"... אז, כשהייתי בן שבע, ידעתי היטב טעמן של המכות. הוא היה המלמד שלי, ואני שנאתי אותו שנאה תהומית כל כך, עד שבלב ממש שמחתי, שחסרה לו אצבע. עם יד כזו הוא ידע להרביץ, כמעט על כל מעשה שלנו, הילדים. שמו היה רבי מוטל אברהם יענקל. הוא דרש מאיתנו לקרוא לו בכל שלושת השמות, ואוי למי שהיה שוכח להוסיף את התואר "רבי" לפני שמותיו.
בחיידר שלו שררה על פי רוב אפלה כמעט גמורה. הוא מעולם לא פתח תריס או הדליק את העששית שעמדה על השולחן.... אילו הייתי יודע עד כמה הוא אומלל, אולי הייתי משתולל פחות ומשתדל שלא להפריע כל כך, אבל הייתי ילד בן שבע בסך הכל." (עמ' 5-7 בספר)
6,000 ק"מ של הבטחה הוא סיפור כובש לב, נוגע ומרתק על צעיר גלותי בן 19 מהעיר קורוסטישב שבאוקראינה, שעזב את ביתו ויצא למסע בן 6,000 ק"מ. כיעד המסע היה ארץ ישראל פנה בראשית דרכו אל העיר באקו היושבת בצלעו של האי אפשרון שבאזרבייג'ן. הוא חצה מסע מטלטל גשוש התנסויות , אירועים מפתיעים בחלקם עד מסמרי שיער.
חיהל'ה אחותו הבכורה נרצחה בידי פורעים, נחמי אחותו הקטנה חלתה ומתה, איציק אחיו הגיע לאמריקה ונרצח בידי שודדים שרצו את כספו לא לפני שאמו דעכה מכל הקושי, חלתה ומתה.
כשהחליט לעזוב, עם כל הכאב עבר וולקה במסע רגלי. ובדרכו חצה הרפתקאות
מסמרות שיער. הוא הוכה, נאסר, סבל רעב, עונה ונשדד, אך גם מצא את אהבת חייו שלצד אושר גדול, הביאה אותו לייסורי מצפון ולתהפוכות נפש. לאורכן של שבע שנות המסע ליווה את וולקה מלאך מגן, מי שהיה איש מלא שמחת חיים והומור,
שבחר לעזור לו מסיבותיו שלו, סיבות מרגשות ומסתוריות.
"אני בדרך... כלומר... לארץ ישראל..."
"ישראל? לא שמעתי על ארץ כזו בחיים."
"היא רחוקה..."
"ומי גר שם?"
"יהודים..."
"אני לא מאמינה!" היא כמעט צעקה.
"למה את לא מאמינה?"
"יהודים זו המצאה! הם לא באמת קיימים!"
"...אני יהודי..."
"אתה יהודי?!"
"אני יהודי! חזרתי על דברי... " (עמו 36-37 בספר)
6,000 ק"מ של הבטחה הוא רומן על נחישות ואומץ ועל אהבה גדולה לארץ אחת, למשפחה אחת, ולאישה אחת. רומן היסטורי בדוי, המבוסס על יומן חיים מרתק של זאב נדיב ז"ל. סיפור יוצא דופן על נחישות, על אומץ לב ועל היכולת של גבר צעיר ואמיץ לעשות את הבלתי אפשרי. וגם רומן על אהבה גדולה לארץ אחת, למשפחה אחת, ולאישה אחת.
"נו, אתה נכנס או לא? הדלת הפתוחה מכניסה לי את כל החושך הביתה" (עמו 69 בספר)
בשפה קולחת ולשון ציורית לעיתים עם משפטים שנגעו בי בחוכמתם כמו גם הפתיעו, משיקה צביה גולן את ספרה השביעי לו קדמו קדמו לו: כביסה מלוכלכת (2008), קולות מן החדר (2010), חטאים קטנים (2011), תהומות (2014), מר מחסני (לילדים – 2015), דממת הספק (2017) – כולם בהוצאת "קוראים".
צביה גולן, ילידת
1957, אם לארבעה וסבתא ל-17 נכדים, תושבת נהריה, היא דור שני לשואה, בעלת ותק של
38 שנים בחינוך המיוחד, עובדת כיום בעמותת "אנוש" המטפלת בפגועי נפש,
ומעבירה סדנאות בכתיבה יוצרת. פעילה וכותבת קבועה במספר כתבי עת: jokopost,
מוטיב, בין סגול ובין תכלת, גג, מאזניים.
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה