שבע כלות לשבעה אחים - סיפורי עם בדווים.

דומה כי השנים עשו את שלהם וככל שבגרו ילדי אבד גם הקשר הטבעי לסיפורי ילדים בגילאים השונים. השבוע זכיתי לשוחח עם יואל פרץ, אדם רב פעלים שאומנותו (בנוסף לתחומי עיסוק נוספים) היא מן העתיקות בעולם: מספר סיפורים.

מקומו וחשיבותו של מסַפֵּר הסיפורים  נטועים בכל תרבות אנושית עוד בטרם השתמשו בני האדם בקרא וכתוב. מספרי סיפורים היו אז האופן הבלעדי בו עברו סיפורי עם ומעשיות מדור לדור.  

בספרו "שבע כלות לשבעה אחים" מביא יואל פרץ מקבץ סיפורים שאסף במהלך שנות השמונים תוך שהוא נודד בין מאהלי הבדואים בגליל מאזין ומקליט בשפת המקור (ערבית) את אותן מעשיות  שספרו לו הנשים.

אומנות סיפור הסיפורים היא חלק בלתי נפרד ממורשתם התרבותית של הבדווים. במשך דורות סופרו באוהלי ערב סיפורים מכל הסוגים, סיפורי גבורה והרפתקאות, אהבה ודמיון. החַכַּוַתִי, מספר הסיפורים הנודד, שוטט בין אוהלי ערב והלהיב את דמיונם של קהל שומעיו. הוא נהג לספר את סיפוריו בלילות הארוכים של חודש רמדאן, בחתונות ובמפגשים חברתיים שונים.

אך סיפורים סופרו גם מפי אמהות לילדיהן, כשכל בני המשפחה מצטופפים סביב לכַּאנוּן, תנור הגחלים ששימש לחימום בלילות החורף. הסיפורים עברו במסורת שבעל פה. הילדים שהאזינו להם בפיות פעורים ובאוזניים קשובות, ספגו מהם את הערכים והאמונות שלימים עיצבו את עולמם כבוגרים.

בעמוד 39 בספר מביא פרץ את סיפור נאמנותה של אשה. 

"...היה זוג אחד, איש ואשה, שאהבו מאוד זה את זה.

אמרו: "אם ימות אחד מאתנו, ייכנס גם השני לקבר."

עבר זמן מה והאשה מתה.

באו לקבור אותה.

אמר הבעל: "בלעדיה חיי אינם חיים, הכניסו גם אותי לקבר!"

אמרו לו: "כרצונך. נעשה כדבריך."

הלכו וקברו אותה, ושמו גם אותו בתוך הקבר וכיסו אותו בעפר.

אחרי שניים שלושה ימים, עברו אנשים ליד בית הקברות, ולפתע שמעו שמאחד הקברים בוקעים קולות שיחה. הלכו ופתחו את הקבר ומצאו את שניהם חיים, גם הבעל גם האשה. אללה החזיר לאשה את חייה. גרע כמה שנים משנותיו ונתן אותן לאשתו. פתחו האנשים את הקבר ובני הזוג חזרו לביתם.

הסיפור על הנס שאירע להם עבר מפה לאוזן. אנשים התחילו לספר את הסיפור...."

ד"ר יואל שלום פרץ מי שלימד פולקלור באוניברסיטת בן-גוריון, הוא סופר, מתרגם, ומספר סיפורים, חקר במשך שנים רבות את המורשת הנרטיבית של שבטי הבדווים בגליל.

בשנות השמונים של המאה הקודמת, עבד יואל בשדות הפרחים של מושב יודפת. ועימו עבדו פועלים ופועלות בדווים משבט אל חג'יראת, אחד מהגדולים בשבטי הגליל. באחד הימים שאל את אחת הפועלות אם היא מכירה סיפורי עם. להפתעתו סיפרה לו סיפור בשם "פריט רומאן" (גרגר-רימון), שהיה גירסה מופלאה ושונה מאד של סיפור שלגייה המוכר.

מאז, ניצל יואל את הפסקות האוכל כדי להקליט סיפורים מפיהן של שתיים מן הפועלות הבדוויות שעבדו איתו ואף עבר משבט לשבט בין שבטי הגליל, והקליט סיפורי מעשיות, בעיקר מפי נשים, דבר שאיש לא עשה לפניו במגזר זה.

הסיפורים בספר "שבע כלות לשבעה אחים" משקפים אמונות, מנהגים ואורחות חיים ששררו בחברה הבדווית עד לפני זמן לא רב. הקורא הישראלי הצעיר ילמד מהם על מנהגי הכנסת האורחים, הנדודים, העלייה לרגל למכה, כבוד המשפחה והיחס ליתומים, ועל מזונות ומאכלים שהיו ועודם בשימוש בחברה הבדווית.

כל הסיפורים הכלולים בקובץ הוקלטו ע"י ד"ר יואל שלום פרץ מפי מספרות ומספרים בדווים ברחבי הגליל בשפת המקור, ונוסחו מחדש בלשון העברית, תוך ניסיון לשמר ככל האפשר את צורת ההיגוד העממית הבדווית, ולהעביר את הניחוחות והטעמים של עולם הולך ונעלם של תרבות שכנינו.

הסיפורים המקוריים שעליהם מתבסס הקובץ, עתידים להתפרסם בקרוב בספר מדעי בהוצאת "מינרוה", שבו יובאו הסיפורים הן בערבית והן בתרגומם העברי המילולי, עם פרשנות פולקלוריסטית וספרותית רחבה ועם מבואות נרחבים על שבטי הבדווים בצפון.

ד"ר יואל שלום פרץ, יליד ירושלים 1945, בן למשפחה המתגוררת מזה מאתיים שנה בירושלים ונצר למשפחת אנוסים מספרד. "אני מספר סיפורים" אומר פרץ ללא היסוס. "סיפור סיפורים זה התחום שמגדיר אותי יותר מכל. אינני רואה בו מקצוע, אלא אומנות. אני ידוע כמספר סיפורים מקצועי ומופיע מעל גבי במות שונות. זה דבר שירשתי מאמי ומסבתי ז"ל. שתיהן היו מספרות סיפורים טבעיות. זה משהו שעובר בגנים במשפחה. גם ילדי, כל אחד בדרכו שלו הם מספרי סיפורים."

בעל אתר האינטרנט מס"ע-מרכז סיפורי עם ופולקלור, המציג למעלה מעשרת אלפים עמודים.