אמה נפטרה בגיל 22 חודש לאחר לידתה. וכך טבעה את מסלול חייה של אורה, מי שנותרה לגדול עם אב שלימים נשא אישה חדשה תחת אימה, אישה שלא רצתה בה.
"אימי , שלא קראתי לה אמא, כי היא נפטרה כשהייתי רק בת חודש, הייתה הנכדה של נפ"ש. ברור שלא ממשה את עצמה-למות בגיל 22כשהגוף עדיין יפיפה, צעיר ומשתוקק למגע-זה מה שקרה לה בגלל שילדה אותי. אני בטוחה שהיא רצתה להניק. השדיים שלה היו כמו אבנים כשהיא מתה. הם כמעט התפוצצו, הם היו כמו אבטיחים בשלים מרוב חלב שנאצר בהם. היא רצתה לגדל את התינוקת שלה, לאהוב את האיש שלה. לשיר בקול הזמיר שלה. מאבקיה נפ"ש, (סבתא רבתא של אורה) ותאוות האימהות של אימי שלא באו על סיפוקן-כל אלו נתבו אף את מאבקיי להתמסר לכתיבה, תוך מילוי חובות של אם ועקרת בית. ברור שלכך יש סימנים ביצירתי, ממש כפי שקרה לסבתא רבתא שלי-נחמה". (עמ' 210 בספר)
ילדות קשה צפתה לאורה בצל יתמותה. גיל תשע נקלטה במשפחתם החמה של סבא וסבתא, בית שהיה עבורה מקלט, נמל מבטחים. בבית סבתה ניצב ארון ספרים שעורר יראה של קדושה. בין ספרי אותו ארון פגשה אורה הילדה את פלא המילים הכתובות, ופלא הספרים, שהפכו לימים למקור חיים ולמשאת נפש עבורה. בהשראתם של אלו כתבה הילדה היתומה את הגיגי נפשה. בספריה, (שלושה) בקשה לברוא את העבר מחדש. בספר "בראי הזמן" מביאה אורה את דברי היקרים לה, בני הדורות הקודמים שאינם עוד בחיים, אבל חיים בתוכה. מכתביהם, תמונותיהם, ניירותיהם הגנוזים, תעודותיהם – הכול כתוב בעברית חיה ומתחדשת מלפני למעלה ממאה ועשרים שנה – וכל זה היה גנוז במגירותיה, וזעק להיחשף לאור.
ילדות קשה צפתה לאורה בצל יתמותה. גיל תשע נקלטה במשפחתם החמה של סבא וסבתא, בית שהיה עבורה מקלט, נמל מבטחים. בבית סבתה ניצב ארון ספרים שעורר יראה של קדושה. בין ספרי אותו ארון פגשה אורה הילדה את פלא המילים הכתובות, ופלא הספרים, שהפכו לימים למקור חיים ולמשאת נפש עבורה. בהשראתם של אלו כתבה הילדה היתומה את הגיגי נפשה. בספריה, (שלושה) בקשה לברוא את העבר מחדש. בספר "בראי הזמן" מביאה אורה את דברי היקרים לה, בני הדורות הקודמים שאינם עוד בחיים, אבל חיים בתוכה. מכתביהם, תמונותיהם, ניירותיהם הגנוזים, תעודותיהם – הכול כתוב בעברית חיה ומתחדשת מלפני למעלה ממאה ועשרים שנה – וכל זה היה גנוז במגירותיה, וזעק להיחשף לאור.
אורה עשהאל על הספר: "טשטוש הגבול בין אמת לבדיה וגעגועים לעבר, הם המאפיינים את ספרי "בראי הזמן" החושף את שיחותיי עם המתים. זכיתי להתחבר אליהם באמצעות הכתבים והמכתבים שהותירו. כך, עם אימא שמתה לאחר שילדה אותי, אבא שלא היה שם עבורי כמעט חיים שלמים, וקרובי משפחה שהיו לי במקום ההורים, טיפחתי רגשות אשמה נוראים. למדתי שנתינה, אהבה וסליחה הם המאפשרים הישרדות בחיים. במעטפת עלילה סוחפת והזויה חושף הספר סודות באמצעות כתבים גנוזים של תשעה דורות כותבי עברית בארץ ישראל. הגניזה שבחדר עבודתי הניבה סוגה (ז'אנר) מיוחדת, חדשה, המתאימה לה. "בראי הזמן" אינו רומן ועדיין יש בו גיבורים, מתח וסיפורים ישנים המתחברים לאירועים חדשים הנרקמים בתוך סיפור עלילה. התמונות וצילומיי כתבי היד המופיעים בספר מקנים לו אופי אלבומי, המושך את העין ויוצר עניין במסמכים הראויים למחקר. מכתבי אהבה, שירה שטרם נחשפה, סיפוריי העבר שלא יאמנו המובאים אל תוך ההווה, מאפשרים חוויה של קריאה בכותר בעל ערך לשימור של כתבי יד גנוזים."
הקריאה המרתקת בספר האיצה בי לצלצל להורי ולברר עוד ועוד סיפורי שורשים שלא הייתי רוצה שימחקו. גם כשהורי בני 88,90 אנו שבים ומאזינים עוד ועוד לסיפורי העליה ארצה, החיים בתקופת הפלמ"ח, מלחמת השחרור, הקמת קיבוץ בית גוברים והמעבר למושב של נולדתי ושם הם חיים עד היום
שורשים זה כנפיים.
שני הספרים הראשונים בטרילוגיה: 'מפתח', שירי נעורים ,1956-1951, ו'בית נעוריי' יומן נעורים 1956-1951. הספרים נמצאים לרכישה ברשת 'סטימצקי' וכאן באתר 'חדרים-בית הוצאה לאור' ■
שני הספרים הראשונים בטרילוגיה: 'מפתח', שירי נעורים ,1956-1951, ו'בית נעוריי' יומן נעורים 1956-1951. הספרים נמצאים לרכישה ברשת 'סטימצקי' וכאן באתר 'חדרים-בית הוצאה לאור' ■
אורה עשהאל, משוררת, סופרת וחוקרת, בעלת תואר דוקטור בהוראת מדעים ותקשורת מטעם האוניברסיטה העברית, היא נצר לעץ יוחסין הנמשך משנת 1777, ימי עליית החסידים מהעיר ברודי לטבריה. הורי סביה היו בין חלוצי העלייה הראשונה שהתיישבו בראשון לציון, ובין אבותיה היו מבוני העיר תל-אביב. היא חשה שעץ היוחסין הזה מטיל עליה חובת תיעוד, שינציח את תשעת דורות קודמיה במשפחתה של כותבי עברית בארץ ישראל.
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה