יום ראשון, 2 ביוני 2019

"לילה במנהרה"- ספר חדש מאת רועי שוע-חיים







"בחיים לימדו אותנו להאמין שיש אור בקצה המנהרה אבל במנהרה הזאת, אם יש אור בקצה - דרוך ת'נשק"!
(מתוך ההצגה "המנהרה" תאטרון "גשר") 


גדלתי בכפר על מורשת קרב וסיפורים הירואים. זוכרת את ימי מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים. הם צרובים לי בתוך הגוף גם אם הייתי צעירה וטרם התגייסתי לצבא. בתקופה שלי היחס לשרות הצבאי היה בהערצה. מאז שהתגייסתי ושרתי בסדיר קבע ומילואים, הפכו  חיי הצבא והחברים לדרך, לפרק משמעותי בהויתי ובאישיותי. עד היום בעשור השישי לחיי אני רואה בדמיוני את אותם "מצבים" מאותם ימים בתחנת ההתראה ב"אום חשיבה".  

כשהגיע ליידי הספר לילה במנהרה והתיישבתי לקרא חזרתי לאותם רגעים אחרים.
עומר הוא קיבוצניק מצפון הארץ, התגייס לצה"ל עם סכין בין השיניים ורעל בדם. הוא חלם להיות החייל הכי קרבי, הכי טוב. אבל במהלך שגרת הסיורים השוחקת שבגבול ישראל־עזה, הוא מתפכח ומבין שיש לו עוד הרבה חיים לחיות, והרבה טיולים לעשות וחברה אחת שהוא אוהב – למרות שהוא עדיין לא אמר לה את זה.

שגרת הסיור של ליל שבת מתובלת בניגון מהקידוש שלא נגמר, בתשוקה לסיגריה וקפה בשטח ובאחוות רעים. אף אחד מהלוחמים הללו לא יכול לדמיין לאן יוביל אותו הלילה האפל הזה.











"יהודה נתן לי מכה קטנה על הקסדה. קפצתי פנימה. פקחתי עיניים. כמו שדמיינתי, המנהרה חשוכה, מפחידה, קטנה וצרה. התקדמתי כדי לעשות מקום לרומיאו ולשאר החבר'ה שנכנסים. אני שומע אותם נכנסים אחד אחד. גם הם מפחדים? אני חייב  לדעת אבל זה לא הזמן לשאול. הרגשתי את היד של רומיאו על הכתף שלי ואת הקנה של הנשק שלו על הכתף השנייה. הרגשתי אותו נצמד אלי, הרגשתי שהוא רוצה להגיד לי משהו. שמתי את היד שלי על הכתף של נדב ואת הקנה שלי על הכתף השנייה שלו. התחלנו תנועה. התחלנו לחלץ את בני. התחלנו מלחמה". (עמוד 75 בספר)


לילה במנהרה מתאר בשפה חיילית, צעירה ועכשווית, אך גם רגישה ומלאת תשוקה, את שגרת חייהם של גברים צעירים ששומרים על גבול המדינה, בלילה שישנה את חייהם לנצח.

זהו סיפור על חברות ואחווה ועל האומץ שנדרש ברגע מחריד אחד. נקודת המבט של גיבור הסיפור מאפשרת לנו להציץ על הווי החיים של לוחמים צעירים בצבא שמהווים – כל אחד בדרכו – את הרקמה הססגונית שממנה מורכבת החברה הישראלית.

"... אני רוצה שנהיה שלושה, ספיר, אני והכלב כמובן.המספר שלש קדוש בשבילי היום.... המספר שלש הוא הסיבה שאני היום בחיים. כן, אני היום בחיים בגלל שהייתי מספר שלש של נווה".( עמ' 128)










לילה במנהרה 
כתב רועי שוע-חיים
הוצאת מטר
לרכישה בחנויות הספרים ובאתר הספר.


















ריקי ברוך





אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה