקוק לה והן עבור בן או בת הזוג. המעבר מחיים של זוג לחיים של שלושה דורש התגמשות, ולעיתים קרובות ויתור על תפקידים ועל הרגלים. איכות הקשר הנוצר בהרכב החדש תלויה בגורמים רבים: טיב מערכת היחסים בין בני הזוג, מצבם הרגשי ומבנה האישיות של כל אחד מהם. הרקע והאישיות של המטפלים משפיעים אף הם על איכות הקשר. הדבר נכון, כמובן, גם במקרים שבהם מדובר באדם יחיד, שמטפל או מטפלת "חדרו" לביתו. גם למערכת היחסים של המטפלים עם צאצאיהם של הזקנים והזקנות ישנה חשיבות רבה. לובה, יוצאת מולדביה, עזבה את המשפחה שאצלה חיתה בגלל שהבת חקרה אותה כל הזמן על מעשיה והחלטותיה." (מתוך עמוד 78 בספר)
אחת הנקודות שעלתה בספר ומוכרת לי מקרוב באופן אישי היא דילמת העובד הזר. אימי (91.5) שמתפקדת כמעט באופן מלא, פעילה, יוצרת, קוראת ומשתתפת בחוגים וימי פעילות, מסרבת בכל תוקף לכניסתו של עובד זר הביתה. עתה אחרי שקראתי את ההסבר והתובנות וקבלתי תמונה כוללת על הקושי יתרונותיו וחסרונותיו, אני יכולה להתנהל מול אימי נכון יותר.
איריס קליינמן העצני היא פסיכולוגית קלינית ומרצה בתחום הפסיכולוגיה של הזיקנה. לאורך הספר משכילה איריס לשלב בין סיפורי האנשים לבין דיון בנושאים מעולם הפסיכולוגיה של הגיל המבוגר והזיקנה. זאת תוך שהיא מביאה את ניסיונה העשיר מהקליניקה שלה, לצד ידע תיאורטי - מחקרי. לספר נלוות רשימה ביבליוגרפית מפורטת.
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה