דקות אחרי שאספתי אותו מ"מדף הספרים החדשים בספרייה" והתיישבתי על הכורסה המרווחת בנחת, נשבתי בקיסמה של מיקי מלמד מורה המשרטטת לעצמה עתיד מדוייק של לימודים באקדמיה, בעל אוהב ושלושה ילדים בבית חמים ברמת גן. צעירה בת 25 המונעת בין שני קולות פנימיים זו "האדומה" - היצרית, המרדנית משהו. וזו "האפורה"-המאזנת, ההגיונית.
יש לי פינה חמה בלב לספרי ביכורים של נשים. כבר זכיתי לקרא בשנים האחרונות כמה מהם ולהתאהב בעלילה, בדרך הכתיבה המופלאה עד הגשמת החלום הזה שהן כבר עשו ואני עוד לא...
בשלב מוקדם של העלילה נכנס ד"ר יונתן אביב לחייה של מיקי. מבלי שהתאפשר לה לבחור באמת, הלך והשתלט יונתן אביב על חייה והסית אותם לכיוון אחד בלבד.
יונתן מעורר בה רגשות מעורבים של תשוקה
עזה ושל פחד כאחד. לעיתים היא חשה מבוזה ומושפלת בקרבתו, ולעיתים מרוגשת עד טירוף
חושים.
אהבתי לשנוא אותו וריחמתי עליו בו זמנית. מתחת למעטה קשוח של שוביניסט, נהנתן וגאה עמדו זוג הורים שתלטן לא פחות שניהל את חייו באופן מקביל לדרך שבה ביקש אביב לעשות בחייה של מיקי.
התחברתי לדמותה של מיקי מהרגע הראשון. סצנת הכיתה שפתחה את הספר החזירה אותי לשנות ההוראה הראשונות שלי כשאני בת גילה מול כיתה של צעירים שמתעניינים בהכל חוץ מבשיעור.
במהלך קריאת הספר שבתי והתמודדתי בתוכי עם הסוגיה מי מהן עוצרת לי יותר את הנשימה": הסופרת שרית חיים שגרמה לי לזנוח הכל ולשקוע בספר כאילו אין מחר או שמא מיקי מלמד גיבורת העלילה אישה מיוחדת, חזקה ולא פחות מתוחכמת ממה שצפה יונתן לקבל כאשר שחרר לפתחה את ההצעה המפתה ההיא.
וידוי אישי:
לאחרונה סיימתי שלושה חודשי התנסות בסדנת כתיבה יוצרת. מעבר לחוויה האנסופית שהעניקה לי הסדנה, האמנתי בתוכי שזה המקום שיסלול לי את הדרך לכתיבת הספר שיזכה את קוראיו בתחושה, במתח ובסיפור הסוחף שהעניקה לי שרית חיים בספר המרתק : "עוצרת נשימה".
עכשיו כשגם בעלי לא מפסיק לקרא בו אני מחוזקת בהבחנתי: עוצרת נשימה אינו "ספר מתקתק" לנשים בלבד. תודה לך שרית שהעזת "לפרום" למיקי ולי את החלומות...
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה