שנים רבות במקהלה ועד היום אני מאוד אוהבת לשיר.
כשהייתי ילדה קטנה קראו לזה שירה בציבור.
בחגיגות המשותפות במושב, בערבי שישי או בארועי תרבות משותפים היה מגיע הרגע ההוא שהינו מבקשים מיוסי גזית (חבר ותיק במושב)
לקפוץ הביתה ולהביא את האקורדיון.
ילדים, בני נוער ומבוגרים הינו מתיישבים יחד בבית העם על כסאות, מחצלות, וכורסאות.
מקרן השיקופיות היה ממוקם על שולחן באמצע החדר הגדול, האורות כבים וכולנו היינו שרים.
שירי מולדת, שירי פלמ"ח, שירי משוררים ושירים שעד היום לא נס ליחם.
עם השנים שחלפו מאז, הלך והתוסף לתרבות שלנו סגנון שירה בציבור שקוראים לו -קריוקי.
הכייף הכי גדול שיש למי שאוהב לשיר הוא, שהוא יכול להינות מהשירה של עצמו ולא לחשוש מהרגע הזה שכולם ישמעו שהוא קצת מזייף...
השבוע הגיע לידי ספר ילדים מקסים שכתב זיו אלטמן: "זיו ילד הקריוקי" כשסיימתי לקרא ולהנות מכל שורה וחרוז הרגשתי מיד את אותה ילדה קטנה במושב שכל כך אהבה לשיר ופחדה לזייף כשכולם צעקו: "ריקי תשיר לנו סולו". ובסוף גם היו מוסיפים 2 מחיאות כף!
זיו ילד הקריוקי שלנו יוצא למסע קצר ומבקש מכל מי שפוגש בדרכו שילמד אותו לשיר מבלי לזייף עד משגיע אל אותו קשיש חייכן שנותן לו את התשובה שהכי אהב.
אם גם אתם תרצו לשמוע את העיצה החשובה שנתן הקשיש לזיו, אני מזמינה אתכם לקרא את הספר ולהאזין לדיסק ההקראה והשירים המצורף לו,
להבין כמה כייף וחשוב לשיר ולהנות "כי לזייף זה לא כל כך נורא".
זיו ילד הקריוקי
כתב: זיו אטלמן
איורים: בועז קריספין
הוצאת: מדיה 10 מחיר 58 שקלים לרכישה ישירה הכנסו לכאן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה