לא אחת זה שב אלי... אני מתחילה לקרא ספר לעת ערב, נשאבת לתוכו במהירות ושוכחת שלו"ז תוכניות מפורט ממתין לי בבקר שלמחרת. באחד מערבי השבוע האחרון לקחתי את "בלו סקיי" לידיי ומהר מאוד שכחתי שאני צריכה גם לישון. הסקרנות שנטעה בי רונה בפרק הראשון לא הרפתה ואני דחיתי את נקיפות המצפון עד שנרדמתי מאוחר כי כבר לא נותרה לי ברירה.
בעקבות טראומה שחוותה בנערותה עוטה רונה על גופה שכבות של הגנה, ומבלי להתכוון גוזרת על עצמה חיים של בדידות. היא לעולם לא תחווה אהבה אמיתית ולא תאפשר לאף גבר להתקרב אליה.
אבל אז נכנס אל חייה תכול העיניים ומעיר בה את הצורך לאהבה שייחלה לה כל כך, אך לא העזה לחלום עליה. האם סקיילר גרין יצליח לנפץ את החומות? לקרוע בידיים חשופות את גדרות התיל אשר הצמיחו השנים סביב ליבה? האם הסודות של שניהם יקרבו אותם זה לזה או ישברו אותם לרסיסים?
הם נפגשו לראשונה בדרך לא דרך, משהו במפגש הזה גרם להם להתנהג "הפוך על הפוך" עד לרגע שהחליטו להתחיל מהתחלה...
".. אני מניחה את הקפה ונעמדת על רגליי, פוכרת אצבעות בעצבנות. הוא נעמד, טומן ידיים בכיסים ומביט בי בהבעה שאינה חושפת דבר. "אנחנו יכולים להתחיל מהתחלה?" הוא שואל הוא נראה יפה כל כך בטי שרט הלבנה הצמודה, המבליטה כל שריר בחזהו. אני מתבוננת בו ולא מצליחה להתיק את מבטי ממנו. "אז מה את אומרת?" הוא מפציר בי. אני מהנהנת ובולעת רוק. הוא קרב אלי, מושיט את ידו הימנית. נעים מאוד, סקיילר, סקיי. "
"רונה. אני מושיטה לו את ידי.
הוא מביט בעיני במבט לא מוסבר , נראה מהורהר תמידי, קמט קטן בין גבותיו הטומן בחובו מחשבות ניסתרות משווה לו מראה רציני יותר.
"אז רונה. אפשר להזמין אותך לקפה? " עמוד 36 בספר.
שפתיו מרחפות מעל שפתיי נוגעות לא נוגעות.
"סקיי, בבקשה, אל תנשק אותי," אני לוחשת, פוחדת פחד מוות לפקוח את העיניים, מבועתת מהמחשבה על הפנים היפות והמיוסרות האלה.
"מצטער, רונה, אבל אני אמות אם לא אנשק אותך עכשיו."
בשנייה הבאה אני כבר אבודה, שפתיו הרכות נלחצות כנגד שפתיי, הנשיקה שלו מעמיקה, הוא מנשק אותי ברעב מתפרץ, זורק גיצים בדמי ומבעיר אותי מבפנים. אני מחזירה לו בתשוקה, שופכת אל תוך הנשיקה הזו את כל הכאב והגעגוע שחשתי בשבועות האחרונים, יודעת עמוק בתוכי שאם לא אעצור כאן, אפול מהצוק הגבוה שאליו טיפסתי.בלו סקיי של הסופרת אן רוז הוא רומן סוחף וקצבי המתובל בהומור שנון וברגש רב, אשר לוקח את הקורא אל תוך נבכי נשמתם של סקיי ורונה, אל הפחדים, אל החששות, אל התשוקות, ובעיקר אל אהבה חסרת מעצורים הנשפכת מבין הדפים.
"סקיי, בבקשה, אל תנשק אותי," אני לוחשת, פוחדת פחד מוות לפקוח את העיניים, מבועתת מהמחשבה על הפנים היפות והמיוסרות האלה.
"מצטער, רונה, אבל אני אמות אם לא אנשק אותך עכשיו."
בשנייה הבאה אני כבר אבודה, שפתיו הרכות נלחצות כנגד שפתיי, הנשיקה שלו מעמיקה, הוא מנשק אותי ברעב מתפרץ, זורק גיצים בדמי ומבעיר אותי מבפנים. אני מחזירה לו בתשוקה, שופכת אל תוך הנשיקה הזו את כל הכאב והגעגוע שחשתי בשבועות האחרונים, יודעת עמוק בתוכי שאם לא אעצור כאן, אפול מהצוק הגבוה שאליו טיפסתי.בלו סקיי של הסופרת אן רוז הוא רומן סוחף וקצבי המתובל בהומור שנון וברגש רב, אשר לוקח את הקורא אל תוך נבכי נשמתם של סקיי ורונה, אל הפחדים, אל החששות, אל התשוקות, ובעיקר אל אהבה חסרת מעצורים הנשפכת מבין הדפים.
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה