יום רביעי, 12 בפברואר 2020

סדקים של תקווה, אל הפליאה ומפץ - ספרי שירה חדשים על מדף הספרים






השבוע אחרי מות אבי וזמן השבעה התחברתי לשיר הזה יותר מתמיד. משהו בו נגע בי ולא יכל היה להרפות גם אם רציתי לשכוח. שירים הם חברים. 


לפעמים 
לִפְעָמִים לֵב מוּצָף 
כְּגֵאוּת שֶׁחוֹצָה קַו חוֹף, 
כְּנַחַל בְּשִׁטָּפוֹן סוֹחֵף. 
זוֹ אַהֲבָה - לְכָל הַיֵּשׁ. 
לִפְעָמִים אָדָם הוֹפֵךְ תְּפִלָּה. 
לֵב בּוֹעֵר בּוֹ בְּגַעְגּוּעַ, 
עֵינָיו עֲצוּמוֹת כַּיָּם 
מִפְּנֵי הָאֵשׁ, מִפְּנֵי הָאוֹר, 
מִפְּנֵי הַלֹּא יָדוּעַ. 
וְלִפְעָמִים בָּאָה הַהוֹדָיָה 
עַל יֵשׁ הֶהָרִים, 
עַל יֵשׁ הָאֲדָמָה וְשִׁכְרוֹן פְּרִיחָתָהּ, 
עַל הַטַּף שֶׁבָּגַר וְהָיָה לִפְרִי, עַל הָהָר 
בַּמִּישׁוֹר הַמְּיֻשָּׁב 
וּבַמִּדְבָּר. 




"אל הפליאה" 





"אל הפליאה" מאת יונה תור, הוא ספר שירים נפלא ומרגש, תיאור מסעה של הכותבת אל הפלא הנשגב בטבע, באדם ובעולם. מתוך נפשה הכמהה והמתפעלת היא חוצבת את מילותיה הצלולות והמדויקות, שאינן מתעלמות מהכאב, מהיעדר השלמות ואף מהמוות. בכל שיריה קיימת הודיה גלויה או נסתרת על כל האלוקי הטמון במציאות ובמה שמעבר לה. 

הפחד כמו החושך 
הַפַּחַד, כְּמוֹ הַחֹשֶךְ, סָמִיךְ.
אֶפְשָׁר לְמַשְּׁשׁוֹ,
לְעִתִּים מְכַסֵּנִי בִּגְלִימָתוֹ,
הוֹפֵךְ אוֹתִי שְׁחֹרָה.
יֵשׁ וִיעוֹרֵר אוֹתִי בַּלַּיְלָה
וְיַצְלִיף בִּי
לְלֹא רַחֲמִים.
הַפַּחַד, כְּמוֹ הַחֹשֶךְ,
הוּא אוֹר מְאֻבָּק וְאָפֵל
אָרוּג מִדִּמְיוֹן, מִסָּפֵק.
בְּתוֹכִי מִתְפַּתֵּל, מִזְדַּחֵל,
עוֹשֶׂה בִּי שַׁמּוֹת.
הַפַּחַד מֵהַחֹשֶךְ מְאַיֵּם מִכֻּלָּם,
כִּי לְלֹא אוֹר
זֶה לִחְיוֹת וְלֹא לִהְיוֹת
כְּמוֹ לִפְנֵי הֱיוֹת
עוֹלָם.
רַק מִי שֶׁמַּדְלִיק אֶת הַשֶּׁמֶשׁ
יוֹם-יוֹם,
יוֹדֵעַ לְכַבּוֹת פְּחָדִים
אֶחָד-אֶחָד. 
כתב המשורר אביחי קמחי: "השיר 'הפחד כמו החושך', בין יתר שירים רבים בספר, נגע בי באופן שאני מבקש ששיר יעשה בי, כשאני קורא אותו לראשונה: ימלא בי חלל, יכסה בי כאב, יעורר בי שיר שכתב משורר אהוב או שכתבתי בעצמי, וזאת בטרם הבנתי את השיר על כל משמעויותיו. שפתה הפואטית והלירית של המשוררת מיוחדת בדימויים מפתיעים ומקוריים. מהשירים משתקפים רגישותה של המשוררת, פתיחות ליבה והאומץ שלה להיחשף. לטעמי היא מייצגת בשירתה את הישראליות של ימינו, שגם מתכתבת עם דורות קודמים. שירתה בספר ביכוריה בוגרת מאוד, ונדמה שנכונה לה דרך פורייה בהמשך דרכה בשירה העברית".

יונה תור
, ילידת ארגנטינה, עלתה לארץ בנערותה, מתגוררת בקריית ארבע - חברון ועוסקת בטיפול זוגי ומשפחתי. נשואה, אם לתשעה וסבתא לעשרות נכדים ונינים.




עירי החושנית

רָאִיתִי פַּעַם עִיר
שֶׁמֶּרְחַקֶּיהָ מִתְקַצְּרִים
וּגְבוּלוֹתֶיהָ נִמְתָּחִים
מְלוֹא הָאֹפֶק.
הֵרַחְתִּי פַּעַם עִיר
שֶׁבצְּקֵהָ ושְּׁמרָ יֶהָ
מַטְרִיפִים תַּחְתִּית בֶּטֶן
רְעֵבָה לַמֶּרְחַקִּים.
שָׁמַעְתִּי מְטֹרָף, בְּעֵינַיִם מְזֻגָּגוֹת,
חוֹלֵם אֶת חֲלוֹם עִיר הַכּוֹסְפִים
הַשּׁוֹמְעִים דִּנְדּוּן פַּעֲמוֹן וְרִמּוֹן
בְּנִקְבַּת הַמַּיִם הָעוֹלָה אֶל הָהָר.
וּלְמַעְלָה מִן הַזְּמַן
נֵרֵד וּלְבוֹנָה מִתַּמְּרִים
עַל מִזְבַּח זָהָב.

"אל הפליאה" מאת יונה תור, הוצאת "ספרי ניב", 93 עמודים. מחיר לצרכן 50 ש"ח, 
להשיג בחנויות הספרים הדיגיטליות ברשת.



***




מפץ ספר שירים מאת אחיקם ציפקיס



מחר אתפוצץ.
נראה לי, מקווה.
הדרך מחורבנת,
אבל היה שווה.
לצאת מעצמי
ולהיכנס אליי –
בעוביי.
לפגוש את השדים
שמתרוצצים ומכרסמים
כל חלקה טובה
שאף פעם לא הייתה בי.

מחר אתפוצץ.
ואז אֶבָּנֶה.
מקווה.


"מפץ" מאת אחיקם ציפקיס, הוא ספר שירים נפלא ומרגש בו אחיקם מנפץ את ליבו לרסיסים. עבורו. עבורנו. לאחר מכן, אוסף ומגיש לנו בברכת שנחייה ונודה על הזמן הזה. בכתיבה חכמה, מלוטשת ופוצעת, המושפעת להפליא מן המקורות, נכתבו השירים, וכולם כבסיס לדבר הבא הטוב שעוד עתיד לבוא.


פִּיךָ שָׁר אַהֲבָה
 פֶּצַע פָּצַעְתָּ
לְאוֹרֵךְ גּוּפִי
וּבוֹ מָרַחְתָּ
רֶקַח גַּעְגּוּעִים.
אַף קֹמֶץ חֶסֶד
לֹא חָסַדְתָּ עִמִּי,
לְחַטֵּא חֶטְאֲךָ
חוֹרֵץ בְּשָׂרִי.

אֶצְבְּעוֹתֶיךָ סַכִּין,
פִּיךָ שָׁר אַהֲבָה.
שָׁר
שָׁר
וַאֲנִי נִשְׁבַּר.

"מפץ" מאת אחיקם ציפקיס, הוצאת "ספרי ניב", 89 עמודים. 
מחיר לצרכן 78 ש"ח, להשיג בחנויות הספרים הדיגיטליות ברשת.

***



סדקים של תקווה מאת יעל קצב



"ביום שהבנתי שיופי אמיתי אינו נמצא בהשתקפות שמולי, צללתי עמוק לתוך הנפש הפסקתי לראות רק את השלילי". 


"מרוב שאהבתי אותך
שכחתי לאהוב את עצמי.
זה כבר כמה זמן
שאתה לא היית אתה
ואני לא הייתי אני,
אך מרוב שרציתי שזה לא ייגמר
לאט לאט הפכתי למישהו אחר
."



"סדקים של תקווה" הוא ספר שירים נפלא ומרגש,  המתאר בשירים קצרים את התהליך שכולנו עוברים בדרך לקבלה עצמית. במשך חמש שנים עברה יעל חרם בבית הספר, מה שהוביל אותה ליציאה למסע ארוך בדרך ללמידה מהי אהבה עצמית. בגיל 20 בלבד החליטה לצאת בקמפיין נגד בריונות, שגרר תגובות מדהימות ברחבי המדינה, ובספר ביכוריה לוקחת עימה את הקורא צעד-צעד, שיר-שיר, למסע בדרך לגילוי עצמי, למידה ואהבה.


בבית שלי יש מנקה.
היא אחראית להחזיר הכול למקום
לשטוף את הכלים, לשאוב את הסלון,
להוריד אבק מכל התריסים
לסדר בחזרה את כל החפצים.
בבית שלי יש מנקה.
היא אחראית להבריק את הרצפה
להשליך לכלוך, לרוקן את הפח
שלא יישאר דבר מלוכלך,
מקפלת בגדים, מסדרת,
משאירה בית נקי לתפארת.
והלוואי שגם בתוכי הייתה מנקה
שמסדרת את הראש ואת הנפש מבריקה
שמחזירה את כל הפחדים לארון
ששוטפת את הדברים הרעים מתוכי,
מבריקה כל פגיעה וכל כאב,
את הלכלוך מסירה מהלב.
אם כך היה
לא היו לי בעיות,
הייתי קוראת למנקה
שתנקה לי ת'צרות
תסדר את המחשבות
תשליך את הכאב,
הלוואי שהייתה לי איזו גברת
שתנקה לי את הלב. 


"סדקים של תקווה" מאת יעל קצב, הוצאת "ספרי ניב", 117 עמודים. מחיר לצרכן 64 ש"ח, להשיג בחנויות הספרים הדיגיטליות ברשת.















ריקי ברוך





אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה