"תיזהרי ילדה, את עוד ירוקה, אני באמת דואג לך. אצל גברים זה אחרת, הם לא באמת מתאהבים, רק עושים את עצמם. אף פעם אל תאמיני למה שאומר לך גבר כשעומד לו. ברוב המקרים אנחנו רק מזיינים את השכל כדי לזיין אתכן אחר כך", זרק, רגע לפני שיצאה מהכיתה, כרגיל "חמש דקות לפני הזמן".
"אני בסדר". היא ענתה, הוציאה את משקפי הראייה ללא המספר מהנרתיק והשפילה מבט כהרגלה. "בסדר. אבל זו לא אהבה, ממש לא, איציק". (מתוך פרק ראשון בספר)
במפגש אקראי בבית הקפה בו היא ממלצרת, היא פוגשת את דרור, גבר נשוי פלוס שניים שמבוגר ממנה ב-16 שנה. הקשר בין השניים מכניס אותה לסחרור רגשי וחושף פרטים על סוד גדול מעברה. יותר מכל, תום צריכה להתמודד עם עצמה. תום מודעת לעובדה שהרומן האסור הזה עלול להיות מסוכן כלל ועיקר.
"הוא בעצם לא רצה ממני סקס אף פעם. אפילו לא ניסה לשלוח ידיים מעבר לחיבוקי הדוב שהיה נותן לי. פה ושם היינו מתכתבים בהודעות טקסט, לפעמים היה זורק משהו על הגוף הסקסי שלי ושהוא אוהב להסתכל עליי סתם כך. הוא תמיד אמר שחבל שלא הכיר אותי כשהיה צעיר, כלומר בזמן שאני עוד לא נולדתי."
התחברתי לרומן כבר מתחילתו, אהבתי את הכתיבה הקולחת, השנינות, המילים המדויקות גם אם היו לעיתים בוטות משהו. מהר מאד מצאתי את עצמי מתחברת לתום, הרבה חלקים שהיו בי בעבר ולא נמצאים היום אולי מפאת גילי המתקדם, מצאו את מקומם בדמותה של מי שכבר בילדותה חלמה להיות שחקנית.
עוד לזכותה (מנקודת מבטי) נוגעת הכותבת בנושא האקוטי של ההטרדות המיניות. לוין אינה חוששת להאיר בזרקור את היחס המחפיר כלפי נשים, כועסת על ההסכמה שבשתיקה ומחפשת את אותם גבולות בין מה מותר ומה אסור. לא אהבתי את יחסם של הגברים כלפי השחקניות, משהו השיב אותי לתקופה של העידן שקדם ל me too בו נוגעת לוין ללא חשש.
מבוכים, הוא רומן הביכורים של טליה לוין, עיתונאית "מעריב", בעלת טור אישי "המין החזק" במוסף סוף השבוע של העיתון, עורכת ומרצה לכתיבה. ילידת 1977, נולדה בתל אביב וגדלה בחולון.
לוין, בוגרת לימודי משחק ומחול, שיחקה בעברה באופרה הישראלית, תיאטרון ילדים ונוער, תיאטרון באר שבע ועוד.
את הספר "מבוכים" ניתן להשיג בגרסה דיגיטלית באתר e-vrit ובאפליקציה. בגרסת אודיו – באפליקציות סטוריטל/ אייקסט או בדיוור ישיר ישירות מהמחברת: בוואטצ אפ 0507538924
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה